לדלג לתוכן

ז'אן-קלוד מלגואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
ז'אן-קלוד מלגואר
Jean-Claude Malgoire
צילום מ-2015 ב"פלאנרי מוזיקל" בעיר ריימס
צילום מ-2015 ב"פלאנרי מוזיקל" בעיר ריימס
צילום מ-2015 ב"פלאנרי מוזיקל" בעיר ריימס
לידה 25 בנובמבר 1940
אביניון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באפריל 2018 (בגיל 77)
L'Institut Mutualiste Montsouris, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jean-Claude Pascal Malgoire
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה אבוב, קרן אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין מסדר האמנויות והספרות
  • פרס הנדל (2002) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'אן - קלוד פסקל מלגוארצרפתית:Jean-Claude Pascal Malgoire, ‏ 25 בנובמבר 194014 באפריל 2018) היה אבובן, נגן קרן אנגלית,מנצח,מוזיקולוג ומורה למוזיקה צרפתי. הוא נחשב לאחד המנצחים הצרפתים החשובים ביותר של מוזיקה עתיקה ובארוקית, אך הרפרטואר שלו היה מגוון ורחב יותר

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלגואר נולד ב-1940 באביניון בדרום צרפת. אביו היה מחסנאי ואמו הייתה ילידת איטליה. אחרי לימודים בקונסרבטוריון בעירו, בגיל 16 נסע מלגואר לפריז כדי ללמוד בקונסרבטואר. בגיל 20 סיים את לימודיו שם עם שני פרסים ראשונים - לנגינה באבוב ולמוזיקה קאמרית. [1] והתחיל קריירה של נגן. בתום השירות הצבאי התקבל לתזמורת איגוד הקונצרטים של הקונסרבטואר שהוחלפה ב-1967 בתזמורת פריז. ב-1966 יחד עם קבוצת ידידים הקים את ההרכב Le Florilegium musicum de Paris איתו הקליט מוזיקה כלית מן המאה ה-16-15, מוזיקה ב-Camp du Drap d'Or (אתר המפגש מ-1520 בין המלכים פרנסואה הראשון והנרי השמיני) ויצירות מוזיקליות עתיקות אחרות במספר דיסקים עבור CBS Classique ובאותה שנה הקים את ההרכב La Grande Écurie et la Chambre du Roy ("האורווה הגדולה וקאמרת המלך") אחד ההרכבים המוזיקליים הראשונים בצרפת שניגנו מוזיקת בארוק עם כלים "אותנטיים" מן התקופה.

המשך פעילותו המוזיקלית כנגן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1967 היה מלגואר נגן סולן בקרן אנגלית בתזמורת פריז תחת ניצוחו של שארל מינש לצד האבובנים מוריס בורק וז'אק שמבון. בשנה הבאה קיבל יחד עם נגן אחר את הפרס השני בתחרות הבינלאומית מבצעים מוזיקליים בז'נבה, כשבאותה שנה לא הוענק פרס ראשון.

במהלך השנים הוא ניגן תחת שרביטם של מנצחים כמו הרברט פון קאראיאן, גאורג שולטי וסייג'י אוזאווה. בשנת 1971, הוא ניגן בקרן האנגלית בקונצ'רטו לפסנתר של ראוול לצד הפסנתרן סמסון פרנסואה, בניצוחו של אנדרה קלויטנס. הוא ניגן את בקרן האנגלית גם באופרה "טריסטן ואיזולדה" של ריכרד וגנר

המשך הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם האנסמבל שלו ... L Écurie ביצע מלגואר ועמיתיו את יצירותיהם של ז'אן-בטיסט לולי, מארק-אנטואן שרפנטייה, אנדרה קאמפרה, וז'אן-פיליפ ראמו. כמו כן בשנים 2018-1981 היה מלגואר המנהל האמנותי של Atelier lyrique (הסדנה הלירית) בטורקואן שהפך למושב הבית של הרכביו התזמורתיים.

מלגואר נודע כמוזיקאי סקרן, אקלקטי ואנרגטי שאהב גם מוזיקה עכשווית. ב-1970 ביצע בבכורה הצרפתית של ה-Sequentia VII של לוצ'אנו בריו וב - 1972 הצטרף ל"אנסמבל 2e2m " מיסודו של פול מפאנו.

החל מ-1975 הקליט עם תזמורתו אופרות רבות, כולל פעמים רבות בבכורה עולמית ("רינלדו" מאת הנדל, "אלקסטה" מאת לולי וכו') בביצוע באמצעות כלים תקופתיים. הוא ביצע לראשונה מ-1693 את ה"מדאה" מאת שרפנטייה, בקונצרט רדיו. ב-1981 התמנה למנהל אמנותי ראשון של הסדנה האמנותית (l'Atelier lyrique) של טורקואן במה מקורית ל"אמנות וניסוי" בה אימץ גישה ייחודית וחדשנית וביצע רפרטואר מגוו.

ב-1992 זכה מלגואר בפרס "ניצחונות המוזיקה" - Les Victoires de la Musique על ביצוע האופרה "מונטזומה" מאת ויוואלדי לפי מחקר שחזור שהוא ערך. (מאוחר יותר נתגלה המקור בשלמותו). ב-2003 זכה שוב פעם בפרס זה - לשם כבוד - עבור ביצועו את הטרילוגיית האופרות של מוצרט ודה פונטה ב-1994.

