מצוות קריאה לשלום במלחמה
בשעת מלחמה, מצווה מן התורה לקרוא לשלום אל העיר בטרם ההתקפה אליה. המצווה מחייבת להציע לעיר האויב הסכם כניעה ושעבוד לפני שמתחילים לצור עליה או לכבוש אותה. קיימת מחלוקת אם חיוב זה חל רק במלחמת רשות או גם במלחמת מצווה.
מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור המצווה מחומש דברים פרק כ (שבו נאמרו דיני המלחמה) פסוקים י'–י"א:
כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ.
דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שכובשים מקום חובה לשלוח עליהם הצעת שלום שיהיו לעבדים ולמס, לעבדים הכוונה שהם לא ימרדו בנו ויישארו תחת ממשלתנו, ולמס הכוונה שהם חייבים לשלם כסף למלך כמס וגם חייבים לבוא לעזרתו בבנית מבנים, לפי חלק מהראשונים יש לחייב אותם גם בשבע מצוות בני נוח כדי שלא לעבור על האיסר של כריתת ברית עם עובדי עבודה זרה, ואם הם לא הסכימו לקבל אחד מהדברים האלו מותר להמשיך ולהילחם עליה. אמנם גם אם העיר נמנעה מלקבל את הצעת השלום, אסור להקיף אותה מכל המצדדים מתי שצרים עליה, אלא יש להשאיר צד אחד ריק מחיילים, כדי שכל אלו שאינם מועניינים במלחמה יכול לברוח[1].
נחלקו הראשונים האם החובה לקרוא לשלום קיימת גם במלחמת מצווה. לדעת הרמב"ם והרמב"ן המצווה קיימת גם במלחמת מצווה[2][3], בעוד לפי רש"י החובה קיימת רק במלחמת רשות אבל במלחמת מצווה אין חובה לקרוא לאויב לשלום[4], אמנם גם לפי רש"י מותר לקרוא להם לשלום גם במלחמת מצווה כמו שמצינו שיהושע שלח לשבעת העממים לפני שנכנסו לארץ[5].
טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר החינוך כתב שהטעם כדי שעם ישראל לא ישחית את עצמו, ואפילו שאין הם ראויים לרחמים בכל זאת יש בדבר אכזריות, לכן צריך להציע להם שלום[6].
קיום המצווה בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד ירושלמי כתוב שלפני שיהושע נכנס לארץ הוא שלח לשבעת העממים קריאת שלום, "אמר רבי שמואל שלש פרסטיניות [אגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי... גבעונים השלימו [ככתוב:] וכי השלימו יושבי גבעון את ארץ ישראל; שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו"[7].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצוה:לשלוח שלום לערים שצרים עליהן, באתר ויקיטקסט- הרב אליעזר יהודה ולדנברג, "קריאה לשלום ותנאי כניעה", מהספר הלכות מדינה
- אברהם קלמנטינובסקי, קריאה לשלום, בתוך: מחניך קדוש, ישיבת כרם ביבנה תשע"ו, עמ' 65–77, באתר ספריית אסיף.
- נריאל שלם, "קריאה לשלום לפני מלחמה וקבלת כניעה במהלכה", אסיף ו (תשע"ט), עמ' 896–904.
- הרב אליעזר מלמד, מצווה להציע שלום, פניני הלכה
- חנן פורת, השלום כאופציה אידיאלית, באתר מקור ראשון (הקישור אינו פעיל)
- וקראת לשלום, באתר מחלקי המים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכה ז'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכה א'
- ^ רמב"ן, ספר דברים, פרק כ', פסוק י'
- ^ רש"י, ספר דברים, פרק כ', פסוק י'
- ^ גור אריה וצידה לדרך על רש"י דברים פרק כ פסוק י
- ^ ספר החינוך, מצווה תקכ"ז
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'