לדלג לתוכן

ועדת השמות הממשלתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכתב ועדת השמות הממשלתית למזכירות הקיבוץ הארצי בדבר שם הקיבוץ דביר. 30 באוקטובר 1951

ועדת השמות הממשלתית היא ועדה ציבורית הממונה על ידי ממשלת ישראל, ועוסקת בקביעת שמות ליישובים ולנקודות נוספות במפת ישראל ובהחלפת שמות ערביים שהיו קיימים עד 1948 לשמות עבריים. החלטות הוועדה מחייבות את מוסדות המדינה.

במתן שמות מתבססת הוועדה על שמות היסטוריים,[1] על שמות אישים וארגונים שמבקשים להנציחם,[2] על תרגום שמות ערביים[3] ועל מתן צורה עברית לשמות ערביים.[4] ליישובים רבים ניתן שם סמלי.[5]

פעולות הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה הראשונה לקביעת שמות עבריים ליישובים בארץ ישראל נוסדה בשנת 1920 על ידי ממשלת המנדט. בוועדה היו שלושה חברים: דוד ילין (יושב ראש), שהיה נשיא ועד הלשון וראש הוועד הלאומי, יצחק בן-צבי והגאוגרף ד"ר אברהם יעקב ברור. הוועדה הוקמה סמוך למועד בו הסכים השלטון הבריטי לתת לעברית מעמד של שפה רשמית.[6]

ב־1925 הוקמה "ועדת שמות היישובים על יד הקרן הקיימת לישראל" על פי החלטה של דירקטוריון הקק"ל[7]. לוועדת שמות היישובים על יד קק"ל לא היה כל מעמד חוקי, אולם השמות שהיא נתנה לכ-400 יישובים הוכרו על ידי הציבור.

ועדה נוספת שקבעה שמות, החל מ-18 ביולי 1949[8] ובמשך תקופה של כשנתיים, פעלה ליד משרד ראש הממשלה ונקראה "הוועדה הגאוגרפית" לקביעת שמות בנגב[9]. ועדה זו העניקה שמות עבריים לכ-600 מקומות גאוגרפיים בנגב (גבעות, הרים, ערוצי נחלים, תלים, גאיות). גם ועדה זו לא פעלה מכח הוראת חוק, ורק לאחר פניות חוזרות של ראש הממשלה, השתמשו משרדי הממשלה בשמות שקבעה הוועדה[10]. הוועדה הגאוגרפית הונחתה מפורשות על ידי ראש הממשלה "להרחיק את השמות הערבים מטעמים מדיניים: כשם שאין אנו מכירים בבעלותם הפוליטית של הערבים על הארץ, כן אין אנו מכירים בבעלותם הרוחנית ובשמותיהם". בהקשר לכך ציינה הוועדה הגאוגרפית, כי רבים מהשמות הערביים הם ממילא ארעיים ומקריים[11].

באפריל 1951 החליטה ממשלת ישראל הראשונה על איחוד הוועדת לקביעת שמות גאוגרפיים בנגב עם וועדת השמות של קק"ל.[6] חברי הוועדה המאוחדת הראשונה מונו ב־6 באפריל ולאחר מכן בוטלה ההחלטה וההרכב נקבע מחדש ב־18 באפריל.[12] מטרת הקמת ועדה חדשה זו הייתה כפולה: ראשית, להביא לכך שקביעת שמות עבריים ליישובים ולמקומות תיעשה על ידי ועדה אחת, ולא על ידי שתי ועדות שונות שאינן מקיימות קשר ביניהן. שנית, לקבוע מעמד רשמי לוועדה, כך שהחלטותיה בדבר קביעת שמות עבריים יפורסמו ברשומות ומשרדי הממשלה יחויבו להשתמש בשמות אלו. בוועדת השמות הממשלתית הוקמו שלוש ועדות משנה: ועדה לקביעת שמות המקומות הגאוגרפיים בכל אזורי הארץ (ועדת המשנה הגאוגרפית); ועדה לזיהוי שמות המקומות ההיסטוריים וקביעתם (ועדת המשנה ההיסטורית); ועדה לקביעת שמות ליישובים חדשים ומחודשים (ועדת משנה לשמות יישובים)[10].

