ועידת חרקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועידת חַרקוֹב הייתה כינוס של חברי הוועד הפועל הציוני הגדול הרוסים בעיר חרקוב בין 11 ל-14 בנובמבר 1903, כדי לדון בתגובותיהם לתוכנית אוגנדה, שהוצגה בקונגרס הציוני השישי.

הוועידה הייתה אחד השיאים בפעילות ציוני ציון, שהייתה תנועת ההתנגדות לתוכנית אוגנדה ולכן הייתה אופוזיציונית לתאודור הרצל מקדמה המרכזי של התוכנית.

בוועידה נבחרה ועדת היגוי בת ארבעה חברים לציונות רוסיה, ובראשה מנחם אוסישקין, מה שנחשב לעלבון כלפי הרצל, משום שאוסישקין היה ראש למתנגדיו. הוועידה הציבה אולטימטום: על הרצל לסגת מתוכנית אוגנדה ומכל כוונה עתידית להעלות שאיפות טריטוריאליות מחוץ לארץ ישראל, עליו לכנס את הוועד הפועל הגדול לפני שילוח המשלחת למזרח אפריקה הבריטית, ולקדם את ההתיישבות המעשית בא"י. על כל זה עליו להתחייב בכתב.[1] אם לא יקוימו תנאי האולטימטום איימו, בשלב הראשון, להפסיק את הזרמת מסי השקל הציוני לווינה. התוכנית שלהם בהמשך כללה הצעות קיצוניות יותר, עד כדי הקמת התארגנות ציונית עצמאית ללא הרצל.

תוכניותיהם הודלפו לעיתונות וכך נודע הדבר לציבור וגרם להם לנזק תדמיתי.[2] לטענת הביוגרף של הרצל ארנסט פאוול האיום המקורי שלהם, אותו רצו לשמור בסוד, היה להקים ארגון ציוני עצמאי בלי הרצל. הרצל פרסם את הדבר בביטאון התנועה הציונית, די ולט, וכך גייס לצידו גם רבים ממתנגדי תוכנית אוגנדה, שראו באיום לפילוג סכנה חמורה יותר.[3] לדברי ההיסטוריון מיכאל היימן, לא התקבלה החלטה בעניין ההצעות הדרסטיות שעלו בחרקוב כמו הפסקת תשלום ופילוג התנועה אך הן כנראה נידונו ברצינות. השיחות הודלפו לעיתונות בניסיון ליצור רושם שהחלטות הללו התקבלו.[4] פרסום דבר "המרד" ואיום הפילוג בגיליון די ולט מה-25 בדצמבר 1903, עורר התנגדות ציבורית רבה למתנגדי הרצל ופגע בהם. הרצל דאג שעותקיו יופצו נרחבות כדי לגייס תמיכה בעמדתו.[5]

כשבאו שליחי ועידת חרקוב (שמשון רוזנבאום וצבי בלקובסקי) להגיש את האולטימטום להרצל ב-31 בדצמבר 1903, הוא קיבל אותם בסבר פנים יפה וידידותיות, אך לא היה מוכן להתייחס אליהם כאל שליחים של ועידת חרקוב – בה ראה כינוס לא לגיטימי המנסה לכפות את סדר יומו על הקונגרס – אלא רק כאל חברים יחידים מהוועד הפועל הגדול.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • .Heymann, Michael, Editor, The Uganda Controversy, Volume 2, Tel-Aviv University, 1977
  • .Vital, David, Zionism: the Formative Years, Oxford 1982

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vital, David, Zionism: the Formative Years, Oxford 1982 p. 318
  2. ^ Vital, David, Zionism: the Formative Years, Oxford 1982 p. 319
  3. ^ ארנסט פאוול, הרצל במבוך הגלות, ביוגרפיה, מחברות לספרות, 1997, עמ' 327.
  4. ^ ,Heymann, Michael, Editor, The Uganda Controversy .Volume 2, Tel-Aviv University, 1977 p. 41
  5. ^ Heymann, Michael, Editor, .The Uganda Controversy, Volume 2, Tel-Aviv University, 1977 p. 50
  6. ^ Vital, David, Zionism: the Formative Years, Oxford 1982 pp. .332-333