ז'אן השני, דוכס אלנסון
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |||||||
| לידה |
2 במרץ 1409 ארז'נטאן, צרפת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 בספטמבר 1476 (בגיל 67) פריז, ממלכת צרפת | ||||||
| מדינה |
ממלכת צרפת | ||||||
| בן או בת זוג |
ז'אן מוולואה, דוכסית אלנסון מארי מארמניאק | ||||||
| שושלת בית ולואה | |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
|
אביר במסדר גיזת הזהב | |||||||
  | |||||||
ז'אן השני, דוכס אלנסון (בצרפתית: Jean II d'Alençon; 2 במרץ 1409 – 8 בספטמבר 1476) היה אציל צרפתי. הוא ירש את אביו כדוכס אלנסון ורוזן פרשה כקטין בשנת 1415, לאחר מותו של האחרון בקרב אז'נקור. הוא ידוע בעיקר בתפקידו כגנרל בשלב האחרון של מלחמת מאה השנים ובשל תפקידו כחבר לנשק של ז'אן ד'ארק.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אן נולד בשאטו ד'ארז'נטן, והיה בנם של ז'אן הראשון, רוזן אלנסון ומארי מבריטני.[1] הוא לחם לראשונה בגיל 15 בקרב ורנויל ב-17 באוגוסט 1424, ונפל בשבי האנגלים.[2] הוא הוחזק בשבי עד 1429 ב- Le Crotoy, ושילם 200,000 מטבעות זהב עבור הכופר שלו.[3] הוא מכר את כל מה שהיה ברשותו לאנגלים, ואת הפייף שלו בפוז'רה מכר לדוכס ברטאן. לאחר לכידתו של אלנסון, הדוכס מבדפורד, העוצר של המלך הנרי השישי, השתלט על הדוכסות שלו. הוא לא החזיר לעצמו את אלנסון עד 1449, אך נשאר הדוכס בתואר בעיני הכתר הצרפתי. כשעזב את הכלא, כונה ז'אן ד'אלנסון "האיש העני ביותר בצרפת".[3]
לפני לכידתו ב-Verneuil, הוא התחתן ב-1424, בשאטו דה בלואה, עם ז'אן, בתם של שארל הראשון, דוכס אורליאן ואיזבלה מוולואה,[4] אך היא מתה באנז'ה ב-1432, לאחר שלא היו לה ילדים.
באפריל 1429, זמן לא רב לאחר שחרורו, שמע הדוכס על ז'אן ד'ארק, שהגיעה למלך שארל השביעי בשינון, והבטיחה לשחרר את צרפת מהאנגלים, בבקשה שישלח אותה עם צבא להסיר את המצור על אורליאן. אלנסון הגיע במהירות לשינון ומהר מאוד הפך לחברה הטוב ולתומך הבולט ביותר מבין נסיכי הדם. לאחר שהסיר את המצור לצד ז'אן דה דונו ולהייר בין היתר, הגיע אלנסון כמפקד הצבא הצרפתי ומילא תפקיד מרכזי בשחרור שאר עמק הלואר.[5] הוא עזב להילחם במקום אחר לאחר סיום המערכה בספטמבר 1429, והעדיף לתקוף את האנגלים סביב הנחלות שלו בנורמנדי.
ב-30 באפריל 1437, בשאטו L'Isle-Jourdain, הוא התחתן עם מארי מארמניאק,[1] בתו של הרוזן ז'אן הרביעי מארמניאק.
ז'אן לא היה מרוצה מהסכם אראס, לאחר שקיווה להיחלץ מעוניו באמצעות ביזת הבורגונדים. הוא הסתכסך עם שארל השביעי, והשתתף במרד בשנים 1439–1440, (הפראגריה)[6] אך נסלח לו, לאחר שהיה חבר לכל החיים של המלך. הוא השתתף בפלישה לנורמנדי ב-1449, אך הוא יצר קשר באופן לא חכם עם האנגלים ב-1455.[6] (הוא גם קיבל את עיטור מסדר גיזת הזהב בזמן זה.[6]) זמן קצר לאחר שהשתתף ב"משפט החוזר" של ז'אן ד'ארק בשנת 1456, בו סיפק עדות נרחבת,[7] ז'אן נעצר על ידי ז'אן דה דונואה ונכלא באייג-מורטס.[8] בשנת 1458, הוא הורשע ב-lèse-majesté (בגידה במלך) ונידון למוות, אך גזר הדין הומתק והוא נידון למאסר.[9] הוא שוחרר על ידי המלך הבא, לואי האחד עשר, בתנאים עם הצטרפותו ב-1461, אך הוא סירב לשמור אותם ונכלא שוב. הוא נשפט בשנית בפני הפרלמנט של פריז ונידון למוות שוב ב-18 ביולי 1474, והדוכסות שלו הוחרמה. אולם גזר הדין לא בוצע, והוא מת בכלא בלובר בשנת 1476[5].
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לז'אן היו שני ילדים מאשתו השנייה, מארי:
- קתרין (1452–1505), התחתנה ב-1461 בטור, עם גי החמישה עשר דה לאוואל (מת ב-1501)[10]
- רנה, דוכס אלנסון (1454 – 1492),[1] אשר החזיר לעצמו את התארים שהוחרמו מאביו דוכס אלנסון ורוזן פרשה ב-1478
לז'אן היו גם כמה ילדים לא חוקיים:
- ז'אן (חי ב-1483)
- רובר (חי ב-1489)
- ז'אן (נפטרה ב-4 בדצמבר 1481), רוזנת בומון-לה-רוז'ה, התחתנה ב-1470 עם גי דה מאלמון
- מדלן, התחתנה עם אנרי דה ברוי
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שארל השני, רוזן אלנסון | מריה דה סרדה | גיום השני שאמיילאר, לורד אנטנז | מארי דה בריין, הוויקונטית מבומון-או-מן | ז'אן ממונפור | יוהאנה מפלנדריה | שארל השני, מלך נווארה | ז'אן מוולואה, מלכת נווארה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פייר השני, רוזן אלנסון | מארי דה שאמיילאר | ז'אן הרביעי, דוכס ברטאן | ז'אן מנווארה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ז'אן הראשון, דוכס אלנסון | מארי מברטאן, גבירת לה גרשה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ז'אן השני, דוכס אלנסון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'אן השני, דוכס אלנסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Potter 1995, p. 375.
- ^ Tucker 2010, p. 330.
- ^ 1 2 Champion 2015, p. 267.
- ^ Goodrich 1967, p. 112.
- ^ 1 2 Manning 2023, p. 11.
- ^ 1 2 3 Knecht 2004, p. 83.
- ^ Manning 2023, p. 11-12.
- ^ Taylor 2006, p. 304.
- ^ Knecht 2004, p. 84.
- ^ Walsby 2007, p. 184–185.
| בקרת זהויות |
|
|---|