במשך חמישים שנות פעילותה הראשונות שינתה והוסיפה הוועדה קרוב ל־9,000 שמות; בין קביעותיה:

  • שמות ליישובים כפריים ועירוניים (מעל 1,200 שמות);
  • שמות למוקדי תעסוקה שמחוץ לתחום יישוב;
  • שמות למחלפים וצמתים;
  • שמות לעצמים גאוגרפיים;
  • שמות לאתרי הנצחה;
  • שמות לפארקים;
  • שמות לאתרי תיירות;
  • שמות למעברי גבול;
  • שמות לצירי תחבורה;
  • שמות לקווי דואר נע.

בין יתר תפקידי הוועדה עדכון שוטף של רשימת שמות היישובים בגופים הבאים:

הוועדה מפרסמת את החלטותיה בדפי מידע המופצים לכל משרדי הממשלה, ולמאות גורמים במדינה, ב"רשומות" (ילקוט הפרסומים), ולאחרונה גם בשנתון הממשלה.

בשנת 1999, במסגרת חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל, פרסמה ועדת השמות את "אטלס שמות היישובים והמקומות בישראל, חמישים שנות התיישבות". בעריכת הגב' חנה ביתן, המרכזת המדעית של הוועדה. האטלס כולל את שמותיהם של תשע מאות יישובים שהוקמו בין השנים 1998-1948. באטלס מצוין מיקומם של היישובים, מקור השמות וכל הנתונים הסטטיסטים כמו צורת היישוב, ההשתייכות הארגונית, המעמד המוניציפלי ושנת ההתיישבות.

חברי הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"ועדת שמות היישובים על יד קק"ל" הראשונה היו נציגי הקרן הקיימת מנחם אוסישקין וי' אטינגר, נציג ההנהלה הציונית, פרופ' נחום סלושץ, נציג המתיישבים (דוד רמז עבור ארגונים המשתייכים להסתדרות, הרב ישעיהו שפירא עבור יישובי הפועל המזרחי) ופרופ' שמואל קליין בתור מומחה ונציג הוועד הלאומי. בשנת 1927 היה יוסף מיוחס נציג הוועד הלאומי ויצחק בן-צבי נציג המתיישבים חברי ההסתדרות. כן הצטרף לוועדה ישעיהו פרס, נציג החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה[13]. בשנות ה-30, מזכיר ועדת השמות היה יעקב א' אריכא[14].

לאחר קום המדינה, בוועדה חברים היסטוריונים, גאוגרפים, ארכאולוגים, אנשי מקרא ולשון, נציגי משרד הפנים, התחבורה (מע"צ), משרד הבינוי והשיכון (המרכז למיפוי) וקק"ל[15]. לוועדה שלוש ועדות משנה: יישובית, גאוגרפית והיסטורית.

בשנת 1950 נתמנה לוועדה זלמן ליף (יושב ראש).

בחודש מרץ 1951 נתמנו לוועדה:

בשנת 1974 נתמנו לוועדה:

בשנת 1988 נתמנו לוועדה:

בספטמבר 1990 החליף משה ברור את דוד עמירן, בני מושקין החליף את יעקב ברמור ואסתר גולדנברג החליפה את מאיר מדן שנפטר[20]. ב-2 במאי 1995 נוסף לוועדה ד"ר שוקרי עראף[21].

ב-31 בדצמבר 2001 החליף זאב ספראי את צבי אילן ועמירם גונן החליף את דוד שרון[22].

ב-27 בדצמבר 2009 נתמנו לוועדה יואל אליצור (במקום אסתר גולדנברג), אילת מזר (במקום משה כוכבי), ישעיהו רונן, עירית עמית כהן, צבי צמרת ואבשלום קור[23].

