ז'אן הרביעי, דוכס ברטאן

ז'אן הרביעי, דוכס ברטאן
Jean IV de Bretagne

ציור של פסלו של ז'אן הרביעי שהיה מונח על קברו
לידה	1339 דוכסות ברטאן, ממלכת צרפת
פטירה	1 בנובמבר 1399 (בגיל 60 בערך) נאנט,
מדינה
מקום קבורה	נאנט,
בת זוג	מארי מוולטהאם ז'אן הולנד ז'אן מנברה
שושלת בית מונפור-ברטאן
תואר דוכס ברטאן כינוי "הכובש" אב ז'אן ממונפור אם ז'אן מפלנדריה צאצאים ז'אן החמישי מארי מברטאן (צר') מרגריט מבריטאני (צר') ארתור השלישי, דוכס ברטאן (צר') ריצ'ארד מברטאן (צר') מספר צאצאים 9 יורש העצר ז'אן החמישי
דוכס ברטאן
רוזן מונפור
פרסים והוקרה
אביר מסדר הבירית

ז'אן הרביעי, דוכס ברטאן (בצרפתית: Jean IV de Bretagne; ‏1339 – 1 בנובמבר 1399) היה אציל צרפתי, דוכס ברטאן ורוזן מונפור . שלט בברטאן, צרפת שנים רבות בתמיכת המלך הבריטי והיה מעורב, לאורך תקופת שלטונו, במאבק לשמר את שלטונו במחוז זה.

ביוגרפיה

נעורים

ז'אן הרביעי נולד ב-1339 לז'אן ממונפור ולז'אן מפלנדריה . ב-1341 נפטר אחיו של האב ודוכס ברטאן, ז'אן השלישי (צר'), ומכיוון שהיה חשוך ילדים החלה מלחמת ירושה על התואר "דוכס ברטאן". ז'אן ממונפורט (אביו של ז'אן הרביעי) טען לתואר זה כשבמקביל אליו טענו לתואר זה גם קרובת משפחתו ג'ואן מפנסיבר ובעלה שרל מבלואה .

שרל מבלואה זכה לתמיכת מלך צרפת והוגדר כיורש התואר "דוכס ברטאן" בעוד שהטענה לתואר מצד ז'אן ממונפור הוכרה רק על ידי בריטניה שהכתירה אותו כז'אן הרביעי (תואר שלא הוכר על ידי הצרפתים).

ב-1345, נפטר ז'אן ממונפור כשהוא מוריש לבנו, ז'אן הרביעי, את תואר "דוכס ברטאן" ואת מלחמת הירושה על התואר. מאחר שהיה רק בן 6, כשירש את התואר, הייתה זו אימו של ז'אן הרביעי, ז'אן מפלנדריה, שנלחמה על מעמדו אולם כוחה לא עמד לה להתמודד מול שרל מבלואה והיא, בנה ובתה ג'ואן נאלצו לצאת לגלות לאנגליה שם ביקשו את תמיכתו של המלך אדוארד השלישי. בתקופת שהותם באנגליה אושפזה האם בבית חולים והמלך לקח חסות על שני ילדיה, ז'אן וג'ואן שהפכו לחלק מהפמליה של המלך.

החזרה לצרפת

ב-1364, כשהוא בן 25, חזר ז'אן הרביעי לצרפת כדי לתבוע את זכויותיו. ז'אן הגיע לצרפת כחלק מכוח אנגלי, בפיקוד ג'ון צ'אנדוס , והיה שותף לניצחון של הבריטים מול צבאו של שרל מבלואה בקרב אוריי . בקרב זה נהרג שרל ואלמנתו, ג'ואן, חתמה באפריל 1365 על הסכם הכניעה, "הסכם גורנדה הראשון" , לפיו היא מסכימה להעברת תואר "דוכס ברטאן" לז'אן הרביעי ולמכירה בו כשליט היחיד של ברטאן.

כדוכס ברטאן

הסיוע הבריטי הנרחב לו זכה ז'אן הרביעי כדי לזכות בתואר דוכסות ברטאן אילץ אותו לחלק זכויות וקרקעות לאצילים בריטים שסייעו לו כשבין השאר מסר לאחריותם את נמל ברסט ששימש כשער הכניסה של בריטניה לצרפת וכדרך להעשיר את קופתה של בריטניה ממיסים.

