ז'איר בולסונארו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'איר בולסונארו
Jair Bolsonaro
ז'איר בולסונארו, אפריל 2019.
ז'איר בולסונארו, אפריל 2019.
לידה 21 במרץ 1955 (בן 67)
סאו פאולו, הרפובליקה הברזילאית השנייה
שם מלא זָ'אִיר מֶסִיאָס בּוֹלְסוֹנָארוּ
מדינה ברזילברזיל ברזיל
השכלה Academia Militar das Agulhas Negras עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, קצין בצבא ברזיל
מפלגה הברית למען ברזיל (APB)
המפלגה הסוציאל-ליברלית (PSL)
בן או בת זוג רוג'ריה נאנט בראגה (19921996)
אנה כריסטינה ואלה (19972007)
מישל בולסונארו (28 בנובמבר 2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.bolsonaro.com.br
נשיא ברזיל ה־38
1 בינואר 2019 – מכהן
(3 שנים ו־31 שבועות)
חבר בית הנבחרים מטעם ריו דה ז'ניירו
1 בפברואר 19911 בינואר 2019
(27 שנים)
פרסים והוקרה
חתימה Signature of Jair Bolsonaro.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זָ'אִיר מֶסִיאָס בּוֹלְסוֹנָארוּפורטוגזית: Jair Messias Bolsonaro, הגייה: [ʒaˈiʁ meˈsiɐs bowsoˈnaɾu]; נולד ב-21 במרץ 1955) הוא נשיא ברזיל וקצין לשעבר בצבא ברזיל. החל לכהן בתפקידו ב-1 בינואר 2019.

בולסונארו נבחר לכהן בבית הנבחרים, הבית התחתון של הקונגרס הלאומי של ברזיל מטעם המפלגה המתקדמת (Partido Progressista), מפלגת מרכז-ימין, והיה לחבר הקונגרס שקיבל את המספר הגבוה ביותר של קולות בבחירות הכלליות של מדינת ריו דה ז'ניירו ב-2014. העמדות שמייצג בולסונארו הן של הימין השמרני. סיסמת הבחירות שלו הייתה "ברזיל מעל הכול, אלוהים מעל כולם". בולסונארו נבחר למשרת נשיא ברזיל בבחירות שהתקיימו במדינה באוקטובר 2018 בשני סיבובים. ב-7 באוקטובר התקיים הסיבוב הראשון לבחירות, וז'איר בולסונארו, זכה בכ-46% מהקולות. בסיבוב השני הוא זכה ל-55% מהקולות.

מוקדם יותר, ב-6 בספטמבר 2018 נעשה ניסיון התנקשות בחייו של בולסונארו, והוא נפצע קשה לאחר שנדקר בבטנו בידי אודליה אוליביירה, חבר במפלגה הסוציאליסטית, בעת אספת בחירות שהתקיימה בעיר ז'ואיז דה פורה שבמדינת מינאס ז'ראיס. למרות הפציעה ושהייתו בבית החולים ובביתו בתקופת ההחלמה הוא ניצח בבחירות. לבולסונארו מספר גדול של עוקבים ברשתות החברתיות. הוא ביצע מספר צעדים לקדם ברוא יערות כדי לתמוך בחקלאים ובחברות כרייה. הדבר הוביל לברוא יער נרחב של יער האמזונס. באוגוסט 2019 הוא טען כי אין לו תקציב להילחם בשריפת ענק שפרצה ביער ושלח כוחות לכיבוי האש רק לאחר לחץ מצד מדינות אחרות.

בולסונארו נחשב לפרו-ישראלי: במהלך מערכת הבחירות הודיע שהמדינה הראשונה שבה יבקר כנשיא תהיה ישראל ולאחריה ארצות הברית, וכן הבטיח להעביר את שגרירות ברזיל לירושלים ולפתח יחסים ענפים עם ישראל. בשנת 2020 הופיע ברשימה השנתית של מגזין טיים, טיים 100[1].

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונארו נולד ב-21 במרץ 1955 בעיר סאו פאולו למשפחה ממוצא איטלקי, הן מצד אביו (סבא רבא שלו ויטוריו בולסונארו היגר לברזיל עם הוריו בילדותו) והן מצד אמו (סבו וסבתו מצד אמו היגרו מטוסקנה). מוצאו הגרמני מקורו מסבה של סבתו מצד אביו, קרל "קרלוס" הינצה, יליד המבורג בסביבות 1876, אשר היגר לברזיל בשנת 1883[2]. אביו, פרסי ז'רלדו בולסונארו ואמו אולינדה בונטורי בולסונארו. הוא בילה את רוב ילדותו במעבר בין דירות במדינת סאו פאולו עם משפחתו ובסופו של דבר התיישבה המשפחה באלדוראדו ב-1966, שם גדל עם חמשת אחיו.

אלדוראדו, עיירה המונה כ-15,000 איש (נכון ל-2020) וביערות הגשם האטלנטיים של ברזיל. בשהותם בעיירה עסק אביו ברפואת שיניים ללא תואר לפרנסת המשפחה עד להגעתם של רופאי שיניים מוסמכים לעיירה אשר גרמו לו לעבור לעבודה על שיניים תותבות. ז'איר, הילד השלישי במשפחה של שלושה בנים ושלוש בנות, למד במכינה הצבאית הברזילאית וסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית אגולהס נגראס בשנת 1977[3].

אביו של בולסונארו, יליד 1927, נפטר ב-1995 בגיל 67. אמו, ילידת 1925, בת 96[4]. בראיון משנת 2000 לעיתון איסוט-א (IstoÉ) תיאר בולסונארו את יחסיו עם אביו: ”לא דיברתי איתו עד גיל 28. הוא שתה יותר מדי והתחיל בריבים רבים בבית. אבל הוא מעולם לא הכה את ילדיו. יום אחד הבנתי שלא אשנה אותו. קניתי לו משקה, והפכנו לחברים נהדרים.“[5]

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונארו ב-1986, עת שירת במערך הצנחנים של בריגדת הארטילריה השמינית של צבא היבשה הברזילאי.

בולסונארו סיים בשנת 1977 את לימודיו באקדמיה הצבאית של אגולהס נגראס (AMAN), הממוקמת ברזנדה, מדינת ריו דה ז'ניירו, וסיים את קורס הצניחה הצבאית שלו בבריגדת הצנחנים ריו דה ז'ניירו. בולסונארו החליט ללכת אחר קריירה צבאית כבר בשנת 1970 עת היה בן 15, כשפגש כוחות צבא שנסעו לאלדוראדו במצוד אחר קרלוס למארקה, אשר ערק מהצבא ופיקד על כוחות גרילה בעמק ריביירה נגד משטר הדיקטטורה הצבאית בברזיל. הוא קיבל תואר בחינוך גופני מבית הספר הצבאי לחינוך גופני בשנת 1983, ובהמשך היה אמן לקפיצות מצנח מבריגדת הצנחנים של ריו דה ז'ניירו.

לימודיו היו באקדמיה הצבאית אגולהס נגראס (AMAN), המציעה רקע מוצק במדעים מדויקים, היו שווי ערך לתואר בהנדסה. האקדמיה הצבאית מוכרת כאחד ממוסדות החינוך המבוקשים ביותר בברזיל, הדומה לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית (וסט פוינט). הוא זכה במקום הראשון בכיתה בת 45 תלמידים בבית הספר לחינוך גופני הצבאי, כמו גם במקום הראשון בקורס הצוללים האוטונומיים שהתקיים בחסות מערך החיפוש וההצלה של מכבי האש בריו דה ז'ניירו.

ב-1986, מכיוון שכתב מאמר המגן על צעירים שזה עתה נכנסו לשירות הצבא מפני המערכת הבירוקרטית הקיימת ומפני מערכת ההכנסות שהקשתה עליהם, הוא נחשב כמפר את התקנות הצבאיות והיה כפוף למעצר בעוון הפרה משמעתית[6]. העונש שהוטל על בולסונארו עורר את חמתם ותגובתם של קצינים פעילים וקציני מילואים, כולל הגנרל ניוטון קרוז, לשעבר ראש הסוכנות המרכזית של שירות המידע הלאומי (SNI) בממשל ז'ואאו פיגיירדו. בזמנו במעצר בולסונארו קיבל יותר מ-150 מברקי סולידריות מרחבי ברזיל, בנוסף לתמיכתם הרשמית של קציני המכון להנדסה צבאית (IME) וקצינות, שערכו הפגנה מול פראיה ורמלה, מתחם צבאי בריו דה ז'ניירו. רק כעבור שנתיים זוכה על ידי בית המשפט הצבאי העליון (STM)[7].