בפברואר 2011 נתמנו לוועדה: איילת פישמן יו"ר ועדת היישובים במשרד הפנים (במקום בנימין ריקרדו), עמיקם ריקלין נציג הקק"ל (במקום אבי גורן) ופרופ' נעים עריידי[24].

בנובמבר 2014 החליטה הממשלה[25] על מינוי משה שרון ליו"ר הוועדה, וכן שהוועדה תהיה מורכבת מעשרים ושישה חברים, כדלקמן:

(א) עשרים נציגי ציבור שתמנה הממשלה בהתאם להצעת ראש הממשלה;
(ב) נציגי משרדי הממשלה הבאים שימנה השר המופקד על המשרד, מעובדי משרדם;
(1) משרד ראש הממשלה - נציג אחד;
(2) משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - נציג אחד;
(3) משרד הפנים - נציג אחד;
(4) משרד הבינוי והשיכון (המרכז למיפוי ישראל) - נציג אחד;
(ג) נציג שתמנה הממשלה בהתאם להצעת יושב ראש הקרן הקיימת לישראל;
(ד) נציג רשות הטבע והגנים שתמנה הממשלה.

ביולי 2024 מינתה הממשלה[26] שישה נציגי ציבור לוועדה: עירית לינור, ד"ר חיים אברהם, זאב חנוך ארליך, יהורם גאון, ד"ר עלי ותד ושאוכת שיבלי. כמו-כן הוארכה כהונתם של פרופ' זהר עמר וסלמאן אבו רוכן. הדר אברהמי מונתה כנציגת קרן קיימת לישראל.

יישובים עם שמות לועזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרות יישובים ותיקים הספיקו להקרא בשמות לועזיים, לפני שוועדת השמות הממשלתית פעלה: הרצליה, כפר מסריק, כפר טרומן, כפר ביאליק, קריית מוצקין, בלפוריה, גבעת שפירא, כפר בלום, כפר גליקסון, כפר הס, כפר ויתקין, כפר ורבורג, כפר מונש, כפר סירקין, כפר נטר, כפר סאלד, כפר סילבר, כפר פינס, כפר רופין, נורדיה, שדה ורבורג, תל מונד, בית זייד ועוד.

הדוגמאות הבאות הן מהשנים שבהן פעלה ועדת השמות הממשלתית (ואף התנגדה):

