ועדת השמות הממשלתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מכתב ועדת השמות הממשלתית למזכירות הקיבוץ הארצי בדבר שם הקיבוץ דביר. 30 באוקטובר 1951

ועדת השמות הממשלתית היא ועדה ציבורית הממונה על ידי ממשלת ישראל, ועוסקת בקביעת שמות ליישובים ולנקודות נוספות במפת ישראל ובהחלפת שמות ערביים שהיו קיימים עד 1948 לשמות עבריים. החלטות הוועדה מחייבות את מוסדות המדינה.

במתן שמות מתבססת הוועדה על שמות היסטוריים, על תרגום שמות ערביים ועל מתן צורה עברית לשמות ערביים.

פעולות הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת השמות הממשלתית היא המשך של "ועדת שמות היישובים על יד קק"ל" שהוקם בשנת 1925 על פי החלטה של דירקטוריון הקק"ל[1]. לוועדת שמות היישובים על יד קק"ל לא היה כל מעמד חוקי, אולם למרות זאת השמות שהיא נתנה לכ-400 יישובים - הוכרו על ידי הציבור. בנוסף, החל מ-18 ביולי 1949 [2], ובמשך תקופה של כשנתיים בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, פעלה ליד משרד ראש הממשלה "הוועדה הגאוגרפית". ועדה זו העניקה שמות עבריים לכ-600 מקומות גאוגרפיים בנגב (גבעות, הרים, ערוצי נחלים, תלים, גאיות). גם ועדה זו לא פעלה מכח הוראת חוק, ורק לאחר פניות חוזרות של ראש הממשלה, השתמשו משרדי הממשלה בשמות שקבעה הוועדה[3]. הוועדה הגאוגרפית הונחתה מפורשות על ידי ראש הממשלה "להרחיק את השמות הערבים מטעמים מדיניים: כשם שאין אנו מכירים בבעלותם הפוליטית של הערבים על הארץ, כן אין אנו מכירים בבעלותם הרוחנית ובשמותיהם". בהקשר לכך ציינה הוועדה הגאוגרפית, כי רבים מהשמות הערביים הם ממילא ארעיים ומקריים[4].

ב-8 במרץ 1951 מינתה הממשלה את חברי ועדת השמות הממשלתית, ובחודש אפריל 1951 התכנסה ועדת השמות הממשלתית לישיבתה הראשונה. מטרת הקמת ועדה חדשה זו הייתה כפולה: ראשית, להביא לכך שקביעת שמות עבריים ליישובים ולמקומות תיעשה על ידי ועדה אחת, ולא על ידי שתי ועדות שונות שאינן מקיימות קשר ביניהן. שנית, לקבוע מעמד רשמי לוועדה, כך שהחלטותיה בדבר קביעת שמות עבריים יפורסמו ברשומות ומשרדי הממשלה יחויבו להשתמש בשמות אלו. בוועדת השמות הממשלתית הוקמו שלוש ועדות משנה: ועדה לקביעת שמות המקומות הגאוגרפיים בכל אזורי הארץ (ועדת המשנה הגאוגרפית); ועדה לזיהוי שמות המקומות ההיסטוריים וקביעתם (ועדת המשנה ההיסטורית); ועדה לקביעת שמות ליישובים חדשים ומחודשים (ועדת משנה לשמות יישובים)[3].

במשך חמישים שנות פעילותה הראשונות שינתה והוסיפה הוועדה קרוב ל־9,000 שמות; בין קביעותיה:

  • שמות ליישובים כפריים ועירוניים (מעל 1,200 שמות);
  • שמות למוקדי תעסוקה שמחוץ לתחום יישוב;
  • שמות למחלפים וצמתים;
  • שמות לעצמים גאוגרפיים;
  • שמות לאתרי הנצחה;
  • שמות לפארקים;
  • שמות לאתרי תיירות;
  • שמות למעברי גבול;
  • שמות לצירי תחבורה;
  • שמות לקווי דואר נע.

