ורנר זילברשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ורנר זילברשטיין
אין תמונה חופשית
לידה 24 בנובמבר 1899
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בינואר 2001 (בגיל 101)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה University of Freiburg Faculty of Medicine, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ורנר זילברשטיין (אברהם דוד ורנר זילברשטיין, 24 בנובמבר 189931 בינואר 2001) - היה רופא, פרופסור לבקטריולוגיה, המנהל הראשון של המעבדות המרכזיות ושל מחלקת המעבדות לבריאות הציבור של משרד הבריאות[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בברלין בן למשפחה דתית-מסורתית. בשנת 1917 התקבל ללימודי רפואה בברלין. בשנת 1924 סיים את לימודי הרפואה בפרייבורג.

עבד שנתיים במחלקה פנימית בבית החולים האוניברסיטאי של ברלין.

בשנת 1926 הצטרף זילברשטיין למחלקה הכימותרפית במכון רוברט קוך בברלין ועסק בחקר מחלות מידבקות. במקביל עבד כרופא פנימי (1933-1928).

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, פוטר מעבודתו ועלה לארץ ישראל.

ביו השנים 19381933 עבד כמיקרוביולוג בבית החולים הדסה בירושלים.

בשנת 1938 הוזמן ע״י פרופ׳ הוגו בראון מנהל המכון למיקרוביולוגיה של אוניברסיטת איסטנבול להצטרף אליו למחקר ולהוראה. בשהותו באיסטנבול חקר ופרסם יחד עם בראון שורת עבודות העוסקות בחיידקי מעיים. באחת העבודות תיארו מצע יעיל ופשוט לזיהוי מהיר של החיידקים הפתוגניים במעי - מצע שהיה בשימוש במעבדות המרכזיות עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20.

בשנת 1942 חזר זילברשטיין לארץ ישראל.

משנת 1943 עבד זילברשטיין כבקטריולוג ממשלתי במעבדות המרכזיות של משרד הבריאות המנדטורי בירושלים. עם קום המדינה נתמנה למנהל המעבדות.

זילברשטיין ניהל את המעבדות המרכזיות מאז הקמת המדינה ומי שניהל את מחלקת המעבדות לבריאות הציבור של משרד הבריאות, מאז הקמתה בשנת 1959. בתקופת ניהולו הרחיב את שטחי הפעילות של המעבדות והקים את השלוחות בתל אביב, חיפה ובאר שבע.

זילברשטיין היה חבר הוועד המנהל של ההסתדרות הרפואית בישראל. שנים רבות כיהן כיושב ראש ארגון רופאי המדינה.

בשנת 1957 הוענק לזילברשטיין תואר פרופסור מ-מכון רוברט קוך בברלין.

בשנת 1963 הוענקה לזילברשטיין המדליה על שם קלמנט ממכון פסטר בפריז.

היה בין מייסדי האגודה המיקרוביולוגיה הישראלית יחד עם פרופ' ישראל יעקב קליגלר, פרופ' אריה ליאו אוליצקי, פרופ' יוסף גורביץ, ד"ר אריך קלופשטוק, פרופ' מנפרד אשנר ואחרים.

בשנת 1965 פרש לגמלאות.

זילברשטיין התעניין במוזיקה קלאסית ויהודית והיה בין מקימי "רננות" המכון למוזיקה יהודית.

בשנת 2000 הוענק לזילברשטיין תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[2]

נפטר בגיל 101 בשנת 2001[3][4]

הצלת ציוד וחומרי רפואה של המעבדות המרכזיות בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי שלהי המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הייתה העיר ירושלים נתונה במצור ובמצוקה. ירושלים הייתה חצויה לשניים, בעת ההיא, היו המעבדות המרכזיות משוכנות בבניין הטורקי העתיק, בתוך שכונת מחנה יהודה.

עובדי המעבדות האנגלים והערבים לא הופיעו יותר לעבודה, אולם היהודים המשיכו במילוי התפקידים החיוניים שהיו מוטלים עליהם.

מתוקף היותו של זילברשטיין הרופא היחיד במקום והאחראי על עבודת המעבדות, הגיעה אליו הוראה מאת ראשי מחלקת הבריאות המנדטורית להעביר את כל מלאי התרכיבים (חיסונים) השונים (תרכיבים נגד כלבת, אבעבועות רוח, טיפוס וכיו״ב), שהוכנו במעבדות ושהיו מאוחסנים בהן, לשטח הערבי בעיר העתיקה.

אנשי שלוש המחתרות - ההגנה, האצ״ל והלח״י - השתלטו על מקומות משמר בגגות הבתים שמסביב לבנין המעבדות, כדי למנוע ואפילו בכוח הזרוע כל ניסיון להוציא חומרים וכלים מן המעבדות ולהעבירם לצד הערבי.

אל ראשי מחלקת הבריאות העביר זילברשטיין סירוב מוחלט ותקיף לדרישותיהם, וכך ניצל מלאי התרכיבים לצרכיי האוכלוסייה היהודית בירושלים הנצורה"[3].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "דרכי מברלין לירושלים מזכרונותיי פרופ' ורנר זילברשטיין", 1999 עריכה: נהרי אביבה[5].

דברי פיוט והגות מספרו של זילברשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעולמים (לקוח מספרו[5])

"לעולמים אודה בסגנון חופשי של איש בא בימים ואופטימיסט מושבע וזהו במכלול גדול של כל הכללים

ימים עברו לא ישובו עוד - לעולמים. גם רגעי קסם של יום יום אצים רצים וחיש מהר גם הם יורדים לתהום הנשיה - לעולמים. לכן ידיד יקר, עצור נא רגע קט, ושמע אל אמרתי, אתנחתא כאן ואתנחתא שם, עתיד קרב בביטחון ואיתו גם סוף פסוק ואז הכל נגמר - לעולמים. ושוב הקשב היטב אל עצתי קרפ דיאם, אמר הורץ הרומאי והוא צדק לאמור: קטוף נא כל יום כל שעה ודקה כל אימת השליט מעניק לך להשתאות על גבי האדמה, ואז תהנה מזיו השכינה - לעולמים"

.

פרופ' ורנר זילברשטיין[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: זילברשטיין, אברהם דוד (ורנר) פרופ' - מאבות הבקטריולוגיה בארץ, עמוד 211
  2. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד אוניברסיטת בר אילן, ראו: שנת 2000 / פרופ' ורנר (אברהם דוד) זילברשטיין
  3. ^ 1 2 3 האיש שחי ב־ 3 מאות, פרופ׳ ורנר זילברשטין ז״ל המנהל הראשון של המעבדות המרכזיות ושל מחלקת המעברות לבריאות הציבור מדינת ישראל, משרד הבריאות, המעבדות המרכזיות ירושלים , דוח שנת 2001 (הודפס: יולי 2002) / ראו: מדור: קצת נוסטלגיה ועוד"
  4. ^ גריפטר ח.: פרופ׳ ורנר זילברשטין - בן 60 . הרפואה, 58, 62-60, 1960
  5. ^ 1 2 דרבי מברלין לירושלים מזכרונותיי פרופ' ורנר זילברשטיין", 1999 עריכה: נהרי אביבה, מוציא לאור לא ידוע, ירושלים הספרייה הלאומית