"פלישה" זו של בריטים לעמדות כוח בצרפת הייתה לצנינים בעיני אצילי ברטאן הצרפתים. גם הצהרת הנאמנות של ז'אן הרביעי למלך צרפת שארל החמישי לא הרגיעה את המירמור של האצולה הצרפתית.

שארל החמישי ניצל חולשה זו של ז'אן הרביעי ושלח את צבאו לברטאן כדי לתמוך במתנגדים לו. ז'אן ניסה לגייס אומנם כוח צבאי שיעמוד מול צבא צרפת אך לא הצליח וב-1373 נאלץ לצאת שוב לגלות באנגליה.

הגלות השנייה באנגליה

המלך שארל החמישי ניסה לנצל את נסיגתו של דוכס ברטאן כדי להכפיף את ברטאן לשלטונו תוך צמצום עצמאותם של אבירי המחוז. לשם כך העמיד, ב-1378, את מפקד צבא צרפת ברטרן דו ז'וסלין בראש כוח צבאי למימוש תוכנית זו. ניסיון השתלטות זה עורר התנגדות מצד אצילי ברטאן שביקשו מז'אן הרביעי לחזור לברטאן.

החזרה השנייה לברטאן

ב-1379 נחת ז'אן הרביעי בנמל דינאר כשהוא נתמך, שוב, על ידי צבא בריטי (בפיקודו של תומאס מוודסטוק, דוכס גלוסטר). הכוחות הבריטים החלו במסע כיבושים לביסוס אחיזתם בברטאן שיעדם היה העיר נאנט. ז'אן הבין את ההתנגדות המקומית לנוכחות הבריטית לכן הגיע להסכם עם המלך החדש של צרפת, שארל השישי, ובמקביל שילם "כופר" לבריטים כדי שימנעו מהרחבת שליטתם במחוז.

צעדים אלו הובילו להתייצבות שליטתו של ז'אן הרביעי בברטאן תוך שמירה על יחסים טובים הן עם האנגלים והן עם הצרפתים. ז'אן ניצל את תקופת השקט כדי לבצר את שליטתו במחוז (כמו למשל הקמת טירת הרמין (צר') ב ואן).

היחסים עם אוליבייה החמישי דה קליסון

אוליבייה החמישי דה קליסון היה אציל צרפתי מברטאן שכמו ז'אן הרביעי התחנך גם הוא בבריטניה וכל חייו הבוגרים חתר להשיג את התואר "דוכס ברטאן" ובכך נמצא שנים רבות בסכסוך עם ז'אן הרביעי.

ב-1364, עם חזרתו של ז'אן הרביעי מאנגליה לצרפת ובמשך מאבקו בשארל דה בלואה, היה דה קליסון בין תומכיו הקרובים ועם הניצחון קיווה להנות מפירותיו בצורת קרקעות. לאכזבתו של דה קליסון העדיף ז'אן הרביעי למסור רכוש לידי מפקדי הצבא הבריטי דבר שהביא להתקוממות של דה קליסון, לענישתו על ידי ז'אן וליצירת קרע בין שניהם.

ב-1366 מינה ז'אן הרביעי את דה קליסון לנציג ברטאן בחצרו של המלך שארל החמישי על מנת לשמור על עצמאותו של המחוז. בתקופה זו עבר דה קליסון מחנה ומתומך הבריטים ומלכם הפך לתומך מלך צרפת. במסגרת שינוי זה הפך ליועץ צבאי למלך ואף העביר את אחוזותיו בברטאן לריבונות המלך. מהלכים אלו הכעיסו את ז'אן הרביעי שראה בדה קליסון את אויבו.

ב-1373 היה דה קליסון בין מפקדי צבא צרפת שתקפו את ברטאן ואילצו את ז'אן הרביעי לצאת לגלות באנגליה ואף ניסה, בעקבות הסתלקותו של ז'אן, להשיג לעצמו את התואר "דוכס ברטאן" (ניסיון שנכשל). היה זה ב-1378, במהלך ניסיונו של מלך צרפת לספח את ברטאן לממלכה, כשדה קליסון טיפח תקווה לרשת את ז'אן הרביעי ולהפוך לדוכס ברטאן אך עם חזרתו של ז'אן ב-1379 מאנגליה לברטאן נכזבה תקוותו.