אווירת חוסר שביעות הרצון בקרב הצבא המשיכה להדהד. באותה הזדמנות דיווח מגזין וז'ה (Veja) על כך שעיתונאים מטעמו גילו תוכנית פלילית כביכול של ארגון פשע לא מוכר אשר נקראה "מבצע ללא מוצא", שמטרתו הייתה "לפוצץ פצצות ביחידות שונות של הצבא המוצבות באזורים הכפריים והמבודדים של ברזיל, באקדמיה הצבאית אגולהס נגראס ובמספר צריפים ששימשו מוצבי צבא". אולם המבצע יבוצע רק אם העלאת הקצבה שניתנה לצבא על ידי הממשלה הפדרלית תישאר מתחת ל-60%, בניסיון לכאורה "להפחיד" את שר הצבא הפדרלי לאונידאס פירס גונזאלבס. הסמכות על פיתוח התוכנית יוחסה לבולסונארו, שלמד באותה עת בבית הספר לקידום קצינים (EsAO) ולקפטן פאביו פאסוס דה סילבה. ביוני 1988, לאחר תהליך ארוך שכלל ניתוחים פליליים בחקירה ממושכת, בולסונארו זוכה מכל האישומים בדבר מעורבותו בתוכנית. עד היום הוא משמש קפטן במילואים של הצבא הברזילאי (הזרועה היבשתית של הכוחות המזוינים של ברזיל)[8].

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'איר בולסונארו, מרץ 1990.

בולסונארו שירת בצבא בשנים 1971–1988, והשתחרר בדרגת קפטן (מקביל לסרן בצה"ל). מיד עם שחרורו מהשירות הצבאי החל בקריירה הפוליטית שלו, כאשר נבחר למשרת חבר מועצת העיר ריו דה ז'ניירו, מטעם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. הוא נחנך לתפקיד בינואר שלאחר מכן, וכיהן כהונה קצרה בתפקיד, שכן באוקטובר 1990 נבחר לחבר בית הנבחרים הפדרלי, הבית התחתון של הקונגרס הלאומי של ברזיל[9].

בשתי מערכות הבחירות, בסיסי התמיכה של בולסונארו נבעו מהקולות בבסיסים צבאיים ובאזורים מסוימים ברזנדה. לאחר מכן הוא התפטר ממועצת העיר של ריו דה ז'ניירו בכדי לקחת את מושבו בבית הנבחרים בפברואר 1991, כאשר הצטרף לוועדת העבודה, המנהל והשירות הציבורי. בעת כהונתו במועצת העיר של ריו, בולסונארו אחת אמר בריאיון כי: "האנשים העניים אינם יודעים דבר." בלימה של התפוצצות האוכלוסין חייבת להתרחש "בתוך המעמד הנמוך ביותר[10]."

חבר בית הנבחרים הפדרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות בתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נבחר לכהונה כחבר בית הנבחרים במשך ארבע קדנציות ברציפות. במהלך השנים זוהה בולסונארו גם עם מספר מפלגות אחרות בברזיל. רק שתיים מ-171 הצעות החוק שהעלה בולסונארו במהלך 26 שנות כהונתו בקונגרס, הפכו בסופו של דבר לחוקים[11]. במהלך הקריירה שלו, מיקם עצמו בולסונארו בקירוב לעמדות פוליטיות לאומיות, שמרניות ואנטי-קומוניסטיות. בולסונארו הגן בגלוי על המשטר הצבאי ששלט בברזיל החל מ-1964 ועל הדיקטטורה שהחליפה אותו. בשנת 2014 היה בולסונארו לפוליטיקאי שזכה במספר הגבוה ביותר של קולות בריו דה ז'ניירו, כשזכה לקבל את תמיכתם של 464,000 בוחרים[12].

ב-29 בספטמבר 1992, היה בולסונארו אחד מ-441 חברי בית הנבחרים שהצביעו בעד פתיחת הליך ההדחה של הנשיא פרננדו קולור דה מלו, שהואשם באחריות לפלילים לאחר השלמת עבודתה של ועדת הפרלמנט לנגישות המותקנת בקונגרס כדי לחקור את המגמות של שחיתות נגד אחד ממקדמי מסע הבחירות של הנשיא. לאחר קבלת ההצבעה בעניין, קולור דה מלו התפטר מתפקידו ב-29 בדצמבר שלאחר מכן, עוד לפני אישור הדחתו על ידי הסנאט. הוא הוחלף בתפקיד בידי סגנו, איתמר פרנקו, שמילא את תפקיד הנשיא הזמני[13].

באפריל 1993, בולסונארו היה מייסד מפלגת הרפורמה הפרוגרסיבית (PPR) שנולדה מהתמזגות המפלגה הדמוקרטית-נוצרית (PDC) עם המפלגה הדמוקרטית, ומפלגת אחדות חברתית (PDS). כמו כן בולסונארו יצא בקמפיין פוליטי באותה השנה שבו שיבח את המשטר הצבאי על יציבותו וסמכותו וקרא להשתקה זמנית של סמכויות הקונגרס. הוא טען שהנשיא פרנקו בולם הליכים פוליטיים לחקר השחיתות וכי ”בממשל יוצא דופן, המנהיג, שאינו בהכרח צריך להיות איש צבא, לוקח עט ומגרד את החוק הבעייתי.“ הצהרה זאת גרמה למספר מחאות והובילה את המפקח הכללי של הקונגרס, ויטל רז'ו, לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה, אריסטידס ג'נקיירה, לפתוח בחקירה נגד בולסונארו בדבר פשע נגד בטיחות האזרחים, עבירה על החוקה ועל תקנון הלשכה. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי טענות אלו נגד בולסונארו אינן תקפות ומנע קידום כל חקירה נגדו.

כמו כן, ב-1992 האשים בולסונארו את מושל מדינת סאו פאולו, לואיש אנטוניו פלאורי פילהו (Luís António Fleury Filho), בכך שהוא מאפשר דרך שוחד רכישה ומכירה של משרות ציבוריות של חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (PSD). מטרתו של פלאורי, על פי בולסונארו, הייתה להרחיב את בסיס התמיכה שלו באספה המחוקקת של סאו פאולו ובקונגרס. חברי בית הנבחרים אונאירבס מורא ונובל דה מורה היו לדבריו אחראים על יצירת קשר עם שאר חברי הקונגרס והצעת סכום השוחד כמסוכם עם פלאורי. לדברי בולסונארו, אונאירבס הציע לו 85,000 דונם של שטחי בינוי ופיתוח עבור חתימה על תמיכה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית והצהיר כי התשלום ייעשה "על ידי קבלן המקושר לממשלת סאו פאולו." עם זאת, פלאורי טען כי ההאשמה מגוחכת וחסרת בסיס. בהמשך השנה השתנה יחסו של בולסונארו אל פלאורי, כאשר היה מבין הפוליטיקאים האחדים אשר תמכו במושל באירועי טבח קראנדירו[14].

אף על פי שבאוגוסט 1994 הוא ביקש שוב לסגור את הקונגרס הלאומי, והצהיר כי הוא מעדיף "לשרוד במשטר הצבאי מאשר למות בדמוקרטיה זו", בולסונארו רץ לכהונה פרלמנטרית חדשה, ולאחריה נבחר מחדש בבחירות ב-3 באוקטובר אותה שנה. פלטפורמת הקמפיין שלו כללה, בנוסף למאבק על שכר טוב יותר לאנשי הצבא, קריאה לסיום הסטטוס קוו בניהול השרתים הציבוריים ושכתוב של גבולות שמורות העמים הילידים. הוא נבחר מחדש עם כמעט 135,000 קולות - כמות שמעל לכפולה מהבחירות הקודמות - הרוב של תומכיו הגיע מבסיסו הפוליטי, הצבא. אולם בהמשך אוקטובר החליט בית המשפט האזורי של ריו דה ז'ניירו לבטל את חישוב תוצאות הבחירות בחשד להונאה[15]. בחירות חדשות תוכננו לנובמבר, ובסופן בולסונארו אישר את בחירתו מחדש[16]. הושבע בפברואר שלאחר מכן, הוא הפך לחבר בוועדת ההגנה הלאומית ושוב מונה לוועדת העבודה, המנהל והשירות הציבורי. הוא הורד מתפקיד בפועל לאחר מספר חודשים לנוכח התעכבותה של חקירת ההונאות וחשד מפני הונאות גם בבחירות של נובמבר. בנובמבר 1996 החליט בית המשפט העליון (TSE) לבטל את תוצאות הבחירות בנובמבר 1994 ולהחזיר את תוצאות הבחירות באוקטובר, וזאת לאחר סיום החקירה בדבר ההונאות. בולסונארו, שניצח בשתי מערכות הבחירות, שב לכהונה בבית הנבחרים ב-17 בפברואר 1997.

באופוזיציה מול קרדוזו ולולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונארו וחבר בית הנבחרים מרקו פאליסיאנו, 17 ביולי 2013.
בולסונארו, ב-2016, במהלך דיון ישיבה במליאת הסנאט.