בין יתר תפקידי הוועדה עדכון שוטף של רשימת שמות היישובים בגופים הבאים:

הוועדה מפרסמת את החלטותיה בדפי מידע המופצים לכל משרדי הממשלה, ולמאות גורמים במדינה, ב"רשומות" (ילקוט הפרסומים), ולאחרונה גם בשנתון הממשלה.

בשנת 1999, במסגרת חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל, פרסמה ועדת השמות את "אטלס שמות היישובים והמקומות בישראל, חמישים שנות התיישבות".בעריכת הגב' חנה ביתן, המרכזת המדעית של הוועדה. האטלס כולל את שמותיהם של תשע מאות יישובים שהוקמו בין השנים 1998-1948. באטלס מצוין מיקומם של היישובים, מקור השמות וכל הנתונים הסטטיסטים כמו צורת היישוב, ההשתייכות הארגונית, המעמד המוניציפלי ושנת ההתיישבות.

חברי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"ועדת שמות היישובים על יד קק"ל" הראשונה היו נציגי הקרן הקיימת מנחם אוסישקין וי. אטינגר, נציג ההנהלה הציונית, פרופ' נחום סלושץ, נציג המתיישבים (דוד רמז עבור ארגונים המשתייכים להסתדרות, הרב ישעיהו שפירא עבור יישובי המזרחי), פרופ' שמואל קליין בתור מומחה ונציג הועד הלאומי. בשנת 1927 היה יוסף מיוחס נציג הוועד הלאומי ויצחק בן צבי נציג המתיישבים חברי ההסתדרות. כן הצטרף לוועדה ישעיהו פרס נציג החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ישעיהו פרס[5]. בשנות ה-30, מזכיר ועדת השמות היה יעקב א' אריכא[6].

לאחר קום המדינה, בוועדה חברים היסטוריונים, גאוגרפים, ארכאולוגים, אנשי מקרא ולשון, נציגי משרד הפנים, התחבורה (מע"צ), משרד הבינוי והשיכון (המרכז למיפוי) וקק"ל[7]. לוועדה שלוש ועדות משנה: יישובית, גאוגרפית והיסטורית.

בשנת 1950 נתמנה לוועדה זלמן ליף (יושב ראש).

בחודש מרץ 1951 נתמנו לוועדה:

בשנת 1974 נתמנו לוועדה:

בשנת 1988 נתמנו לוועדה:

בספטמבר 1990 החליף משה ברור את דוד עמירן, בני מושקין החליף את יעקב ברמור ואסתר גולדנברג החליפה את מאיר מדן שנפטר[12]. ב-2 במאי 1995 נוסף לוועדה ד"ר שוקרי עראף[13].

ב-31 בדצמבר 2001 החליף זאב ספראי את צבי אילן ועמירם גונן החליף את דוד שרון[14].

ב-27 בדצמבר 2009 נתמנו לוועדה יואל אליצור (במקום אסתר גולדנברג), אילת מזר (במקום משה כוכבי), ישעיהו רונן, עירית עמית כהן, צבי צמרת ואבשלום קור[15].

בפברואר 2011 נתמנו לוועדה: איילת פישמן יו"ר ועדת היישובים במשרד הפנים (במקום בנימין ריקרדו), עמיקם ריקלין נציג הקק"ל (במקום אבי גורן) ופרופ' נעים עריידי[16].

בנובמבר 2014 החליטה הממשלה[17] על מינוי משה שרון ליו"ר הוועדה, וכן שהוועדה תהיה מורכבת מעשרים ושישה חברים, כדלקמן:

(א) עשרים נציגי ציבור שתמנה הממשלה בהתאם להצעת ראש הממשלה;
(ב) נציגי משרדי הממשלה הבאים שימנה השר המופקד על המשרד, מעובדי משרדם;
(1) משרד ראש הממשלה - נציג אחד;
(2) משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - נציג אחד;
(3) משרד הפנים - נציג אחד;
(4) משרד הבינוי והשיכון (המרכז למיפוי ישראל) - נציג אחד;
(ג) נציג שתמנה הממשלה בהתאם להצעת יושב ראש הקרן הקיימת לישראל;
(ד) נציג רשות הטבע והגנים שתמנה הממשלה.

