ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמליל הוועד

ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריותראשי תיבות, "ור"מ") הוא ארגון הגג של 22  המכללות האקדמיות הציבוריות בישראל. במסגרתו פועלים המוסדות לגיבוש מדיניות משותפת במגוון נושאים העומדים על סדר יומם של המכללות ובכלל זה: ייצוג המוסדות אל מול המועצה להשכלה גבוהה והות"ת, מעקב אחר ביצוע החלטות, כתיבת ניירות עמדה, ייצוג אל מול גורמי הכנסת והממשלה, קיום ימי עיון ועוד.

הוועד הוקם בשנת 2006 ומורכב מועד מנהל בו חברים 22 נשיאי המוסדות וכן מאספה הכללית, בה חברים שלושה נציגים מכל מוסד: נשיא, מנכ"ל וסגן נשיא לעניינים אקדמיים. יו"ר הוועד הוא פרופ' שלמה בידרמן, נשיא המכללה האקדמית ת"א יפו, ויו"ר פורום המנכ"לים הוא מר בני אלון, מנכ"ל המכללה האקדמית ת"א יפו.

ייחודן של המכללות האקדמיות הציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגישת נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין, עם ועד ראשי האוניברסיטאות והמכללות בדיון בנושא החרם האקדמי בעולם נגד האקדמיה במדינת ישראל.
עומדים מימין לשמאל: פנחס חליוה, יעקב מצר, יהודה דנון, אריאלה לבנשטיין, שלמה גרוסמן, דניאל הרשקוביץ, עמוס שפירא, יוסף קלפטר, צבי כהן, דניאל זייפמן, ינעם ליף. יושבים מימין לשמאל: רות ארנון, נשיא המדינה ראובן ריבלין, פרץ לביא, מנחם בן ששון

מרבית המכללות האקדמיות הציבוריות הוקמו בשנות ה-90, בעיקר בפריפריה, במטרה לתת מענה לביקוש להשכלה גבוהה ולחסמים שהציבו האוניברסיטאות באותה תקופה.

30% מהלומדים לתואר ראשון לומדים במכללות האקדמיות הציבוריות כ-58,434 סטודנטים ולתואר שני לומדים כ -2400 סטודנטים. הגידול המשמעותי ביותר במספרי סטודנטים בין תשע"ד לתשע"ה - 3.1% - נרשם במכללות האקדמיות הציבוריות.[1] במכללות אלה שכר הלימוד מסובסד על ידי המדינה וזהה לשכר הלימוד באוניברסיטאות, בשונה מהמכללות הפרטיות בהן שכר הלימוד גבוה פי 3 ויותר.

הפרישה הגאוגרפית של המכללות והתפישה החברתית שלהן מנגישה את ההשכלה הגבוהה לצעירים רבים - כ-25% מהסטודנטים מגיעים מאשכולות סוציאוקונומיים נמוכים - 4-1.

בשנת 2010 הצליח הוועד לראשונה לשפר את תנאי ההעסקה של 1,600 חברי הסגל האקדמי הבכיר במכללות, ולהעניק להם בין השאר גמול עבור פעילות מחקרית.

רשימת המכללות החברות בוועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמי וולנסקי, אקדמיה בסביבה משתנה: מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל 2004-1952, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005
  • פרופ' אמנון רובינשטיין ועו"ד יצחק פשה, סדקים באקדמיה : חופש אקדמי, עצמאות האוניברסיטה, מעמד הסטודנט והזכות להשכלה גבוהה, הוצאת דביר, 2014
  • ד"ר פינחס חליוה, אוניברסיטת בר-אילן – השלוחות והשפעתן על מפת האקדמיה בישראל, הוצאת דור לדור, 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המועצה להשכלה גבוהה שנת הלימודים תשע"ה