וריאציית הפרמטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וריאצית הפרמטר (או וריאציית הפרמטרים) במתמטיקה, היא שיטה לפתירת משוואות דיפרציאליות ליניאריות רגילות וחלקיות באופן שיטתי.

שכיח יותר לפתור משוואות ממעלה ראשונה באמצעות שיטת "השוואת מקדמים" או בשיטת "גורם אינטגרציה" (עבור משוואה ליניארית מסדר ראשון) משום ששיטות אלו דורשות פחות מאמץ. אך בניגוד לשיטת וריאציית הפרמטר, הן לעיתים דורשות לעשות שימוש ב"ניחוש מושכל" של הצבות (היוריסטיקה) והן גם לא פותרות באופן שיטתי כל מד"ר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת וריאציית הפרמטר הוצגה לראשונה במאה ה-18 על ידי המתמטיקאי השווייצרי לאונרד אוילר והשלים אותה המתמטיקאי האיטלקי ז'וזף לואי לגרנז'.[1][2][3]

מד"ר מסדר ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונה משוואה דיפרנציאלית מסדר ראשון. נסדר אותה באופן הבא, כשהיא "מנורמלת" (מקדם ערכו 1):

הפתרון הכללי של המשוואה מורכב מסכום הפתרון הפרטי של המשוואה ההומגנית המתאימה (הרשומה מטה) ומפתרון פרטי של המשוואה הלא-הומוגנית.

ראשית נמצא פתרון למשוואה ההומוגנית המתאימה:

.

ניתן לפתור את המשוואה ההומגנית במגוון דרכים, ביניהן הפרדת משתנים:

אך מכיוון שגם הוא פתרון ניתן לכלול גם אותו, ולהרשות כל .

כלומר, פתרון המשוואה ההומגנית הוא:

.

כעת נחזור למשוואה המקורית הלא-הומגנית:

נשתמש בשיטת וריאציית הפרמטר - באמצעות החלפת הפרמטר של הפתרון הפרטי בפונקציה :

באמצעות הצבת הפתרון הפרטי לתוך המשוואה המקורית הלא-הומוגנית ניתן למצוא :

אנו נדרשים רק לפתרון פרטי, לכן נבחר לצורך פשטות, כאשר הפתרון הפרטי הוא:

לבסוף נסכום את שני הפתרונות הפרטיים שמצאנו לכדי פתרון כללי

מד"ר מסדר שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהינתן משוואה דיפרנציאלית רגילה מסדר שני: , נניח שבידינו פתרונות המשוואה ההומוגנית וננסה פתרון מהצורה:

.

נגזור לפי ונקבל:

בנוסף נדרוש שהפונקציות תקיימנה את התנאי:

ולכן .

נגזור פעם שנייה לפי ונקבל:

.

נציב את הנגזרות של הפתרון לתוך המשוואה הדיפרנציאלית: .

נסדר את הביטוי מחדש: .

הוא פתרון של המשוואה ולכן .

בינתיים יש לנו שתי משוואות שבעזרתן נוכל למצוא את :

נוכל לחלץ את הערכים של , ולרשום אותם דרך הורונסקיאן:

,.

ומכאן: ,.

נרשום את הפתרון הפרטי למשוואה: .

למעשה קיבלנו את הפתרון הכללי למשוואה הדיפרנציאלית: כאשר הפרמטרים ו- מתקבלים מתנאי ההתחלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Forest Ray Moulton, An Introduction to Celestial Mechanics, 2nd ed. (first published by the Macmillan Company in 1914; reprinted in 1970 by Dover Publications, Inc., Mineola, New York), page 431.
  2. ^ Edgar Odell Lovett (1899) "The theory of perturbations and Lie's theory of contact transformations," The Quarterly Journal of Pure and Applied Mathematics, vol. 30, pages 47-149; see especially pages 48-61.
  3. ^ Jupiter and Saturn.Euler, L. (1748) "Recherches sur la question des inégalités du mouvement de Saturne et de Jupiter, sujet proposé pour le prix de l'année 1748, par l’Académie Royale des Sciences de Paris" [Investigations on the question of the differences in the movement of Saturn and Jupiter; this subject proposed for the prize of 1748 by the Royal Academy of Sciences (Paris)] (Paris, France: G. Martin, J.B. Coignard, & H.L. Guerin, 1749).