עוד בפברואר הוא הצביע נגד התיקון החוקתי שקבע את זכות הקריאה לבחירות חוזרות לראשי ערים, מושלי מדינות ונשיא הרפובליקה. במאי הוא היה אחד המחוקקים שהוקיעו בעיתונות את התיקון החוקתי, תיקון בחירות מחודשות. בבחירות באוקטובר 1998 הוא התמודד פעם נוספת ונבחר מחדש עם 102,893 קולות. בנובמבר התבטא נגד הרפורמה בפנסיה, שהציעה לקבוע מקסימום לפנסיה של עובדי ציבור ואימוץ קריטריונים לגיל מינימלי ולזמן תרומה למתן פנסיה במגזר הפרטי. הוא הושבע לכהונתו החדשה בפברואר 1999 והיה לראש הוועדה לחוקה ולצדק ואזרחות, וועדת החוץ וההגנה הלאומית. ביוני החליט דירקטוריון הלשכה להציע למליאה את השעייתו למשך חודש ימים, לאחר שהתבטא לנוכח משבר פוליטי חריף כי "במהלך הדיקטטורה, היו צריכים לירות ב-30,000 אנשים מושחתים, החל מהנשיא פרננדו אנריקה קרדוזו, מה שהיה לרווח גדול עבור האומה[17]." הדירקטוריון בחר רק לצנן את סמכויותיו לאחר שקיבל את נסיגתו מהתבטאויות אלו, אך חזר בו כאשר בולסונארו לא הודה בחזרתו בו, וטען כי חתימתו שהוא נסוג מדבריו זויפה. הצעת הדירקטוריון לא הגיעה לכדי הצבעה להשעיית בולסונארו בבית הנבחרים.

בדצמבר 2000 הוא היה חבר בית הנבחרים היחיד שהצביע נגד הקמת הקרן למאבק בעוני. הקרן, שהוצעה על ידי הממשלה הפדרלית ומומנה על ידי תרומות זמניות, נכנסה לעבודה בשנה שלאחר מכן והקצתה כספים לתוכניות העברת הכנסה ולתברואה בסיסית. בולסונארו המשיך להגן על האינטרסים של הכוחות המזוינים והדגיש את חוסר שביעות רצונו מהגברת ההתערבות האזרחית על הצבא לאחר הקמת משרד הביטחון על ידי ממשלת פרננדו אנריקה. בעת היה שר הביטחון ז'רלדו קווינטאו בלשכה, הוא מתח עליו ביקורת על כך שדחה את התאמת ההכנסות המחודשת של הצבא, הגדיר אותו כ"לא מוכן" והאשים אותו כי הוא "משרת את האינטרסים האמריקאים במדינה." בנאום שנשא במליאה כמה ימים קודם לכן כינה את אותו שר "נבל", ואדם "לא מוסרי".

בבחירות 2002 התמודד בפעם הרביעית על מושב פדרלי בריו דה ז'ניירו. נבחר מחדש עם 88,945 קולות, הוא הושבע לכהונתו החדשה בפברואר 2003, חודש לאחר הקמת ממשלת לואיז אינסיו דה סילבה (לולה), ממפלגת הפועלים (PT). בלשכה בולסונארו עמד בראש ועדות החוקה, המשפטים והאזרחות; ענייני חוץ והגנה לאומית, וביטחון הציבור ומלחמה בפשע מאורגן. בתחילת 2003 הכריז על התנגדותו לרפורמה בפנסיה שהציעה הממשלה הפדרלית. באפריל 2005, לאחר מעבר בין מספר מפלגות, שב לשורות המפלגה הפרוגרסיבית (PP)[18].

בהמשך 2005 אירע משבר פוליטי בו השתתפו חברי ממשלת לולה וחברי פרלמנט, שהואשמו במימון לא חוקי של מערכות בחירות ובקניית ומכירת קולות לאישור תשתיות של הממשל הפדרלי. במהלך המשבר בלט בולסונארו בהתקפותיו על לולה ועל הפוליטיקאים האחרים בני מפלגת הפועלים המעורבים בשערוריות. במהלך נאום מליאתו של ז'וזה דירצ'ו, שהתמנה מטעם מפלגת הפועלים לחבר בית הנבחרים, כינה אותו בולסונארו "מחבל". במקביל להתפתחות המשבר הפוליטי, התקדם קמפיין ההצבעה העממית בדבר החזקה פרטית של נשק והאפשרות לאסור אותה. בולסונארו ביסס עצמו כמתנגד חריף של איסור ההחזקה הפרטית בנשק ולבסוף בבחירות זכו תומכי ה"לא" לאיסור מכירת נשק, אשר השיגו 64% מהקולות התקפים מול 36% מקולות "כן"[19][20].

בבחירות 2006 הוא נבחר מחדש לכהונה החמישית ברציפות, עם 99,700 קולות. הוא נכנס לתפקידו בפברואר 2007 והחזיק בראשות אותן ועדות שבהן אחז עוד מכהונתו הקודמת. בשנת 2008 בולסונארו עסק במשבר שפרע במדינת רונדוניה בעניין תיחום גבולות שטחי המרעה בידי הממשלה הפדרלית. התיחום שבוצעה על ידי הממשלה הפדרלית עורר תיגר על ידי ממשלת המדינה, והתרחשו עימותים בין חקלאים לבין גורמים מטעם הממשל הפדרלי. בולסונארו פעל נגד התיחום הפדרלי שנועד לשמר את המערכת האקולוגית באזור, ואמר כי המשבר מסכן את היושרה הלאומית של הממשלה. בבחירות 2010 נבחר מחדש לחבר בית הנבחרים הפדרלי עם 120,646 קולות והיה חבר הקונגרס בעל מספר הקלות הגדול ביותר במדינת ריו דה ז'ניירו. בפברואר 2011 היה מועמד לראשות בית הנבחרים. בבחירות אלו הוא השיג תשעה קולות, בעוד שחבר הקונגרס הנבחר, מרקו מאיה, קיבל 375 קולות, ושני הדוברים האחרים, סנדרו מייבל וצ'יקו אלנקר, בהתאמה, 106 ו-16.

הוא התמודד לכהונה נוספת בבית הנבחרים הפדרלי בשנת 2014, וניצח ברוב מוחץ של 464,000 קולות[12]. בכהונת בית נבחרים זאת, הוא היה בתחילה ראש הוועדה לזכויות אדם ומיעוטים והוועדה לביטחון הציבור ולמאבק בפשע מאורגן. בשנה שלאחר מכן, באפריל, הוא נדד מהמפלגה הפרוגרסיבית חזרה למפלגה הסוציאלית-נוצרית (PSC).

הדחת רוסף ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הדחת דילמה רוסף מנשיאות ברזיל

בשנה הראשונה לקונגרס החדש בולסונארו תמך בהדחת דילמה רוסף מנשיאות ברזיל. בין כמה האשמות ותביעות משפטיות, בספטמבר 2015, הגישו המשפטנית הליו ביקודו וחברת מפלגת הפועלים לשעבר ועורכת הדין יאניאנה פשואל, בקשה להדחתה של דילמה רוסף מהנשיאות. במהלך הצבעתו של בולסונארו בעד הדחתה של רוסף, הוא ביצע מחווה לקולונל קרלוס אלברטו ברילהאנט אוסטרה, ראש ה-DOI-CODI‏ (The Departamento de Operações de Informações - Centro de Operações de Defesa Interna - מחלקת פעולות מידע - המרכז לפעולות ביטחון הפנים), סוכן של שליטי הדיקטטורה הצבאית, ואיש הצבא הראשון שהוכר על ידי בית משפט אזרחי בסאו פאולו, כמי שהשתמש בעינויים כנגד אזרחי ברזיל[21]. לטענתה של דילמה רוסף היא עצמה עונתה על ידי יחידת העינויים של ה-DOI-CODI[22].

בשנת 2017, לרגל בחירות חדשות לראשות בית הנבחרים, בולסונארו היה מועמד לתפקיד בפעם השלישית. בניסיון זה, בשל ההדחה שספגה הנשיאה הנבחרת דילמה רוסף והתפנות שהתקבלה בסגנית הנשיאות, התפקיד של יושב ראש בית הנבחרים בקונגרס יתאים גם לשני בתור הירושה הנשיאותית. אולם במחלוקת המדוברת, בולסונארו קיבל הכי פחות הצבעות מבין ששת המועמדים, עם ארבעה קולות בלבד[23]. הנבחר היה רודריגו מאיה, מהמפלגה הדמוקרטית, שזכה לתמיכת מספר רב של מפלגות, כמו גם התמיכה הממשלתית בראשות מישל טמר שהחליף את דילמה רוסף לאחר הדחתה. בהמשך 2017, ללא כל ערבויות על השקת שמו כמועמד לנשיאות הרפובליקה לקראת הבחירות בשנה שלאחר מכן, בולסונארו החל במשא ומתן פוליטי לקראת הקמתה של מפלגה חדשה. לבסוף הצטרף בולסונארו לשורות המפלגה הסוציאל-ליברלית (PSL) במרץ 2018.

הבחירות לנשיאות ברזיל 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונארו, במרכז, לוחץ ידו של הסנאטור מאגנו מלטה.

