ועידת קרקוב (1906)

ועידת קרקוב הידועה גם כיום ציוני אוסטריה היא ועידה של ציוני אוסטריה (ציסלייתנייה - החלק האוסטרי של אוסטרו־הונגריה למעט חבל הסודטים ודרום טירול), שהתכנסה בעיר קרקוב ב-1 ביולי 1906, כשעל סדר היום עמד נושא עיקרי אחד שהוא הדיון בשאלת היחסים בין התנועה הציונית לבין פעולה פוליטית ארצית, ולאחר דיון ממושך ומחלוקת עזה הוחלט לאפשר הקמת מפלגה יהודית לאומית, שתעסוק בנושאים הקשורים לפוליטיקה האוסטרית, תהייה גוף ארגוני נפרד מהתנועה הציונית אך תזכה לתמיכה התנועה.

רקע

בעקבות המשבר ההונגרי של 1905(גר'), התמנתה בתחילת יוני 1906 באוסטריה ממשלה חדשה שבראשה עמד מקסימיליאן ולדימיר פון בק. התעוררה תקווה לביטול שיטת הקוריות (הבטחת מעמד משוריין לקבוצות שונות) וליתר דמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית, ולקראת הבחירות הכלליות של 1906 ציוני אוסטריה נערכו על ידי כינוס ועידה.

הוועידה הראשונה של כל החוגים הציוניים באוסטריה התקיימה בעיר אולומוץ (אולמיץ) שבמוראביה, ב-24–25 במרץ 1901. עיקר הדיונים וההחלטות היו בנושאים ארגוניים ושאלות כספיות. כבר באספה זו עלתה המחלוקת בין "עבודת ההווה" לבין הגישה הציונית. ברתולד פייבל ייצג את הדעה שהתנועה הציונית לא יכולה להתעלם מצרכי ההווה ועליה לדאוג גם למצב הרוחני והכלכלי של יהודי אוסטריה, שיפור מצב היהודים יגרום לכך שיהיו חומר אנושי טוב יותר לשם מימוש יעדי התנועה הציונית ולפיכך עד הרגע שבו תקום המדינה היהודית יש לנקוט צעדים לפיתוח כלכלי, חברתי ותרבותי של הקהילות היהודיות בפזורה, עם זאת על התנועה הציונית האוסטרית לגייס כסף כתמיכה בהתיישבות הציונית בארץ ישראל. החלטה נוספת הייתה לכנס בלבוב ועידה ציונית ארצית של ציוני גליציה ב-16–17 ביוני 1901.

ב-18–19 במאי 1902 התקיים יום הציונים האוסטרים השני בביילסקו-ביאלה (ביליץ), שם בין היתר דנו בארגון התנועה הציונית בגליציה ובשיתוף פעולה עם גופים לא ציוניים.

הוועידה הרביעית של ציוני אוסטריה התכנסה בפראג ב-12–13 ביוני 1905 והחליטה שההסתדרות הציונית האוסטרית אינה מפלגה פוליטית באוסטריה ולפיכך כל ציוני רשאי להשתתף כרצונו בפעילות פוליטית שאינה סותרת מהותית את תוכנית בזל.

החיים העכשוויים עניינו את הציונים לפחות כמו הגשמת הרעיון הציוני, הסעיף השני של תוכנית בזל אמר: "ארגון וליכוד כל היהדות במוסדות מקומיים וכלליים בהתאם לחוקי המדינה" ונאמר גם שיש לפעול לארגון העם היהודי לפעולה לאומית וציונית. מכאן מצאו מנהיגי הציונות באוסטריה היתר לפעול במישורים הפוליטיים המקומיים.

בקונגרס הציוני השביעי, שהתכנס ב-27 ביולי 1905 בבזל, הוחלט לשלול כל רעיון התיישבות מלבד ארץ ישראל, החוגים הציוניים באוסטריה, ובעיקר בגליציה (וכן ברוסיה) לא הצליחו למצוא את נקודת האיזון בין מטרת הציונות לעתיד לבוא לבין התמודדות עם בעיות נוכחיות שמחייבות פעילות של התנועה בגולה (המדיניות הארצית, שתיקרא מאוחר יותר "עבודת ההווה").

כינוס הוועידה

בראש צוות ההכנה לוועידת קרקוב של 1906 עמדו ד"ר מרדכי זאב ברוידא ואדולף ביהם (שהתמנה כמזכיר הוועידה), בין מארגני הוועידה היו אדולף שטאנד, היינריך גאבל(פול'), יהושע טהון וליאון רייך.

