ז'אן-לוק מריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן-לוק מריון
Jean-Luc Marion
Jean-Luc Marion.png
לידה 3 ביולי 1946 (בן 74)
מודון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון קונדורסה, אקול נורמל סופרייר, אוניברסיטת פריז-סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט פרדיננד אלקייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט Vincent Carraud, Dan Arbib, Barbara Stiegler, André Warusfel, Didier Franck, Camille Riquier עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פנומנולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין מטאפיזיקה, פילוסופיה של המוסר, תאולוגיה, eroticism עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר מפקד במסדר הקדוש גרגוריוס
פרס קרל יאספרס (2008)
אביר בלגיון הכבוד
קצין במסדר הדקל האקדמי
Grand prix de philosophie (1992)
פרס רצינגר (2020)
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'אן לוק מריוןצרפתית: Jean-Luc Marion; ‏נולד ב-3 ביולי 1946) הוא פילוסוף ותאולוג קתולי צרפתי. משנתו מתבססת על תאולוגיה פטריסטית ופנומנולוגיה. חלק ניכר מעבודתו האקדמית הוקדש לרנה דקארט, מרטין היידגר ואדמונד הוסרל, כמו גם לנושאים דתיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריון נולד במדון (אנ'), רמות הסן שבצרפת, ב-3 ביולי 1946. הוא למד באוניברסיטת נאנטר ובסורבון, ולאחר מכן באקול נורמל סופרייר שם למד אצל ז'אק דרידה, לואי אלתוסר וז'יל דלז. במקביל ללימודיו האקדמיים פיתח עניין אישי עמוק בתאולוגיה. בין השנים 19721980 למד לקראת דוקטורט ועבד בתור מרצה זוטר בסורבון. לאחר קבלת תואר הדוקטור בשנת 1980, החל ללמד באוניברסיטת פואטייה.

שימש כראש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת נאנטר, וב-1991 מונה גם לתפקיד פרופסור אורח במכון הקתולי של פריז. בשנת 1996 ירש את מקומו של עמנואל לוינס כראש הקתדרה למטאפיזיקה בסורבון. בשנת 1994 היה פרופסור אורח באוניברסיטת שיקגו, ובין השנים 20042010 כיהן שם כפרופסור בקתדרה ע"ש ג'ון נובין לפילוסופיה של הדת ותאולוגיה. ב -6 בנובמבר 2008, נבחר מריון לחבר האקדמיה הצרפתית, שם תפס את מקומו של קרדינל ז'אן-מארי לוסטיז'ה.

בין הפרסים בהם זכה:

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתו הפנומנולוגית של מריון פרושה בטרילוגיה של ספרים. 'צמצום ומתן: חקירות על הוסרל, היידגר והפנומנולוגיה' (1989) הוא מחקר היסטורי על השיטה הפנומנולוגית בה עשו שימוש הוסרל והיידגר, מתוך כוונה להציע כיוונים עתידיים למחקר פנומנולוגי. 'היות ניתן: חיבור על הפנומנולוגיה של המתן' (1997) הוא חיבור העוסק במושג ההינתנות ובתופעות הרוויות. 'על העודפות' (2001) מפתח ומעמיק את הדיון בתורת התופעות הרוויות.[1]

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על העודפות: עיונים בתופעות הרוויות, תל אביב-יפו: רסלינג 2007. מצרפתית: סמדר בוסתן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן-לוק מריון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]