יישובים עם שמות לועזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרות יישובים ותיקים הספיקו להקרא בשמות לועזיים, לפני שוועדת השמות הממשלתית פעלה: הרצליה, כפר מסריק, כפר טרומן, כפר ביאליק, קריית מוצקין, בלפוריה, גבעת שפירא, כפר בלום, כפר גליקסון, כפר הס, כפר ויתקין, כפר ורבורג, כפר מונש, כפר סירקין, כפר נטר, כפר סאלד, כפר סילבר, כפר פינס, כפר רופין, נורדיה, שדה ורבורג, תל מונד, בית זייד ועוד.

הדוגמאות הבאות הן מהשנים שבהם פעלה ועדת השמות הממשלתית (ואף התנגדה):

  • נצר סרני - הוועדה קבעה ש"סרני" הוא שם לועזי וסרבה לאשר את השם (המליצה על השם "נצר חיים")
    חבר הכנסת מטעם מפא"י חיים בן-אשר ידידו הקרוב של חיים אנצו סרני וחבר הקיבוץ, חש חוב של חבר לשמור על שמו ושיכנע שבעקבות מותו הטרגי (ב'אסון מעגן') של בנו יחידו דניאל סרני, שהיה הנצר האחרון להוריש ולהנחיל את שם משפחת סרני לדורות נוספים, ייקרא שם היישוב נצר סרני (אף על פי שהוא לועזי ונפסל על ידי ועדת השמות הממשלתית).
  • לוחמי הגיטאות - הוועדה קבעה שהמילה 'גיטאות' היא מילה לועזית, אך הסכימה לבסוף לאשר את שם הקיבוץ לאחר דין ודברים ממושך.
  • זרעית (כפר רוזנוואלד) - שם המושב בצפון הארץ היה זרעית ושונה לכפר רוזנוואלד על שם התורם שהובטח לו כי היישוב ייקרא על שמו. המתיישבים התנגדו נמרצות, אך בקק"ל לא יכולים היו לבטל את העסקה. הגיעו הדברים עד כדי איום לנטישת היישוב. בעקבות ההתנגדות הנמרצת של התושבים לשם החדש הוחזר השם זרעית, אולם השם הרשמי כיום הוא 'זרעית (כפר רוזנוואלד)' ולא 'זרעית'. היו שהציעו ששם המושב יהווה ראשי תבות של זכר רוזנוואלד עמנו יהיה תמיד.
  • יהוד-מונוסון - בעקבות האיחוד בין העיר יהוד והמועצה המקומית נווה אפרים מונוסון, התכנסה ועדת השמות על מנת להמליץ לשר הפנים על שם לישות החדשה. בחודש יולי 2005 ועדת השמות הממשלתית סירבה לאשר את השם יהוד-מונוסון שעליו סיכמו נציגי שני היישובים וקבעה ששם היישוב המאוחד יהיה יהוד. שר הפנים אופיר פז-פינס הבהיר כי "התייחסות לשמו של נדבן יהודי ציוני כאל שם לועזי שלא ראוי שיישוב ייקרא על שמו איננה מתקבלת על הדעת, ועל כן החלטתי שלא לקבל את המלצות הוועדה ולקרוא ליישוב המאוחד יהוד-מונוסון" (ראו מימוש החלטתו, בעמוד 268).
    מתברר ששם ישוב אינו בהכרח זהה לשם העיר או המועצה המקומית (לדוגמה המועצה המקומית נקראה משנת 1962 מועצת נווה אפרים מונוסון ואילו שם היישוב במפות, בגלל עמדתה של ועדת השמות הממשלתית, היה נווה אפרים).

הוועדה למתן שמות עבריים לנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי יהודה זיו, חבר בוועדת השמות הממשלתית, הגיע דוד בן-גוריון למסקנה כי יש לתת שמות עבריים לאתרים בנגב. עיקר עיסוקה של הוועדה שהוקמה היה קביעת שמות עבריים ל"עצמים גאוגרפיים". אמרו אז על בן-גוריון כי החליט "בראשית -שֵמוֹת !", ויקרא במדבר דברים - כלומר מתן שמות עבריים למקומות הוא שלב בדרך ל"חזון הפרחת השממה". הוועדה קיימה במשך עשרה חודשים 29 ישיבות, שבהן נקבעו לאתרים מדרום לקאורדינטת רוחב 120 - בין אשקלון לבין שפך נחל קדרון - 561 שמות עבריים, מתוכם רק 29 היו שמות יישובים. התוצאה סוכמה ופורסמה בשנת 1950. הייתה זו המפה היחידה של מחלקת המדידות הממשלתית שבה הופיע לצד השם העברי החדש גם שמו הערבי של המקום.