בוועידה הציונית הארצית בקרקוב השתתפו 135 נציגים. כמו באסיפות דומות, הוויכוח העיקרי היה בין מצדדי "עבודה ההווה" לבין אלו שחשבו שהתנועה הציונית צריכה לפעול אך ורק בנושאי ארץ-ישראל. ד"ר ברוידא היה הנואם הראשון והטיף לכך שהציונים יפעלו במישור הפוליטי על מנת להיות איזון למתבוללים (כולל הסוציאליסטים) בשכנוע המון העם בדרך הציונית. לשם כך יש להתארגן, להקים בתי ספר, עמותות רווחה ולהכשיר את העם למקצועות יצרניים. למען מימוש מטרה זו הציע להקים מפלגה שתתמוך בציונות אבל לא תוגדר כחלק מהתנועה הציונית וזאת על מנת שהציונים שמתנגדים לעבודת ההווה יוכלו להישאר בתנועה הציונית. איזידור שליט, ראש ההסתדרות הציונית באוסטריה, דיבר על השפעת מהפכת 1905 ברוסיה, והשפעת הרדיפות והפרעות שבעקבותיה על השאלה היהודית, על יחס הציונים אל העבודה הפוליטית ועל כך שהצטרפות יהודים למפלגות פוליטיות המזוהות עם לאומים אחרים לא תרמה לציבור היהודי.

החלטות הוועידה

ציר הפרלמנט היהודי מבוקובינה בנו שטראוכר שהתארח בוועידה דיבר על הצורך באיחוד על בסיס לאומי ובהשפעתו התקבל הסעיף הראשון בהחלטות הוועידה: "הועידה מקדמת בברכה יסוד מפלגה יהודית-פוליטית ומצהירה שלנוכח האפשרות הנתונה כי ליכוד היהודים על בסיס לאומי יהודי עשוי לחזקם ולחסנם מבפנים וללבן את יחסיהם אל יתר העמים ולהשיג את הכרתם כאומה ושוויונם המלא בין יתר העמים, רצוי מאוד ליכוד כזה של יהודי אוסטריה כאמצעי להגשמת המטרה הסופית של הציונות". בכך הוכרע הוויכוח האם על הציונים להקים מפלגה או להצטרף למפלגות קיימות.

על מנת לשמור על הקשר עם ארץ ישראל ועל הגדרת התנועה כציונית נכתב בסעיף 2: "חשיבות כזו אפשר ליחס להקמת מפלגה על בסים יהודי לאומי מלא. כיהודי לאומי נחשב רק זה שמכיר באחדות לאומית של עם ישראל בכל העולם ובקשר לא ניתן להנתק של העם היהודי עם מולדתו ההיסטורית – ארץ ישראל".

ד"ר א. מרגליות ביקש להבטיח הפרדה בין התנועה הציונית עצמה לבין המפלגה העתידה לקום, כי ההסתדרות הציונית היא ארגון שאינו קשור למדינה אחת ולא ייתכן שחבר הארגון במדינה אחרת יהיה פעיל בפוליטיקה של אוסטריה, לכן, ובתמיכת יהושע טהון הוצעו הסעיפים הבאים: "הוועידה מצפה שהמפלגה הפוליטית העומדת להיווסד תתנהל על ידי אישים שבתור נאמני ההסתדרות הציונית יבטיחו כוון יהודי־לאומי מלא". "הועידה מצפה שתבנית המפלגה החדשה תכלול לא רק תביעות לאומיות אלא תהיה ברוח המסורת היהודית והציונית ובעלת צביון חברתי מתקדם וברוח אוסטרית, כי אחדות לאומית של יהודי כל העולם איננה עומדת בשום ניגוד לרעיון הממלכה (Staatsidee) ולענייני המדינה, שיהודים גרים בה, ואינה נוגעת גם בזכויות וחובות היהודים לגבי מדינתם". "הועידה מצפה כי הפרוגרמה של המפלגה הפוליטית תתאים בכל פרטיה לאינטרסים ולצרכים של המוני העם היהודי ולפני כל חישובים אחרים תעמיד קודם בל את האינטרסים היהודיים הכלליים והיא מקווה שכל ציוני אוסטריה יצטרפו למפלגה החדשה גם כשלא תבליט בתוכניתה את האינטרסים הכלכליים שלהם, צורכיהם התרבותיים והשקפותיהם הפוליטיות".

זו הייתה הוועידה בה גישת "המדיניות הארצית" (עבודת ההווה) ניצחה והתנועה הציונית החלה לעסוק בפעילות פוליטית בארצות המושב של חברי התנועה וכך נמנע הצורך לבחור בין פעילות ארצית לבין פעילות ציונית.

השלכות

במאי 1907 נערכו בחירות כלליות באוסטריה. אנשי המפלגה הציונית החדשה הגישו מועמדות במספר אזורי בחירה ומיעוטם נבחרו.

לקריאה נוספת

• נתן מיכאל גלבר, תולדות התנועה הציונית בגליציה, עמ' 523–525
• שלמה נצר, מאבק יהודי פולין על זכויותיהם האזרחיות והלאומיות (1918 - 1922), אוניברסיטת תל אביב, תש"ם