המועמדות של בולסונארו התפרסמה רשמית ביולי 2018 והוא קיבל תמיכה רשמית מטעם מפלגת התחדשות העבודה הברזילאית, לאחר שמינה את הגנרל המילטון מוראו למועמדו לסגן הנשיא וקיבל השתתפות יעילה בקמפיין הבחירות שלו מצד מספר חברי קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית ומהמפלגה הנוצרית-סוציאלית, אף על פי שחברי קונגרס אלו עשו זאת באופן עצמאי מהמפלגות שלהם. בזמנו, המועמד בולסונארו ציין כי אף על פי שלא היו לו מבני מפלגה רחבים התומכים במועמדותו ואין זמן לפרסם בטלוויזיה, הוא סמך על הספונטניות של תומכיו, שיתגייסו בפלטפורמות דיגיטליות ויאפשרו קמפיין מסיבי אך בעלות נמוכה[24].

באירוע השקת המועמדות הוא הגן על מיזוג משרדים, הפרטת זרועותיה הכלכליים של הממשלה הפדרלית, בנוסף לסיום מה שכינה כ'תעשיית קנסות', בהתייחסו לכבישים וגם לגופים הקשורים להגנת הסביבה. כמו כן בולסונארו הבטיח הסדר פיקוח תנאי העבודה. כמו כן הושקו מועמדותם של שניים מבניו, פלאביו ואדוארדו, לתפקידי סנאטור וחבר בית הנבחרים בהתאמה - הראשון מטעם ריו דה ז'ניירו, ואילו השני מטעם סאו פאולו. ובנוסף לביקורת על מפלגת הפועלים, שטרם השיקה רשמית מועמדות חדשה של הנשיא לשעבר לולה, שנמצא בכלא באותה העת, בולסונארו הפנה ביקורת כלפי המועמד ז'רלדו אלקמין, מועמד למפלגת הפועלים אשר קיבל תמיכה מצד מגוון רחב של מפלגות.

באוקטובר 2018, כשבוע לפני הבחירות בהן נבחר לכהן כנשיא ברזיל, אמר בולסונארו ביחס למתנגדיו הפוליטיים: "הקבוצה הזו, אם הם ירצו להישאר, יצטרכו לציית לחוקים שלנו. או שהם יישארו בחוץ או שילכו לכלא"[25]. בולסונארו תמך בנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ ואמר כי הוא שואב ממנו השראה. לאורך הבחירות נשא בולסונארו בסיסמת הבחירות "ברזיל מעל הכול, אלוהים מעל כולם" (Brasil acima de tudo, Deus acima de todos)[26].

לאחר שהקמפיין התחיל, המשיך בולסונארו בלוח הזמנים שלו ונאם בכנסי בחירות ברחבי ברזיל. במהלך כנס בחירות בעיר ז'ואיז דה פורה, מדינת מינאס ז'ראיס, התקרב לעברו של בולסונארו אודליה אוליביירה, חבר במפלגה הסוציאליסטית, ודקר אותו בסכין מתחת לאפוד המגן שחבש. סרטונים ששותפו ברשתות החברתיות הראו את הרגע בו הותקף בולסונארו[27][28]. ניתן לראות אותו מנופף לקהל כשהוא לופת לפתע את בטנו וזועק לפני שהוא נופל לאחור לזרועות הסובבים אותו. המשטרה עצרה את אוליביירה ולאחר מכן בולסונארו פונה לבית החולים. הוא אושפז ונאלץ לעבור שורה של התערבויות כירורגיות, כך שלפי התחזית לא היה יכול להמשיך בקמפיין הבחירות כרגיל. לפרשה היו השלכות רחבות, ומבחינה אלקטורלית חיזקה את התמיכה העממית בבולסונארו לפי סקרים. בולסונארו בחר במכוון להתאשפז בבית חולים שנמצא באחזקה יהודית[29].

ביוני 2019, בית משפט ברזילאי חנן את אוליביירה בטענה שפעל בעודו לוקה בנפשו בעת ניסה להתנקש בחייו של בולסונארו[30].

מפת תוצאות סבב הבחירות השני לנשיאות ב-2018. ירוק לבולסונארו ואדום לחדאד.

בולסונארו ומפלגתו היו למפלגה בעלת פלך הקולות הרחב ביותר בסיבוב הראשון של הבחירות. הסיבה לכך היא שבולסונארו לא רק היה הנבחר בעל כמות הקולות המרבי בבחירות לנשיאות, עם 49.2 מיליון קולות, המקבילים ל-46% מהקולות הרשומים, אלא גם הצליח להביא לבחירת מספר רב של חברי קונגרס ומושלים שתמכו בו במערכה, למרות מבנה המפלגה הזעיר. 52 חברי בית הנבחרים נבחרו מטעם המפלגה הסוציאל-ליברלית, כולל בנו של ז'איר, אדוארדו בולסונארו, והמפלגה השיגה את הכמות השנייה בגודלה של מושבים בבית הנבחרים, בעוד ארבעה נציגים מטעמה נבחרו לסנאט הפדרלי, אחד מהם בנו הבכור של ז'איר, פלאביו בולסונארו.

בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות היה אז ז'איר בולסונארו, קדימה בבחירות וגם בסקרים, ומצד שני פרננדו חדאד, ממפלגת הפועלים. כמה מפלגות בחרו בנייטרליות בין שני המועמדים, אך רוב חברי בית הנבחרים בזמנו הכריזו על תמיכה במועמד בקצה הימין הקיצוני של הספקטרום האידאולוגי. ב-28 באוקטובר 2018 התקיים הסיבוב השני ובולסונארו נבחר לנשיא הרפובליקה, עם 57.8 מיליון קולות, שווה ערך ל-55% מהקולות הנספרים חוקית. חדאד מצידו השיג 47 מיליון קולות, שהיוו 44.8 אחוזים מהקולות שנספרו[31][32].

עמדותיו על החברה והמשטר בברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונארו תומך בעונש המוות, ובהתערבות מעמיקה של צבא ברזיל במתרחש במדינה, לצד תמיכתו בממשלת המיליציה הצבאית ששלטה בברזיל בשנים 1964 - 1985. ב-1993 לאחר השבת הדמוקרטיה לברזיל, אמר בולסונארו כי המשטר הצבאי הוביל את ברזיל לשגשוג וליציבות. בולסונארו אף הציג את נשיא פרו, אלברטו פוג'ימורי, כמודל לחיקוי להתערבות צבאית מוצלחת נגד מערכת המשפט והרשות המחוקקת. ב-1999 קבע כי לא ניתן לשנות דבר במדינה באמצעות הצבעה, וכי שינוי יתרחש רק כאשר תפרוץ מלחמת אזרחים והצבא יעשה את מה שהשלטון הפוליטי נמנע מלעשות. בהקשר זה אמר בולסונארו: "אם כמה חפים מפשע ימותו זה בסדר". בראיון בשנת 1999 אמר "אני בעד עינויים, וגם העם תומך בכך."[33]

בראיון שהעניק בולסונארו לעיתונאי קלאודיו דנטאס סקוויירה מה-O Antagonista, אמר בולסונארו ש"על אף השתוללות המדיה השמאלנית" המכוונת נגדו, עמדותיו חופפות במישרין לאלו של עמדות המרכז-ימין האמריקאי, ביחס לבעלות על נשק, הפלות, מיניות ויחסי מין, ומסחר. בולסונארו חזר וציין שהוא מתכוון לשנות ב-180 מעלות מספר חוקים העוסקים באיסור על החזקת נשק, לשפר את הביטחון ולהעצים את קשרי המסחר עם ארצות הברית אשר התקלקלו, לטענתו, במהלך כהונותיהם של ממשלות סילבה ורוסף.

בולסונארו מתנגד ללגליזציה של איחוד אזרחי בין בני אותו המין וכנגד נישואים חד-מיניים. בולסונארו מתנגד להנהגת העדפה מתקנת או לשיריוּן מכסות לכל קבוצה חברתית שהיא, כמו גם ללגליזציה של סמים קלים. שורה של עמדות והערות בוטאו על ידי בולסונארו כלפי הפוליטיקאית מריה דו רוזאריו, ועוררו פולמוס מסוים. במקרה אחד, במהלך ריאיון בו ביטא בולסונארו את השקפתו, לפיה קטינים המבצעים פשעים נתעבים דוגמת רצח או אונס צריכים לזכות ליחס של בגירים, כינתה אותו דו רוזאריו "אנס"; לכך הגיב בולסונארו באומרו: "לעולם לא הייתי אונס אותך, כי זה לא מגיע לך (או "כי אינך ראויה לכך")"[34][35], אמירה שגררה תגובות סוערות במערכת הפוליטית בברזיל. על ההערות הללו נמתחה ביקורת חריפה, והשופטת טטיאנה דיאס דה סילבה, חייבה את בולסונארו לפצות את דו רוזאריו בסכום של 10,000 ריאל ברזילאי.

בולסונארו ידוע באמירותיו נגד קהילת הלהט"בים והכריז בעבר שהוא "הומופוב גאה". לדבריו, אסור לעודד תיירות גאה בברזיל. עוד אמר שאם בנו היה הומו לא יכול היה לאהוב אותו, וכי במקרה כזה הוא מעדיף שבנו היה נהרג בתאונה ("ילדיי לא יכולים להיות הומואים, הם מחונכים טוב מדי)". בנוסף טען כי אם יראה שני גברים מתנשקים ברחוב הוא יכה אותם[36].