  • נצר סרני - הוועדה קבעה ש"סרני" הוא שם לועזי וסרבה לאשר את השם (המליצה על השם "נצר חיים") חבר הכנסת מטעם מפא"י חיים בן-אשר, ידידו הקרוב של אנצו חיים סרני וחבר הקיבוץ, חש חוב של חבר לשמור על שמו ושכנע שבעקבות מותו הטרגי (ב'אסון מעגן') של בנו יחידו דניאל סרני, שהיה הנצר האחרון להוריש ולהנחיל את שם משפחת סרני לדורות נוספים, ייקרא שם היישוב נצר סרני. ביוני 1955 הודיעה ועדת השמות הממשלתית שלמרות שהיא ממשיכה ותמשיך לעמוד על משמר השם העברי, היא מסכימה לשינוי שם היישוב ל"נצר-סרני" מתוך כבוד לכנסת[27].
  • לוחמי הגטאות - הוועדה קבעה שהמילה 'גטאות' היא מילה לועזית, אך הסכימה לבסוף לאשר את שם הקיבוץ לאחר דין ודברים ממושך.
  • זרעית (כפר רוזנוואלד) - שם המושב בצפון הארץ היה זרעית ושונה לכפר רוזנוואלד על שם התורם שהובטח לו כי היישוב ייקרא על שמו. המתיישבים התנגדו נמרצות, אך בקק"ל לא יכולים היו לבטל את העסקה. הגיעו הדברים עד כדי איום לנטישת היישוב. בעקבות ההתנגדות הנמרצת של התושבים לשם החדש הוחזר השם זרעית, אולם השם הרשמי כיום הוא 'זרעית (כפר רוזנוואלד)' ולא 'זרעית'. היו שהציעו ששם המושב יהווה ראשי תבות של זכר רוזנוואלד עמנו יהיה תמיד.
  • יהוד-מונוסון - בעקבות האיחוד בין העיר יהוד והמועצה המקומית נווה אפרים מונוסון, התכנסה ועדת השמות על מנת להמליץ לשר הפנים על שם לישות החדשה. בחודש יולי 2005 ועדת השמות הממשלתית סירבה לאשר את השם יהוד-מונוסון שעליו סיכמו נציגי שני היישובים וקבעה ששם היישוב המאוחד יהיה יהוד. שר הפנים אופיר פז-פינס הבהיר כי "התייחסות לשמו של נדבן יהודי ציוני כאל שם לועזי שלא ראוי שיישוב ייקרא על שמו איננה מתקבלת על הדעת, ועל כן החלטתי שלא לקבל את המלצות הוועדה ולקרוא ליישוב המאוחד יהוד-מונוסון"[28] מתברר ששם ישוב אינו בהכרח זהה לשם העיר או המועצה המקומית (לדוגמה המועצה המקומית נקראה משנת 1962 מועצת נווה אפרים מונוסון ואילו שם היישוב במפות, בגלל עמדתה של ועדת השמות הממשלתית, היה נווה אפרים).
  • כפר טרומן - על שמו של נשיא ארצות הברית, הארי טרומן.
  • רמת טראמפ - בשנת 2019 אישרה הוועדה את השם "רמת טראמפ", על שמו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ליישוב חדש ברמת הגולן לאחר שהכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן[29].

הוועדה למתן שמות עבריים לנגב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי יהודה זיו, חבר בוועדת השמות הממשלתית, הגיע דוד בן-גוריון למסקנה כי יש לתת שמות עבריים לאתרים בנגב. עיקר עיסוקה של הוועדה שהוקמה היה קביעת שמות עבריים ל"עצמים גאוגרפיים". אמרו אז על בן-גוריון כי החליט "בראשית - שֵמוֹת!", ויקרא במדבר דברים - כלומר מתן שמות עבריים למקומות הוא שלב בדרך ל"חזון הפרחת השממה". הוועדה קיימה במשך עשרה חודשים 29 ישיבות, שבהן נקבעו לאתרים מדרום לקאורדינטת רוחב 120 - בין אשקלון לבין שפך נחל קדרון - 561 שמות עבריים, מתוכם רק 29 היו שמות יישובים. התוצאה סוכמה ופורסמה בשנת 1950. הייתה זו המפה היחידה של מחלקת המדידות הממשלתית שבה הופיע לצד השם העברי החדש גם שמו הערבי של המקום.