בתחום האופרה והתיאטרון שיתף מלגואר פעולה באופן קבוע עם במאים כמו ז'ילדאס בורדה ("קטונה באוטיקה" מאת ויוואלדי, באופרה-קומיק, סיפורו של חייל מאת איגור סטרווינסקי, "אומר ההן" מאת קורט וייל), פייר קונסטאן (טרילוגיית מוצרט - דה פונטה - הפרס למופע הלירי הטוב ביותר 1995), כריסטיאן סקיארטי - אמא קוראז' וילדיה מאת ברטולט ברכט ואופרה בגרוש מאת ברכט ווייל ב-TNP - התיאטרון הלאומי העממי בווילאורבן)

החל מ-1971 ערך עם הרכב ה-Grande Écurie 7 הקלטות של יצירות מארק אנטואן שפרנטייה. מאוחר יותר פנה יותר ויותר לרפרטואר רומנטי ומודרני גם הפעם תוך שימוש בכלים תקופתיים (למשל ב"שנת ברליוז בעונה 2003-2002 של האטלייה הלירי בטורקואן, "פליאס ומליזנד" מאת דביסי בטורקואן ב-2015, טנהויזר מאת וגנר ב-2016). מלגואר יזם את גילויים מחדש של מלחינים כמו זיגימונד נויקום שאת הרקוויאם שלו הקליט ותאודור דובואה עם ביצוע מחודש של האופרה שלו "אבן חמד" (ב-2014) ושל האורטוריה שלו "גן עדן האבוד" (ב-2017).


מלגואר נפטר מסרטן הקיבה באפריל 2018 ברובע הארבעה עשר של פריז אחרי סיבוכים לאחר ניתוח במכון הרפואי הרב-תחומי מונסורי בפריז. גופתו נשרפה כעבור יומיים במשרפת בית הקברות פר לשז, שבו נקבר.[2]

חייו הפרטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנישואיו הראשונים היו למלגואר שני ילדים - פסקל מלגואר (מת ב-1988) פלוראנס מלגואר (2023-1960) וכן שני נכדים - אריאל ומריוס מסטרון. פלוראנס מגלואר הייתה כנרת בארוקית, בין היתר ב-La Grande Ecurie et la Chambre du Roy ובהרכב Les Arts florissants והייתה מורה לכינור בארוק בבית הספר הגבוה למוזיקה בז'נבה. מ-1977 היה נשוי מלגואר בשנית לרנה (Renée)

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחייו ערך מלגואר 7000 קונצרטים ו-150 הקלטות.

    • Bach, L'Art de la fugue, K617 - אמנות הפוגה מאת באך
    • Bach, La Passion selon saint Matthieu, Calliope - מתאוס פסיון
    • Bizet, L'Arlésienne, CD Valois/Auvidis - ארלזיין - מאת ז'ורז' ביזה
    • Campra, Requiem - Miserere, CD Virgin - רקוויאם, מיזררה מאת קאמפרה
    • Charpentier, Messe pour plusieurs instruments au lieu des orgues H.513 - Concert pour 4 parties de violes H.545 - Médée H.491, extraits - Le Malade Imaginaire H.495, Ouverture, LP CBS Sony 1971
    • Charpentier, Leçons de Ténèbres H.96, H.97, H.98/108, H.102, H.103, H.109, H.105, H.106, H.110, H.100 a, 2 LP CBS 1978 report CD Sony 1992
    • Charpentier, Te deum H.146 - Magnificat H.73 - Noëls pour les instruments H.531 n° 3 - Noëls sur les instruments H.534 n°1 et 2, LP CBS 1979, report CD Sony 1992
    • Charpentier, Messe de minuit à 4 voix, flûtes et violons pour Noël H.9, Te deum H.146, Noëls pour les instruments H.531 n°3, LP & CD CBS, 1982
    • Charpentier, Vêpres solennelles (H.540, H.190, H.50, H.149, H.52, H.150, H.51, H.161, H.191, H. 65, H.77), 2 CD CBS Sony 1987
    • Charpentier, Messe à quatre chœurs H.4, CD Erato MusiFrance, 1991
    • Charpentier, Magnificat à 8 voix et 8 instruments H.74 - Nisi Dominus H.150 - Ave Maris stella H.67, H.513 (extraits), CD K617 1992
    • Dubois, Aben-Hamet, Atelier Lyrique de Tourcoing
    • Gossec, Missa pro Defunctis, CD K617
    • Gluck, Orfeo ed Euridice, Astrée Auvidis
    • Haendel, Serse ', Sony Music Entertainment
    • Haendel, Rinaldo, Sony
    • Haendel, Messiah', Naïve Records
    • Haendel, Agrippina, Dynamic
    • Haendel, Orlando , K617
    • Haendel, Water Music
    • Lully, Alceste , Astrée Auvidis
    • Monteverdi, L'Orfeo, Dynamic
    • Mozart, La trilogie Mozart/Da Ponte, Naïve Records
    • Mozart, Petite musique de nuit', K617
    • Mozart, Requiem version Rio, K617
    • Sigismond von Neukomm, Requiem à la mémoire de Louis XVI, K617
    • Neukomm, Missa Solemnis pro die acclamationis Johannis VI, K617
    • Rameau, Les Paladins, Verany
    • Rameau, Platée, Calliope
    • Salieri, Falstaff, Dynamic
    • Vivaldi, Catone in Utica, Dynamic
    • Vivaldi, Musique religieuse, Beatus vir, Gloria, CBS
    • Vivaldi, Montezuma, Audivis
    • Vivaldi, Vêpres pour la Nativité de la Vierge, Naïve
    • Divers compositeurs, Le tourdion, K617
    • Franck, Symphonie en ré mineur (קרן אנגלית סולו); Orchestre de Paris : Herbert von Karajan), EMI Group

Haendel, Agrippina, Dynamic Monteverdi, L'Orfeo, Dynamic

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן-קלוד מלגואר בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Virginie Kasriel-Schaefer Jean-Claude Malgoire : 50 ans,, de musiques et d'aventure, Symétrie, Lyon 2005

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Aliette de Laleu 2018
  2. ^ La Voix du Nord