בולסונארו צוטט שהצהיר כי "פושע טוב הוא פושע מת". בתחילת 2019 הכריז על מבצע למיגור הפשיעה ברחבי ברזיל. בתחילת המבצע בריו דה ז'ניירו נהרגו בחילופי אש 13 בני אדם, ונמצאו כמויות של כלי נשק שונים, כגון אקדחים ורימונים[37].

נשיא ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנשיא הנבחר, בולסונארו התחיל במשא ומתן להרכב צוות הקבינט שלו, אשר, כפי שהוצע, הצטמצם ל-22 שרים, עקב מיזוג תיקים. הוא הגן, באותה עת, על קריטריונים טכניים של מינוי והחשיב מינויים אלו כלא-אידאולוגיים, אף על פי שבחר למנות שמונה חיילים לתפקידים אלה. הבולטים ביותר, המועמדים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר היו שר הכלכלה, פאולו ז'ואדס וסרז'יו מורו, שמונה אז לשר המשפטים והביטחון הציבורי והיה אחראי על משפטו של הנשיא לשעבר לולה בדבר פרשיות שחיתות[38].

בולסונארו ורעייתו מישל דה פאולה פירמו ריינאלדו. משמאל הנשיא היוצא מישל טמר.

ב-1 בינואר 2019 הושבע בולסונארו לנשיאה ה-36 של הרפובליקה הברזילאית והחליף את מישל טמר בתפקיד. בנאום השבעתו קרא לרפורמות מרחיקות לכת, לקח על עצמו התחייבות למאבק בפשיעה וב"אידאולוגיה מגדרית", לאחר שברך את המשפחה והתייחס למודל שמרני ומסורתי של הממסד המשפחתי. הוא גם לקח על עצמו התחייבות, תחת הסיסמה "יותר ברזיל ופחות ברזיליה", להוריד מסמכות הממשל הפדרלי ולקרב את הפוליטיקה לתחום המקומי. בהדגשת תוכניות שקידם עוד מהיותו חבר בית הנבחרים, בולסונארו קידם הגנה על החזקת נשק פרטית, הבטיח תמיכה ממשלתית במגזר החקלאי והגנה על השוק החופשי כמו גם תשתיות חברתיות וממסדיות, בהן הבטחה להקמת מערכת בריאות לאומית[39][40].

קידום רפורמות כלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזיל עמדה בפני פריחה כלכלית גדולה עד שנת 2013. התוצר של ברזיל צמח פי 40 תוך 13 שנים בלבד. הוצאות המדינה והשחיתות יצאו מכלל שליטה מה שהוביל לעצירת הפריחה. מאז 2014, הכלכלה הברזילאית נתונה במצוקה. האבטלה, כמו גם הגירעון, נמצאים בעלייה היסטורית. המשבר הכלכלי היה גורם מרכזי שהוביל לבחירתו של בולסונארו לנשיאות[41]. אחת הבעיות הגדולות ביותר העומדות בפני הכלכלה הברזילאית היא הוצאות הענק עבור פנסיות. ממשלת ברזיל, בעת התמנה בולסונארו לנשיא, שילמה יותר מ-8% מהתמ"ג של המדינה בעבור פנסיות. תשלומים מופרזים אלה היו לגורם מרכזי בפרוץ הגירעון. אולם הפנסיה אינה רק בעיה כלכלית. כיוון שהפנסיה משפיעה על פרנסתם של מספר רב של ברזילאים, הרי שהנושא התפתח לכדי סוגיה פוליטית. ממשלתו של מישל טמר כשלה בניסיונה לקדם רפורמות בפנסיות. משקיעים רבים תמכו בבולסונארו בעודם מקווים כי יוכל לקדם רפורמה בתחום הפנסיות.

ב-22 באוקטובר 2019, אישר הסנאט הברזילאי רפורמה גורפת שקידמה ממשלת בולסונארו במערכת הפנסיה. ההצבעה עברה בתוצאה של 60 - 19. ההצבעה בסנאט הייתה השלב האחרון בתהליך תיקון חוקתי הנדרש לשינוי חוקי הפנסיה, שכן הזכות להטבות פרישה חקוקה בחוקת המדינה מ-1988. הנשיא בולסונארו העביר את הצעת החוק לרפורמה בפנסיה לקונגרס עוד ב-20 בפברואר[42][43]. הממשלה העריכה כי רפורמה זו תצמצם את ההוצאה הציבורית לפנסיה ב-800 מיליארד ריאל ברזילאי בעשר השנים הבאות[44]. החל מ-1 במרץ 2020 שיעור הביטוח הלאומי לעובד (אשר במקור נע בין 8%, 9% או 11%) ינוע בין 7.5% ל-11.68%, תלוי ברווחים. במסגרת המערכת החדשה קצבת הפנסיה מבוססת על ממוצע כל השכר לאורך חיי העבודה של הפרט, בשונה מ-80% שהיו קודם לכן.

הכלכלה הברזילאית מונעת על ידי המדינה. החברות הגדולות ביותר מולאמות. בולסונארו קידם הפרטה של החברות בכדי לייעל אותן ולהיפטר מהשחיתות שלהן, זאת בעוד סירב להעביר אותם לידי רשותם של משקיעים זרים[45]. בתחום מדיניות המס בולסונארו הציע לצמצם באופן דרסטי את מס ההכנסה של חברות ועסקים עצמאיים. הוא סבור כי הורדות מס אלה יחד עם פישוט קוד המס יובילו לעלייה עצומה בהשקעות התאגידים[46]. בכך ציפה כי יוכל לבלום את בעיית האבטלה הגדלה של ברזיל מהשנים האחרונות. בולסונארו טען כי הורדות מס ייצרו מיליוני מקומות עבודה והם התשובה המושלמת לבעיית האבטלה[47][48].

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מדינות בהן ביקר בולסונארו לאורך נשיאותו.
טראמפ ובולסונארו, 19 במרץ 2019.
שי ג'ינפינג ובולסונארו, אוקטובר 2019.

בעת נשיאותו היה דונלד טראמפ יריב נחרץ להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA). התנגדותו נבעה מהטענה שמדינות אחרות מרוויחות על חשבון ארצות הברית בעסקאות סחר כאלה. הוא קידם נטישה של עסקאות סחר אלה לטובת עסקאות דו - צדדיות נוספות עם מדינות שונות, בהן ארצות אמריקה הדרומית. הערכה כלכלית זאת נתמכת גם בידי בולסונארו. הוא התנגד נחרצות להסכם מרקוסור שיש לברזיל ביחד עם מדינות דרום אמריקאיות אחרות[49]. הוא סבור כי ההסכם מחייב ומגביל באופן מיותר וכי אינו מאפשר לברזיל למצות את מלוא הפוטנציאל שלה[50]. במטרה לחזק את השותפות הכלכלית בין ברזיל וארצות הברית, יעצו הנשיאים לגורמי המשא ומתן שלהם להעמיק את השיחות לקראת החתימה האפשרית על הסכם סחר דו - צדדי. בולסונארו וטראמפ נפגשו מספר פעמים להתדיין על הסכם הסחר האפשרי[51].

בולסונארו מתח פעמים רבות ביקורת על הרפובליקה העממית של סין, וביסס חלק נרחב מקמפיין הבחירות שלו על רטוריקה נגד סין. עם זאת, סין מהווה הקונה הגדול ביותר של סחורות ברזילאיות. למעשה, המיתון בכלכלה הברזילאית נגרמה בין לבין מכיוון שהסינים החלו לרכוש פחות מוצרים ברזילאים. ברית מיוחלת בין ברזיל וארצות הברית עלולה לפגוע באינטרסים הברזילאים מכיוון שהסינים הם בעלי העניין העיקריים בכלכלתם[47][52].

השרפות באמזונאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – השרפות באמזונאס (2019)
האזורים הבוערים מסומנים בכתום, בין ה-15 ל-22 באוגוסט 2019.

לברזיל יש יערות הגשם הטרופיים הגדולים בעולם באגן האמזונאס. עד לפני כמה שנים הייתה ירידה בקצב כריתת יערות בברזיל, באמצעות אכיפה וקנסות. הדבר נתקלת בהתנגדות מצד חקלאים בברזיל שיושבים ליד היערות וטוענים כי יש להגביר את קצב ברוא היערות. בולסונארו וממשלתו מתחו ביקורת על מדיניות שימור היערות, והובילו לירידה חדה של החרמת עץ שנכרת באופן לא חוקי. בולסונארו הזמין את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להגביר את קצב ניצול אוצרות הטבע מיערות ברזיל[53]. בשנת 2008 הקימה ממשלת ברזיל את "קרן האמזונאס", מדינות תרמו כספים לארגונים לשימור יערות. בולסונארו הודיע כי כל הכסף שייתרם לקרן יעבור לחוואי הבקר, דבר שהוביל לסגירת הקרן.