ב-1381 נחתם "הסכם גורנדה השני" שהסדיר מחדש את היחסים בין מלך צרפת (שארל השישי) לדוכס ברטאן כשבמסגרת זו חתמו דה קליסון וז'אן הרביעי על הסכם בעלי ברית. הסכם זה לא פוגג את המתיחות בין השניים וב-1387 הזמין ז'אן הרביעי את דה קליסון לוועידה בעיר ואן ואז אסר אותו והורה לאחד מקציני צבאו להוציאו להורג. אותו קצין סירב לבצע את הפקודה ובסופו של דבר פדה דה קליסון את חייו בתמורה לכסף רב וחלק מאדמותיו. ב-1388 הגיע מלך צרפת להסכם עם ז'אן הרביעי להחזרת אדמותיו של דה קליסון.

ב-1392 חזר דה קליסון לפריז ואז נעשה ניסיון נוסף להורגו על ידי אדם שנטען שנשלח על ידי ז'אן הרביעי. דה קליסון ניסה להגן על עצמו אך נפל מסוסו ונפצע והמתנקש חשב שנהרג וברח מפריז לברטאן. בעקבות אירוע זה יצאו המלך שארל השישי עם דה קליסון לברטאן למסע עונשין נגד ז'אן הרביעי אך המסע השתבש לאחר שהמלך נכנס להתקף טירוף וסמכויותיו ניטלו ממנו זמנית. קרובי המלך והפרלמנט האשימו את דה קליסון בהתקף זה ודרשו לשלול ממנו את מעמדו ולקנוס אותו. דה קליסון נאלץ לברוח לאחוזתו בברטאן ולגלות שם. ג'ון הרביעי, שרצה להוכיח את נאמנותו למלך צרפת, הטיל מצור על אחוזתו של דה קליסון המבוקש.

ב-1394 התאושש המלך שארל השישי וחזר למעמדו המלכותי והחזיר את זכויותיו של דה קליסון כולל המשך שירותו כמפקד הצבא.

ב-1397, לאחר כ-30 שנות סכסוך, התפייסו דה קליסון וז'אן הרביעי וז'אן אף שלח את בנו לשירותו של דה קליסון כערובה לכנות כוונותיו.

משפחתו

ביולי 1361, בזמן ששהה באנגליה, נישא ז'אן למארי מוולטהאם , בתו של מלך אנגליה, אדוארד השלישי. זמן קצר לאחר טקס הנישואין חלתה מארי ובספטמבר אותה שנה נפטרה.

ב-1366 נישא ז'אן בשנית לז'אן הולנד (צר'), בתו של תומאס הולנד, הרוזן הראשון של קנט ונכדתו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה. ז'אן הולנד נפטרה ב-1384 כשהיא בת 34 ובטרם הולידה לבעלה ילדים.

ב-1386 נישא ז'אן בשלישית לז'אן מנווארה , בתו של שארל השני, מלך נווארה ולזוג נולדו תשעה ילדים.

ז'אן הרביעי נפטר ב-1399 ונקבר במרכז קתדרלת נאנט ופסלו הוצב על הקבר. אשתו המשיכה לנהל את רכושו בעוד שבנם, ז'אן החמישי ירש ממנו את התואר "דוכס ברטאן". בן נוסף, ארתור השלישי , נשא אף הוא את התואר לתקופה קצרה (1458-1457). ב-1403 נישאה האלמנה ז'אן מנווארה למלך אנגליה הנרי הרביעי כאשתו השנייה והפכה בכך למלכת אנגליה.

החל מהמאה ה-17 התגברו הכוחות הלאומנים שהתנכלו לעצמאותה של ברטאן ופגעו בסמלי שלטון בה. בין השאר החל תהליך של פגיעה מתמשכת בקבריהם של אצילי ברטאן ובין השאר בקברו של ז'אן הרביעי. השיא היה ב-1733 כשפסלו של ז'אן שהיה על הקבר נותץ, הקבר נבזז ולאחר מכן הוזז לפינת הקתדרלה.