המפה יצאה לאור לאחר הסכם שביתת הנשק עם ממלכת ירדן ב-3 באפריל 1949. בן-גוריון הורה להתעלם מהקו הירוק ובעידודו ובאישורו נקבעו שמות עבריים ליישובים, לחורבות ולעצמים גאוגרפיים בתוך תחומי ירדן - מעבר לקו הירוק בגזרה זו.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לאה מזור, "בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה", קתדרה 110 (תשס"ד), עמ' 122-110
  • חנה ביתן (עורכת), אטלס ההתיישבות בישראל, פרסומה של ועדת השמות הממשלתית, משרד ראש הממשלה, 2004.
  • יהודה זיו, רגע של מקום - סיפורים מאחורי שמות מקומות, הוצאת צבעונים, 2005.
  • יהודה זיו, בן-גוריון "מתנחל" בהר חברון, מתוך הכנס השנתי השלישי הספר והמדבר בארץ ישראל - תשס"ח - 2007, בעריכת יעקב אשל, מרכז סיור ולימוד סוסיא, סוסיא, תשס"ח.
  • נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה: דחיקת הכפרים הערביים שהתרוקנו ב-1948 מהשיח הישראלי, ספרי נובמבר, 2008.
  • חנה ביתן, "ועדת השמות הממשלתית: תולדותיה ועקרונות עבודתה", אופקים בגאוגרפיה 83, 2013. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימות יישובים בילקוט הפרסומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ למשל מושב אחוזם, על שמו של אחוזם בן אשחור, מבני שבט יהודה, שאזור זה נכלל בנחלתו
  2. ^ למשל מושב אביעזר על שמו של אביעזר זיגמונד גסטטנר, ומושב אבן ספיר של שמו של יעקב הלוי ספיר
  3. ^ למשל מושב גורן, לפי השם הערבי של האזור, בידר אלכואב
  4. ^ למשל מושב גיאה, על שם הכפר הערבי אל-ג'יה שעל חורבותיו הוקם המושב
  5. ^ למשל מושב גפן
  6. ^ 1 2 חנה ביתן, ועדת השמות הממשלתית: תולדותיה ועקרונות עבודתה, אופקים בגאוגרפיה 83, 2013
  7. ^ י. אטינגר, קביעת השמות לישובי הקה"ק, דבר, 25 באוגוסט 1925
  8. ^ פרוטוקול הישיבה הראשונה של הוועדה הגאוגרפית לקביעת שמות בנגב (עמ' 307), ‏18.7.1949
  9. ^ ועדה לקביעת שמות בנגב, חרות, 1 בינואר 1950
  10. ^ 1 2 פרטיכל של ישיבת ועדת השמות הממשלתית (עמ' 56), באתר ארכיון המדינה, ‏8.4.1951
  11. ^ הוועדה הגאוגרפית (ישיבה מס' 8) (עמ' 231), ‏20 באוקטובר 1949
  12. ^ הודעה על מינוי ועדת שמות ממשלתית, ילקוט הפרסומים 162, 24 במאי 1951, עמ' 959
  13. ^ י. אטינגר, לקביעת השמות למקומות הישוב בארץ, דבר, 1 ביוני 1927
  14. ^ גאולת השמות, דבר, 23 באפריל 1937
  15. ^ ועדת השמות הממשלתית, סקירה שנתית 2003, אתר משרד ראש הממשלה
  16. ^ הודעה על מינוי ועדת שמות ממשלתית, ילקוט הפרסומים 152, 6 באפריל 1951, עמ' 845
  17. ^ הודעה על מינוי ועדת שמות ממשלתית, ילקוט הפרסומים 162, 24 במאי 1951, עמ' 959
  18. ^ הודעה על מינוי חברי ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 2056, עמ' 240
  19. ^ הודעה על מינוי חברי ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 3596, 20 באוקטובר 1988, עמ' 362
  20. ^ הודעה על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, 23 בספטמבר 1990, ילקוט הפרסומים 3806, עמ' 138
  21. ^ הודעה על מינוי חבר לוועדת השמות הממשלתית, 2 במאי 1995, ילקוט הפרסומים 4306, עמ' 1164
  22. ^ הודעה על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, 31 בדצמבר 2001, ילקוט הפרסומים 5047, עמ' 1164
  23. ^ על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, 31 בדצמבר 2009, ילקוט הפרסומים 6057, עמ' 1714
  24. ^ הודעה על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים, 17 במרץ 2011, עמ' 3162
  25. ^ הודעה על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, י"פ 6948 מ-21 בדצמבר 2014
  26. ^ מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית - החלטה מספר 1950 של הממשלה מיום 05.07.2024, באתר מזכירות הממשלה, ‏5.7.24
  27. ^ הכנסת הכירה בשם "נצר סרני", דבר, 14 ביוני 1955
  28. ^ (ראו מימוש החלטתו, בעמוד 268).
  29. ^ הודעה בדבר קביעת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, י"פ 8335 מ-11 ביולי 2019, עמ' 12671