ז'אן לרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן לרה
Jean Leray
לידה 7 בנובמבר 1906
Chantenay-sur-Loire, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בנובמבר 1998 (בגיל 92)
לה בול-אסקובלק, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אנליזה מתמטית, משוואה דיפרנציאלית חלקית, טופולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקול נורמל סופרייר (1933) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Henri Villat עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Armand Borel, Jean Vaillant, Lai The Pham, Solange Delache, Dominique Schiltz, Phillipe A. Dionne, René Deheuvels, Claude Wagschal, István Fáry, Maurice A. de Gosson עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית הזהב של לומונוסוב (1988)
  • חבר זר של החברה המלכותית (30 ביוני 1983)
  • הרצאת פקו (1934)
  • פרס וולף למתמטיקה (1979)
  • הפרס הגדול במדעים מתמטיים (1940)
  • פרס פלטרינלי (1971) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'אן לרהצרפתית: Jean Leray;‏ 7 בנובמבר 1906 - 10 בנובמבר 1998) היה מתמטיקאי צרפתי שעיקר עבודתו היה בתחומים טופולוגיה אלגברית ומשוואות דיפרנציאליות חלקיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרה נולד בשנטנה-סיר-לואר (כיום חלק מנאנט). בין השנים 19261929 למד באקול נורמל סופרייר, ובשנת 1933 קיבל תואר דוקטור מהאקול נורמל סופרייר דה ליון. הוא כתב מאמר חשוב שייסד את המחקר של הפתרונות החלשים למשוואות נאוויה-סטוקס,[1] ויחד עם יוליוס שאודר גילה תכונה טופולוגית הקרויה כיום דרגת לרה-שאודר, ששימשה אותם כדי להוכיח את קיומם של פתרונות למשוואות דיפרנציאליות חלקיות מסוימות.[2] ב-1938 הוענק לו פרס מאלאקסה, הפרס הראשון כשאת הפרס השני העניקו ליוליוס שאודר. משנת 1938 ועד 1939 כיהן כפרופסור באוניברסיטת נאנסי. הוא לא הצטרף לקבוצת ניקולא בורבאקי, הגם שהיה קרוב אל מייסדיה.

בשנת 1932 נישא למרגריט טרומיה, ולזוג נולדו שלושה ילדים. בתחילת מלחמת העולם השנייה שירת כקצין בצבא, וב-1940 נפל בשבי והוחזק במחנה אדלבאך שבאוסטריה עד 1945. הוא הסתיר את מומחיותו במשוואות דיפרנציאליות מחשש שינוצל למאמץ המלחמתי, והתמקד בטופולוגיה. עבודה זו הניבה את ניצני הנושאים סדרות ספקטרליות ואלומות, נושאים אשר נחקרו רבות לאחר מכן והובילו ליצירת כלים חשובים באלגברה הומולוגית.[3] בין השנים 1945 ועד 1947 כיהן כפרופסור באוניברסיטת פריז ולאחר מכן בקולז' דה פראנס עד שנת 1978. בשנת 1950 חזר לרה לחקור משוואות דיפרנציאליות חלקיות. בשנת 1979 זכה לרה בפרס וולף למתמטיקה, אותו חלק עם אנדרה וייל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן לרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Leray, J. (1934). "Sur le mouvement d'un liquide visqueux emplissant l'espace" (PDF). Acta Mathematica. 63: 193–248. doi:10.1007/BF02547354.
  2. ^ Leray, J.; Schauder, J. (1934). "Topologie et équations fonctionelles". Annales Scientifiques de l'École Normale Supérieure. 51: 45–78. JFM 60.0322.02. Zbl 0009.07301.
  3. ^ Miller, Haynes (2000). "Leray in Oflag XVIIA: The origins of sheaf theory, sheaf cohomology, and spectral sequences" (PS).