ורדינה כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ורדינה כהן
ורדינה כהן - 2016
לידה 1 בפברואר 1961 (בת 56)
גבעתיים
עיסוק זמרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ורדינה כהן (נולדה ב-1 בפברואר 1961, ט"ו בשבט ה'תשכ"א) היא זמרת ישראלית שהתפרסמה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולדה בגבעתיים, בתו הצעירה של הזמר שלמה כהן, שנודע בכינויו סולימאן הגדול ואחותם של הזמרים חופני, פיני ויזהר כהן. ורדינה למדה לימודי פסנתר קלאסי, שירתה בצוות הווי הנח"ל והמשיכה בלימודי מוזיקה אקדמאים. סיימה תואר ראשון בחינוך מוזיקלי והמשיכה ללימודי תיאטרון ומשחק באוניברסיטת תל אביב (שאותם לא סיימה). במהלך היותה סטודנטית, בשנות ה-80, שימשה כזמרת ליווי בהופעותיה של ירדנה ארזי. ב-1987 השתתפה עם אחיה יזהר בתחרות הקדם אירוויזיון עם השיר "מוזיקה היא נשיקה לנצח". השניים הגיעו למקום החמישי.

ב-1988 הוציאה כהן את אלבום הבכורה שלה, "נוסעת בעקבות האהבה", שאת כל השירים בו כתב דני רובס. השיר הראשון שהתפרסם היה "הרגע האחרון" ולאחריו "שוב לבד", ו"מתגעגעת" אך השיר שהפך לשיר הנושא של האלבום זכה להצלחה הגדולה ביותר והוא מזוהה עמה עד היום.

ב-1989 השתתפה כהן בשנית בקדם אירוויזיון עם השיר "שביל הזהב" שהגיע למקום התשיעי.

ב-1990 הוציאה את אלבומה השני, "דרך עצמי", שכלל גם גירסת כיסוי בעברית לשיר "Fragile" של סטינג, שהוקלט ב-1988 ויצא כתקליט שדרים. את השיר תרגמה אורלי מורג והוא נקרא בעברית "שבריר". עוד לפני יציאת הדיסק זכה השיר "שבריר" לפרסום רב בשל היותו חדשני בעיבוד המיוחד ששילב בשיר מוזיקה ערבית ונגנים ערביים/ישראלים ונוצר ז'אנר חדש של מוזיקה אתנית רצינית בארץ. עוד בלטו באלבום השירים "עיר ללא רחמים", "אהבה נכזבת", "אני שוב מתאהב", "שישי בצהריים" וגרסת כיסוי לשירה של עירית בולקא "1978 בלילה". ביצועה של בולקא הוקלט ב-1983. "עיר ללא רחמים" שכתב יהונתן גפן זכה להצלחה, כנראה בגלל העלילה המספרת על אישה שמסתובבת בעיר אלימה בה אין רחמים. "אני שוב מתאהב" נכתב על ידי יונה וולך והולחן על ידי יהודה אלבוים, אבל התפרסם יותר בלחן של צוף פילוסוף ובביצוע של גידי גוב, עבור אלבומו "אין עוד יום" (1991).

ב-1991 נישאה למוזיקאי צור בן זאב ונסעה בעקבותיו להתגורר בארצות הברית, שם נולדה בתם הבכורה.

ב-1996 שבה כהן להתגורר בישראל, והקליטה את אלבומה השלישי "מי אמר ש...", שיצא רק ב-2000. השירים "בייבי" אותו הלחינה בעצמה למילים של רחל שפירא ו"עיני זהב", שהופיע בשני עיבודים שונים זכו להצלחה. אף על פי שדיסק זה לא הושמע רבות הוא הגיע לשיא של מכירות של פעמיים זהב.

בשנים 2006, 2008 ו-2010 הוציאה מגוון של אלבומי ילדים ללימוד מורשת הארץ וחגיה בשירים שכתבו לה אורלי בינדר ועמוס ברזל. מתוך סדרה זו יצא מאוחר יותר אוסף שירים.

לאורך כל השנים ורדינה מופיעה רבות על במות ברחבי הארץ ושרה את שיריה לרבות שירי ארץ-ישראל המזוהים עם המסורת של בית הוריה, בית משפחת "סולימאן הגדול" שהיו ונשארו חלק חשוב בהוויה הישראלית וקיבלו את אות אבירי הזמר העברי. ב-2015 הוציאה ורדינה את הדיסק "שירים מהבית" בהפקתו המוזיקלית של בעלה, צור בן זאב, והוא כולל מגוון שירי ארץ-ישראל עמם היא מופיעה, כגון מחרוזת רועים, מחרוזת הורה, שירים מסביב למדורה, ועוד.

היא נשואה ואם לארבעה ילדים. מתגוררת בחולון.

בנה של כהן, קשת בן זאב, השתתף ב-2017 בתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]