על פי "וושינגטון פוסט", "בולסונארו תומך בעסקים חקלאיים ... ועשוי להעדיף רווחים על שימור... בולסונארו לחץ על גופים זרים שמנסים להגן על יערות הגשם באמזונאס, קבוצות כמו קרן חיות הבר בעולם, ואמר כי הוא לא יסבול את סדר היום שלהם בברזיל, הוא גם יצא בחריפות נגד שטחים שמורים לשבטים ילידיים, ויועצי בולסונארו גם אומרים שהוא מתכנן להרחיב את הכוח הגרעיני וההידרואלקטרי לאמזונאס". בחודש מאי 2019 נרשם שיא חדש בקצב בירוא יערות הגשם בברזיל, 739 קמ"ר ב-31 ימים. בשנת 2019 פרצו 73 אלף שריפות ביערות הגשם עד אוגוסט, לפי סוכנות החלל הברזילאית, זו עלייה של 80% לעומת שנת 2018[54].

באוגוסט 2019 התחוללו שריפות ענק באמזונאס. הערכה היא כי שריפות אלו החלו כתוצאה מהצתות מכוונות. חוואים רבים הכריזו על "יום אש" כדי לבער אדמות באמזונאס, נוכח תמיכת ממשלת בולסונארו בצעד זה. היערות בערו במשך 3 שבועות. לפי הערכות מדעני סביבה, קרוב ל-20% משטח האמזונאס נפגעו בשריפה. סוכנות החלל של ארצות הברית זיהתה את השריפות מהחלל. העשן מהשריפה הגיע עד סאו פאולו, מרחק 3,500 ק"מ מהיער, וגרם לתושבים להסתגר בבתים ולסגור תריסים כדי להימנע מזיהום האוויר הכבד. תמונות לוויין מראות כי העשן מכסה כמחצית מברזיל וכבר הגיע לפרו, לבוליביה ולפרגוואי[54].

בולסונארו טען בתחילה כי אין לממשלתו די כסף כדי לעצור את השריפה הענקית, וטען גם כי פעילי סביבה הם שהציתו את האש[55]. לאחר הפעלת לחץ מצד מדינות אירופאיות ולאחר הפגנות מול שגרירויות ברזיל ברחבי העולם, שלח בולסונארו כוחות צבא לכבות את האש[56].

ב-24 בדצמבר 2019 החליק בולסונארו באמבטיה ונפל במעונו הנשיאותי בברזיליה ואיבד את ההכרה לזמן מה. בהמשך, בראיון טלוויזיוני לערוץ 'בנד', אמר "בשלב מסוים איבדתי חלקית את הזיכרון. למחרת בבוקר הצלחתי להתאושש ועכשיו אני בסדר. אבל לא ידעתי, למשל, מה עשיתי אתמול[57]." בינואר 2020, לאחר ששר הפנים, רוברטו אלווים, יצא בנאום טלוויזיוני אשר קיבל השראה מהרטוריקה של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, בולסונארו פיטר אותו במיידית[58].

מגפת הקורונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מגפת הקורונה בברזיל

בסוף פברואר 2020 החלה שביתה כללית של שוטרים במדינת סיארה. השוטרים דרשו העלאה מיידית בשכרם מצד הממשל הפדרלי ובעודם שובתים פרעה הפשיעה ברחבי המדינה. בולסונארו הורה על שליחת 2,500 חיילים של הכוחות המזוינים לסיארה בכדי לשמור על הסדר הציבורי. 147 אזרחים נהרגו בתוך חמישה ימים ובין לבין נהרג גם הסנאטור סיד גומז כאשר ניסה לפזר הפגנה[59]. בתגובה לפשעים אמר בולסונארו "לאנשים שמבצעים את הפשעים – עליכם להבין שהגברים בירוק באים, וזה הולך להיות מגעיל[60]." בסופו של יום הצבא השתלט על אי הסדרים במדינה בעוד הממשל סירב להיענות לדרישות השוטרים.

לנוכח התפרצות נגיף הקורונה החדש בברזיל, יצא בולסונארו במרץ 2020 בהצהרה כי: "אין סיבה להיבהל" וכי אנשים "חייבים להקפיד על המלצות המומחים כאמצעי ההגנה הטוב ביותר[61]." ב-12 במרץ דווח כי פאביו וויינגרטן, מזכ"ל העיתונות של בולסונארו, אובחן חיובי לנגיף הקורונה. בשל כך, הוא היה במגע עם הנשיא והקבינט שלו. וויינגרטן היה במגע גם עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ וסגן הנשיא של ארצות הברית, מייק פנס, במהלך ביקורו של בולסונארו במיאמי ב-7 במרץ והעלה חשש שהוא עלול להדביק אותם[62]. ב-13 במרץ בולסונארו נבדק בבדיקת גילוי נגיף הקורונה, ותוצאותיה יצאו שליליות[63][64]. משרד הבריאות פרסם אזהרה בה המליץ ​​לברזילאים וזרים המגיעים לברזיל להישאר בבידוד לפחות 7 ימים[65]. ב-24 במרץ, פרסם הנשיא ז'איר בולסונארו הודעה פומבית שלישית, ומתח ביקורת על הממשלות המקומיות על הנפקת הסגר בשל "שפעת קטנה", והאשים את התקשורת בהפחדת האוכלוסייה[66]. בולסונארו טען שהדר סגר מחמיר בארצו יוביל לכך שהאנשים ימותו מרעב בבתיהם והמדינה תקרוס כלכלית.

ב-6 באפריל 2020 התלקחו עימותים בין בולסונארו לשר הבריאות, לואיז אנריקה מנדטה, אשר טלטלו את הממשלה והחברה. הנשיא איים לפטר את השר[67], אך החזיר אותו לאחר התנגדות פוליטית[68]. ב-16 באפריל פיטר בולסונארו את מנדטה, בגלל חילוקי דעות ביחס להנחיות להתרחקות חברתית[69]. הוא אמר שהוא ימנה שר בריאות שתומך בפתיחת עסקים מחדש "מהר ככל האפשר[70]." זמן קצר לאחר מכן מונה נלסון טייץ' (אנ') להחליף אותו[71]. ב-20 באפריל בולסונארו, ללא מסיכה, הצטרף להפגנה נגד סגר הקורונה. בולסונארו התנגד למגבלות שהטילו מושלי מדינות שונים[72][73]. ב-7 ביולי הודיע בולסונארו כי נדבק בנגיף הקורונה[74]. הוא הבריא ואז פורסם שאשתו נדבקה[75]. ב-9 באוגוסט בית המשפט העליון והקונגרס, שביקרו את הטיפול של בולסונארו במגפה, הכריזו בהתאמה על על שלושה וארבעה ימי אבל לאומיים בעקבות ציון הדרך העגום של 100 אלף מתים. הנשיא לא התייחס לכך בפומבי[76].

בינואר 2021 החלה התפרצותו של זן חדש של הנגיף אשר נחשד בהיותו מדבק יותר מקודמיו. במרץ, כאשר כמות הנדבקים חצתה שחקים פעם נוספת, יצא בולסונארו בהצהרה פומבית ובה אמר: "מספיק לדאוג ולבכות. כמה זמן עוד תישארו בבית ותסגרו הכול? אי אפשר לסבול את זה יותר[77]." ביוני 2021, מספר המתים חצה את חצי המיליון[78].

המשבר הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונארו ומפקדי זרועות הכוחות המזוינים בדצמבר 2020.

לאורך נשיאותו קידם בולסונארו אנשי צבא בכירים למשרות אזרחיות בממשלו, בעוד ציפה לקבל את תמיכת הצבא לנוכח תסיסה אזרחית ומאבקים בין הממשל הפדרלי שבראשותו לבין ממשלי המדינות. נוסף על כך קידם צו מצב חירום לאומי לנוכח מגפת הקורונה בשביל לחזק את עמדתו. ב-29 במרץ פיטר בולסונארו את שר ההגנה, פרננדו אזבאדו אה סילבה, אשר להגנתו טען כי שימר את 'מוסדותיו החוקיים' של הצבא ולא ערער אותם.

למחרת, מפקד חיל האוויר - אנטוניו קרלוס מורטי ברמודז', מפקד חיל הים - אילקווס ברבוזה ומפקד צבא היבשה - אדסון ליאל פוז'ול, כולם התפטרו ממשרותיהם. התפטרותם המתואמת של מפקדי חילות הכוחות המזוינים נועדה להציג את האופוזיציה הצבאית להתערבות הפוליטית בתוך הצבא. המשבר הצבאי שפרע העלה חשש מפני הפוליטיזציה של הצבא ולגבי האפשרות שבולסונארו, לנוכח המשברים, יבצע הפיכה עצמית[79]. בולסונארו לבסוף מינה את הגנרל ולטר סוזה בראגה נטו לשר הביטחון החדש[80]. התפטרותם של מפקדי זרועות הכוחות המזוינים היה למשבר חסר תקדים בתולדותיה של הרפובליקה הברזילאית החדשה מאז נפילתו של המשטר הצבאי[81].