המפה יצאה לאור לאחר הסכם שביתת הנשק עם ממלכת ירדן ב-3 באפריל 1949. בן-גוריון הורה להתעלם מהקו הירוק ובעידודו ובאישורו נקבעו שמות עבריים ליישובים, לחורבות ולעצמים גאוגרפיים בתוך תחומי ירדן - מעבר לקו הירוק בגזרה זו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאה מזור, "בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה", קתדרה 110 (תשס״ד), עמ׳ 122-110
  • חנה ביתן (עורכת), אטלס ההתיישבות בישראל, פרסומה של ועדת השמות הממשלתית, משרד ראש הממשלה, 2004.
  • יהודה זיו, רגע של מקום - סיפורים מאחורי שמות מקומות, הוצאת צבעונים, 2005.
  • יהודה זיו, בן-גוריון "מתנחל" בהר חברון, מתוך הכנס השנתי השלישי הספר והמדבר בארץ ישראל - תשס"ח - 2007, בעריכת יעקב אשל, מרכז סיור ולימוד סוסיא, סוסיא, תשס"ח.
  • נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה : דחיקת הכפרים הערביים שהתרוקנו ב-1948 מהשיח הישראלי, ספרי נובמבר, 2008. ‬
  • חנה ביתן, "ועדת השמות הממשלתית: תולדותיה ועקרונות עבודתה", אופקים בגאוגרפיה 83, 2013. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימות יישובים בילקוט הפרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י. אטינגר, קביעת השמות לישובי הקה"ק, דבר, 25 באוגוסט 1925
  2. ^ פרוטוקול הישיבה הראשונה של הוועדה הגאוגרפית לקביעת שמות בנגב (עמ' 307), ‏18.7.1949
  3. ^ 3.0 3.1 פרטיכל של ישיבת ועדת השמות הממשלתית (עמ' 56), ארכיון המדינה, ‏8.4.1951
  4. ^ הוועדה הגאוגרפית (ישיבה מס' 8) (עמ' 231), ‏20.10.1949
  5. ^ י. אטינגר, לקביעת השמות למקומות הישוב בארץ, דבר, 1 ביוני 1927
  6. ^ גאולת השמות, דבר, 23 באפריל 1937
  7. ^ ועדת השמות הממשלתית, סקירה שנתית 2003, אתר משרד ראש הממשלה
  8. ^ הודעה על מינוי ועדת שמות ממשלתית, ילקוט הפרסומים 152, 6 באפריל 1951, עמ' 845
  9. ^ הודעה על מינוי ועדת שמות ממשלתית, ילקוט הפרסומים 162, 24 במאי 1951, עמ' 959
  10. ^ הודעה על מינוי חברי ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 2056, עמ' 240
  11. ^ הודעה על מינוי חברי ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 3596, 20 באוקטובר 1988, עמ' 362
  12. ^ הודעה על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, 23 בספטמבר 1990, ילקוט הפרסומים 3806, עמ' 138
  13. ^ הודעה על מינוי חבר לוועדת השמות הממשלתית, 2 במאי 1995, ילקוט הפרסומים 4306, עמ' 1164
  14. ^ הודעה על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, 31 בדצמבר 2001, ילקוט הפרסומים 5047, עמ' 1164
  15. ^ על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, 31 בדצמבר 2009, ילקוט הפרסומים 6057, עמ' 1714
  16. ^ הודעה על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים, 17 במרץ 2011, עמ' 3162
  17. ^ הודעה על מינוי חברים לוועדת השמות הממשלתית, י"פ 6948 מ-21 בדצמבר 2014