ז'אן צ'יו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'אן צ'יו

זָ'אן צְ'יוֹסינית מסורתית: 冉求, בסינית מפושטת: 冉求, בפין-יין: Rǎn Qiú. 552 לפנה"ס-?), ידוע גם בכינוי דְזְה יוּאוּ (סינית: 有, פין-יין: Zi You, וייד-ג'יילס: Tzu-yu) ובשם זָ'אן יוּאוּ (סינית: 子有, פין-יין: Ran You, ווייד-ג'יילס: Jan Yu) היה תלמיד מרכזי של קונפוציוס. מבין תלמידיו של קונפוציוס הוא היה המוביל מבחינת יכולותיו וכישוריו כמדינאי.[1] בתור מפקד צבאי במדינת לוּ, הוא הדף פלישה ממדינת צִ'י השכנה. השפעתו בלוּ איפשרה את שובו של קונפוציוס למולדתו לאחר ארבע עשרה שנים של גלות.[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לקונפוציוס, היה זָ'אן צְ'יוֹ יליד מדינת לוּ. הוא היה צעיר מהמורה ב29 שנים, והגיע מאותו שבט ממנו הגיעו גם שני תלמידים בולטים נוספים: זָ'אן גֶנְג וזָ'אן יוּנְג אשר גם היה בן גילו.[2][3]

זָ'אן צְ'יוֹ נודע במאמרות בהקשר של הישגיו בענייני השלטון.[4] הוא הועסק במשק הבית של קונפוציוס לפני שהפך לקצין הראשי באחוזת גִ'יסוּן (או גִ'י), אשר הייתה משפחה ששלטה בפוליטיקה במדינת לוּ.[4][1] הוא שירת תחת גִ'י קָאנְגְדְזְה (季康子), ראש משפחת גִ'יסוּן, שהיה ראש הממשלה של לוּ מ-492 עד 468 לפנה"ס.[4]

זָ'אן צְ'יוֹ לא גילה עניין רב בטקסים הקונפוציאניים, ושאיפותיו היו בתחום הניהול המדיני.[4] קונפוציוס סבר שהוא חסר את תכונת ה"זֶ'ן", האנושיות[4], וביקר אותו בחריפות על כך שלא מנע מגִ'י קָאנְגְדְזְה לתקוף את גְ'ווָאן-יוּ' שהייתה מדינת חסות של לוּ[1][5], ועל כך שעזר לבית גִ'יסוּן לצבור כמויות אדירות של עושר.[1][4] למעשה, זָ'אן צְ'יוֹ הפר באופן כל כך בוטה את ערכי הליבה של הקונפוציאניזם, עד שקונפוציוס רמז שהוא אינו מחשיב עוד את זָ'אן צְ'יוֹ לתלמידו.[4]

ב-484 לפנה"ס פלשה מדינת צִ'י אל מדינת לוּ הסמוכה לה. זָ'אן צְ'יוֹ מונה למפקד צבא לוּ, והביס את הפולשים מצִ'י.[1] תודות להשפעתו של זָ'אן צְ'יוֹ הזמין גִ'י קָאנְגְדְזְה את קונפוציוס לשוב אל לוּ מולדתו, לאחר 14 שנים בגלות.[6]

תוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הביקורת החמורה של קונפוציוס על התנהלותו של זָ'אן צְ'יוֹ, הוא עדיין נחשב אחד מעשרת התלמידים המובילים של קונפוציוס.[4] במקדשי קונפוציוס ממוקם לוח רוחו במקום השלישי מבין תריסר החכמים, במערב.[2]

במהלך שושלת טאנג, הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג העניק לזָ'אן צְ'יוֹ את תואר האצולה "מרקיז שׂ'וּ" (徐侯). במהלך שושלת סונג הוסיפו לו את התארים דוכס פֶּנְגְצֶ'נְג (彭城公) ודוכס שׂ'וּ (徐公).[7]

צאצאים של זָ'אן צְ'יוֹ החזיקו בתואר "דוקטור לחמש הקלאסיקות" (五經博士; Wǔjīng Bóshì).[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Confucius 1997, pp. 202–3.
  2. ^ 2.0 2.1 Legge 2009, p. 114.
  3. ^ Han 2010, pp. 4573–4.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 Taylor & Choy 2005, p. 309.
  5. ^ Slingerland 2003, p. 191.
  6. ^ Confucius 1997, pp. 202-3.
  7. ^ "Ran Qiu" (בסינית). Taipei Confucian Temple. בדיקה אחרונה ב-1 בנובמבר 2014. 
  8. ^ H.S. Brunnert; V.V. Hagelstrom (15 באפריל 2013). Present Day Political Organization of China. Routledge. עמ' 494–. ISBN 978-1-135-79795-9.