מצב רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונרו נדקר בבטנו בעצרת בחירות ב-2018 על-ידי אחד ממתנגדיו. הוא נפגע קשות בכבד, סבל מדימום פנימי ונשלח לניתוח. מאז ניסיון ההתנקשות אושפז בולסונרו כמה פעמים ועבר כמה ניתוחים, שחלקם לא היו קשורים לדקירה.

ביולי 2020 הודיע כי הוא נדבק בקורונה. בקיץ 2021 פונה לטיפול בגלל חסימת מעיים, אחרי שיהוקים שנמשכו 10 ימים. בינואר 2022 הוא קטע חופשה ואושפז עקב כאבים בבטן[82].

בולסונארו, ישראל ויהודי ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונארו בכותל המערבי, ירושלים, בעת ביקור בישראל. מאחוריו ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו.

בולסונארו הוא תומך נלהב של מדינת ישראל. במהלך מסע הבחירות שלו בשנת 2018 הבטיח כי אם ייבחר לנשיא יעביר את שגרירות ארצו בישראל לירושלים, ויסגור את השגרירות הפלסטינית בברזיליה. כמו כן הצהיר כי מסעו המדיני הראשון כנשיא יהיה לישראל. באירוע בהשתתפות חברי הקהילה היהודית בריו דה ז'ניירו הכריז בולסונארו כי ליבו "צבוע בירוק, צהוב, כחול ולבן"[83]. מיד לאחר זכייתו בבחירות לנשיאות, חזר על הצהרותיו בעניין העברת השגרירות והידוק היחסים עם ישראל והוסיף כי "תהיו בטוחים שאתם יכולים להסתמך על קולנו באו"ם בכמעט כל הסוגיות שמתייחסות למדינת ישראל"[84]. בנוגע ליחסו ליהודי ברזיל אמר בולסנארו "נתייחס לכולם בצורה שווה. אני נוצרי, רעייתי אוונגליסטית, ונכבד את כולם בצורה שווה. המדינה היא חילונית, ז'איר בולסונארו הוא נוצרי"[84]. ב-28 בדצמבר 2018 נפגש עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בריו דה ז'ניירו לאחר שהוזמן באופן רשמי לטקס ההשבעה של בולסונארו[85]. ביקור זה הוא ביקור רשמי ראשון של ראש ממשלת ישראל בברזיל.