תארים

• ב-1376 הוענק לז'אן הרביעי תואר אביר מסדר הבירית על ידי מלך אנגליה, אדוארד השלישי.

גלריה

• 
  ציור של ז'אן הרביעי מאת ז'אן פרואסאר
• 
  ציור של ז'אן הרביעי ותומאס מוודסטוק, דוכס גלוסטר בעיר ואן
• 
  ציור מ-1386 של ז'אן הרביעי ואשתו ז'אן מנווארה
• 
  סמלו של ז'אן הרביעי
• 
  סקיצה של הפסל שהונח על קברו של ז'אן הרביעי. הפסל עצמו נהרס במאה ה-18 ולא נמצא.

לקריאה נוספת

• Michael Jones, Ducal Brittany, 1364–1399: relations with England and France during the reign of Duke John IV, Oxford University Press, 1970, pp. 106, 123–4, 128, 130, 200
• Hereford Brooke George, Genealogical Tables Illustrative of Modern History, (Oxford Clarendon Press, 1875), table XXVI
• Philippe Tourault, Les ducs et duchesses de Bretagne, Perrin, 2009 (ISBN 9-782262-02370-6)
• Barthélémy-Amédée Pocquet du Haut-Jussé Les Papes et les Ducs de Bretagne COOP Breizh Spézet, 2000 (ISBN 284346 0778), chapitre VIII « Jean IV - les déboires » p. 267-304 & chapitre IX « Jean IV - la Restauration » p. 305-332
• Michael Jones, Ducal Brittany, 1364-1399. Relations with England and France during the reign of Duke John IV, Oxford University Press, 1970. Traduction française de Nicole Genet et Jean-Philippe Genet : La Bretagne ducale. Jean IV de Montfort (1364-1399) entre la France et l'Angleterre, Presses universitaires de Rennes (PUR), coll. « Histoire », 1998 (ISBN 2-86847-297-4)
• Michael Jones, « Jean IV et le pays de Retz : l'exercice et les limites du pouvoir ducal à la fin du XIVe siècle », dans Échanges et pouvoirs au pays de Retz à la fin du Moyen Âge : Le printemps de l'histoire, Machecoul, 14 avril 2007, les actes du Colloque / [organisé par la] Société des historiens du pays de Retz, La Bernerie-en-Retz, Société des historiens du pays de Retz, 2008, 64 p., p. 31-41
• Georges Minois, Nouvelle histoire de la Bretagne, Fayard, 1992 (ISBN 9-782213-03017-3)
• Jean-Pierre Leguay et Hervé Martin, Fastes et malheurs de la Bretagne ducale, 1213-1532, Rennes, Éditions Ouest-France, coll. « Université », 1982, 435 p. (ISBN 2-85882-309-X)
• Jean Kerhervé, L'État breton aux XIVe et XVe siècles : les ducs, l'argent et les hommes, vol. 1 et 2, Paris, Éditions Maloine, 1987, 1078 p. (ISBN 2-224-01703-0 & ISBN 2-224-01704-9)
• J. Brejon de Lavergnée, « L'annexion de la Bretagne à la Couronne par Charles V (1378) », dans Annales de Normandie, 1981, vol. 31, no 4, p. 325-326.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן הרביעי, דוכס ברטאן בוויקישיתוף

• כרונולוגיית חייו של ז'אן הרביעי, דוכס ברטאן, באתר kronobase.org
• אנגליה וצרפת בתקופת דוכס ברטאן, ז'אן הרביעי, באתר hal.univ-brest.fr
• Arthur Le Moyne de La Borderie, ההיסטוריה של ברטאן 1515-1364, באתר bibnum.univ-rennes2.fr
• ז'אן הרביעי "הכובש", באתר skoluhelarvro.bzh (בצרפתית)
• שושלת דוכסי ברטאן, באתר fmg.ac
• מידע גנאלוגי על ז'אן הרביעי, באתר gw.geneanet.org (בצרפתית)

• Michael Jones, Recueil des actes de Jean IV, duc de Bretagne – part 1, באתר persee.fr, 1982
• Michael Jones, Recueil des actes de Jean IV duc de Bretagne – part 2, באתר persee.fr, 1984
• Recueil des actes de Jean IV, Duc de Bretagne – part 3, באתר shabretagne.com, 2001