חקירות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2020, בית המשפט העליון בברזיל אישר לפתוח בחקירה נגדו בחשד להתערבות בעבודת המשטרה הפדרלית במדינה[86][87]. הקונגרס בברזיל פתח בסוף אפריל 2021 בחקירה פרלמנטרית של ניהול משבר הקורונה בידי הנשיא ז'איר בולסונארו[88]. החקירה גרמה לכך שאישר בית המשפט העליון לתובעים פדרליים לפתוח בחקירה[89].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולסונארו נשוי שלוש פעמים ואב לחמישה ילדים. אשתו הראשונה הייתה רוג'ריה נאנט בראגה (ממנה יש לו שלושה בנים: פלביו, קרלוס ואדוארד). נישואיו השניים היו עם אנה כריסטינה ואלה (איתה נולד לו בן, רנן). בשנת 2007 התחתן עם אשתו השלישית והנוכחית מישל דה פאולה פירמו ריינאלדו (עמה יש לו בת, לורה)[90][91]. בזמן שעבדה בקונגרס, העסיק בולסונארו את מישל כמזכירה, ובשנתיים שלאחר מכן היא קיבלה יחס חריג והשכר שלה שולש. הוא נאלץ לפטר אותה לאחר שבית המשפט הפדרלי העליון קבע כי נפוטיזם אינו חוקי במנהל הציבורי[92][93]. החל משנת 2018 מתגוררים בולסנארו ואשתו בבארה דה טיז'וקה, ריו דה ז'ניירו[94].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jair Bolsonaro: The 100 Most Influential People of 2020, Time
  2. ^ Jornalista Desiderio Peron con traduzione di Claudio Piacentini, Taddone revela genealogia de Bolsonaro: 13 dos 16 trisavôs do candidato são italianos da Toscana, do Vêneto e da Calábria | Insieme, ‏2018-10-23 (בBrazilian Portuguese)
  3. ^ Vietnam Times, Brazil President Jair Bolsonaro: Biography, Personal Profile, Career, Vietnam Times, ‏2021-09-22 (באנגלית)
  4. ^ Percy Geraldo Bolsonaro, geni_family_tree
  5. ^ Military Career Took The São-Paulo Born Bolsonaro to Rio, Where He Built His Base, Folha de S.Paulo, ‏2018-10-29 (בAmerican English)
  6. ^ O artigo em VEJA e a prisão de Bolsonaro nos anos 1980 | ReVEJA, VEJA (בBrazilian Portuguese)
  7. ^ Jair Bolsonaro, www.bbc.co.uk (בBritish English)
  8. ^ [Agência Lupa Da Academia Militar ao Planalto: ano a ano, conheça a trajetória de Jair Bolsonaro], Agência Lupa, ‏2019-01-01 (בBrazilian Portuguese)
  9. ^ Como vereador, projeto de transporte gratuito para tropas - Política, Estadão (בBrazilian Portuguese)
  10. ^ Pobre não sabe fazer nada, disse Bolsonaro quando era vereador no Rio, nos anos 1990, Folha de S.Paulo, ‏2018-07-25 (בBrazilian Portuguese)
  11. ^ Bolsonaro aprova dois projetos em 26 anos de Congresso - Política, Estadão (בBrazilian Portuguese)
  12. ^ 1 2 Bolsonaro (PP) é o deputado federal com maior número de votos no RJ, UOL Eleições 2014
  13. ^ Brazil's first impeached president: "I see the same situation happening now", The Brazilian Report, ‏2020-05-05 (בAmerican English)
  14. ^ “Sou grato a Bolsonaro”, afirma ex-governador Luiz Antônio Fleury Filho, VEJA SÃO PAULO (בBrazilian Portuguese)
  15. ^ 1994 Elections in Brazil, archive.fairvote.org
  16. ^ Jairo Nicolau, Impact of Electronic Voting Machines on Blank Votes and Null Votes in Brazilian Elections in 1998 *, 2015, עמ' 3–20 doi: 10.1590/1981-38212015000300017
  17. ^ Brazil presidential candidate Bolsonaro's most controversial quotes, France 24, ‏2018-09-30 (באנגלית)
  18. ^ [Agência Lupa Bolsonaro no Roda Viva: erros e acertos do candidato do PSL à Presidência], Agência Lupa, ‏2018-07-31 (בBrazilian Portuguese)
  19. ^ Acervo-Jornal O. Globo, Em 2005, 63% dos brasileiros votam em referendo a favor do comércio de armas, Acervo (בBrazilian Portuguese)
  20. ^ Referendo de 2005, www.tse.jus.br (בBrazilian Portuguese)
  21. ^ בית המשפט הרשיע את קולונל אוסטרה בחטיפה ועינויים, ‏10 באוקטובר 2008 (בפורטוגזית).
  22. ^ "Brazilian vote-pledge stirs memories of military rule". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-04-21. נבדק ב-2021-09-23.
  23. ^ Bolsonaro tem apenas quatro votos em eleição para presidente da Câmara, noticias.uol.com.br (בBrazilian Portuguese)
  24. ^ "O que pode pesar contra e a favor de Bolsonaro na corrida presidencial". BBC News Brasil (בBrazilian Portuguese). נבדק ב-2021-09-25.
  25. ^ הגרדיאן, בעד עינויים, נגד נשים: חמישה דברים שכדאי לדעת על נשיא ברזיל הנבחר, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2018
  26. ^ "Brazil's Firebrand Candidate Gets Party Endorsement for Top Job". Bloomberg.com (באנגלית). 2018-07-22. נבדק ב-2021-09-25.
  27. ^ Londoño, Ernesto; Darlington, Shasta (2018-09-06). "Jair Bolsonaro, Presidential Candidate in Brazil, Is Stabbed". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-09-25.
  28. ^ Jair Bolsonaro: Brazil presidential frontrunner stabbed at campaign rally, the Guardian, ‏2018-09-07 (באנגלית)
  29. ^ Marcus M. Gilban, Attempted murder of Brazil’s pro-Israel frontrunner pits country’s Jews vs Arabs, www.timesofisrael.com (בAmerican English)
  30. ^ Cheslow, Daniella (2019-06-15). "Brazilian Judge Acquits Man Who Stabbed Jair Bolsonaro". NPR (באנגלית). נבדק ב-2021-09-25.
  31. ^ 2018 Brazilian Presidential Election Results | Wilson Center, www.wilsoncenter.org (באנגלית)
  32. ^ "Brazil Election Results". Bloomberg.com (באנגלית). נבדק ב-2021-09-25.
  33. ^ Brazil's divisive new president, Jair Bolsonaro— in his own words, באתר CNBC, ‏29 באוקטובר 2018 (באנגלית).
  34. ^ גיא כהן, טראמפ של ברזיל- אוהד ישראל, ערוץ 7, 9 באפריל 2017.
  35. ^ ברזיל: מועמד הימין הקיצוני ניצח בבחירות לנשיאות, ynet, 29 באוקטובר 2018
  36. ^ ynet, נשיא ברזיל: "אסור שנהפוך לגן עדן לתיירות של גייז", באתר ynet, 26 באפריל 2019
  37. ^ Opération policière meurtrière dans des favelas de Rio, Le Monde, 8/2/2019
  38. ^ Bolsonaro appoints judge who helped jail Lula to lead justice ministry, the Guardian, ‏2018-11-01 (באנגלית)
  39. ^ Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, Far-right leader Jair Bolsonaro is sworn in as Brazil's president, Los Angeles Times, ‏2019-01-02 (בAmerican English)
  40. ^ Londoño, Ernesto (2019-01-02). "Jair Bolsonaro Sworn In as Brazil's President, Cementing Rightward Shift". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-09-25.
  41. ^ ECB Economic Bulletin, Issue 1 / 2016 – Box 1 - What is driving Brazil’s economic downturn?
  42. ^ "Brazil pensions: Victory for Jair Bolsonaro as reform passes". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-10-24. נבדק ב-2021-09-25.
  43. ^ What's Happening with Pension Reform in Brazil? | Wilson Center, www.wilsoncenter.org (באנגלית)
  44. ^ Brazil: State pension reform, MBWL International (באנגלית)
  45. ^ Obstacles litter privatization path in Brazil under Bolsonaro, France 24, ‏2018-12-14 (באנגלית)
  46. ^ "Bolsonaro weighs options to reform complex Brazil tax system: source". Reuters (באנגלית). 2018-11-21. נבדק ב-2021-09-25.
  47. ^ 1 2 The Brazilian Economy under Bolsonaro, www.managementstudyguide.com
  48. ^ Harris, Bryan; Schipani, Andres (2020-07-21). "Brazil's government unveils tax reform plan". Financial Times. נבדק ב-2021-09-25.
  49. ^ Trade Outcomes from the Trump-Bolsonaro Meeting: More Than Meets the Eye?, www.csis.org (באנגלית)
  50. ^ Venezuela crisis, possible U.S.-Brazil trade deal on agenda as Bolsonaro meets Trump - National | Globalnews.ca, Global News (בAmerican English)
  51. ^ Bolsonaro, Trump discuss bilateral trade package, Agência Brasil, ‏2020-03-09 (באנגלית)
  52. ^ Richard Lapper | April 23, 2019, Bolsonaro Took Aim at China. Then Reality Struck., Americas Quarterly (בAmerican English)
  53. ^ David Shukman, 'Football pitch' of Amazon forest lost every minute, BBC, 2 July 2019
  54. ^ 1 2 שני אשכנזי, ‏"קטסטרופה סביבתית איומה": יערות הגשם בברזיל, שאחראים ל-20% מייצור החמצן בעולם, עולים באש, באתר גלובס, 22 באוגוסט 2019
  55. ^ ynet, שריפות באמזונס, בולסונרו: "אלה פעילי הסביבה", באתר ynet, 21 באוגוסט 2019
  56. ^ שני אשכנזי, ‏בעקבות הלחץ הבינלאומי: בולסונארו שולח כוחות צבא לאמזונס, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2019
  57. ^ ו-ynet, A. F. P. (2019-12-25). "נשיא ברזיל נפל במעונו: "איבדתי את הזיכרון"". Ynet. נבדק ב-2021-09-26.
  58. ^ הידיעות, סוכנויות (2020-01-17). "כתב נאום בהשראת גבלס: שר התרבות הברזילאי פוטר". Ynet. נבדק ב-2021-09-26.
  59. ^ Murder Rate Spikes in Ceará State as Police Strike, Folha de S.Paulo, ‏2020-02-26 (בAmerican English)
  60. ^ ו-AP, ynet (2020-02-25). "השוטרים שובתים, הרוצחים חוגגים". Ynet. נבדק ב-2021-09-26.
  61. ^ Coronavírus: Bolsonaro diz na TV que não há razão para pânico ainda que problema se agrave, G1 (בBrazilian Portuguese)
  62. ^ Exame de Fabio Wajngarten para coronavírus dá positivo, O Globo, ‏2020-03-12 (בפורטוגזית)
  63. ^ Coronavírus: Bolsonaro testa negativo para covid-19, noticias.uol.com.br (בפורטוגזית)
  64. ^ TIME, (הקישור אינו פעיל, 22.5.2020) "Brazilian President Jair Bolsonaro Tests Negative for Coronavirus", Time (באנגלית)
  65. ^ Ministério da Saúde recomenda que viajante internacional fique em casa por 7 dias ao chegar ao Brasil, G1 (בפורטוגזית)
  66. ^ Em pronunciamento, Bolsonaro critica fechamento de escolas, ataca governadores e culpa mídia, Folha de S.Paulo, ‏24 במרץ 2020 (בפורטוגזית)
  67. ^ 'Ameaça não dá', desabafa Mandetta em telefonemas a ministros, G1 (בפורטוגזית)
  68. ^ Mandetta diz que continua e que governo 'se reposiciona' para enfrentar coronavírus, G1 (בפורטוגזית)
  69. ^ Mandetta anuncia em rede social que foi demitido por Bolsonaro do Ministério da Saúde, G1 (בפורטוגזית)
  70. ^ "Politics this week". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2020-05-04.
  71. ^ Saiba quem é Nelson Teich, novo ministro da Saúde, G1 (בפורטוגזית)
  72. ^ ברזיל: בולסונארו המשתעל הצטרף להפגנה נגד סגר הקורונה - וואלה! חדשות, באתר וואלה!‏, 20 באפריל 2020
  73. ^ Health Alert – Some Brazilian Cities Require Face Coverings, U.S. Embassy & Consulates in Brazil, ‏21 באפריל 2020 (באנגלית)
  74. ^ יוסף ישראל, אחרי שזלזל במגפת הקורונה: נשיא ברזיל בולסונארו נדבק בנגיף, חדשות 13, ‏7 ביולי 2020
  75. ^ שיא עולמי במספר הנדבקים ביממה, ynet, ‏1 באוגוסט 2020
  76. ^ יותר מ-100 אלף מתו מקורונה בברזיל: "המוות נעשה נורמלי", ynet, ‏9 באוגוסט 2020
  77. ^ הידיעות, סוכנויות (2021-03-04). "שיא מתים בברזיל. הנשיא: "תפסיקו לבכות"". Ynet. נבדק ב-2021-09-29.
  78. ^ ברזיל: יותר מחצי מיליון מתים מקורונה, אלפים הפגינו נגד הממשלה ברחבי המדינה - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2021-06-20
  79. ^ Jamil Chade, Crise militar no Brasil entra no radar internacional por temor de ruptura democrática, EL PAÍS, ‏2021-04-01 (בBrazilian Portuguese)
  80. ^ הידיעות, סוכנויות (2021-03-31). "בולסונרו הדיח את שר הביטחון - ראשי הצבא התפטרו". Ynet. נבדק ב-2021-09-29.
  81. ^ טלטלה בברזיל: ראשי הצבא התפטרו במחאה נגד בולסונארו - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2021-03-31
  82. ^ נשיא ברזיל קטע חופשה והובהל לבית החולים, www.ynet.co.il, ‏2022-01-03
  83. ^ עדי דניאל, בין סקנדל לקרנבל: הבחירות בברזיל מגיעות לקו הסיום באתר מידה. 04.10.2018
  84. ^ 1 2 בועז ביסמוט, ‏"לוקח דוגמה מטראמפ - בכל הנוגע למה שאני עושה בברזיל", באתר ישראל היום, 2 בנובמבר 2018
  85. ^ טל שלו‏, "דף חדש ביחסים": נתניהו נפגש לראשונה עם הנשיא הנבחר בברזיל, באתר וואלה!‏, 28 בדצמבר 2018
  86. ^ העליון בברזיל אישר לחקור את בולסונרו בגין התערבות בעבודת המשטרה הפדרלית, www.haaretz.co.il
  87. ^ קלטת הקללות של בולסונרו: "לא ידפקו את המשפחה שלי", ynet, ‏2020-05-23
  88. ^ אחרי 400 אלף מתים: הקונגרס בברזיל יחקור את הטיפול של בולסונארו במגיפה - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2021-04-27
  89. ^ חקירת קורונה נגד בולסונרו, המונים הפגינו בברזיל, www.ynet.co.il, ‏2021-07-04
  90. ^ A mulher dos bastidores: saiba quem é Michelle Bolsonaro, a nova primeira-dama, G1 (בפורטוגזית)
  91. ^ ISTOÉ Gente Online, www.terra.com.br
  92. ^ A bela da fera, www.uol.com.br
  93. ^ Bolsonaro empregou ex-mulher e parentes dela no Legislativo, O Globo, ‏3 בדצמבר 2017 (בפורטוגזית)
  94. ^ Bolsonaro posa com vizinhos no Rio antes de se mudar para Brasília, noticias.uol.com.br (בפורטוגזית)