ז'אק לזרוס
 | |
| לידה |
2 ספטמבר 1916 פאיירן, שווייץ |
|---|---|
| פטירה |
7 ינואר 2014 (בגיל 97) פריז, צרפת |
| מדינה |
 צרפת |
| יו"ר אגף צפון אפריקה של הקונגרס היהודי העולמי | |
| נציג ופעיל לטובת יהדות אלג'יר | |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
ז'אק לזרוס (בצרפתית: Jacques Lazarus; 2 בספטמבר 1916 – 7 בינואר 2014) היה קצין בצבא הצרפתי עד לכיבושה של צרפת על ידי גרמניה הנאצית, ממנהיגי הצבא היהודי שהיה חלק מתנועת ההתנגדות הצרפתית בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה, ופעיל פוליטי ותרבותי לקידום רווחתה של יהדות אלג'יריה לאחר שנת 1948 ובמיוחד בתקופת מלחמת העצמאות של אלג'יריה בשנים 1954–1962[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לזרוס נולד בעיירה פאיירן בשווייץ להורים יהודים ממוצא אלזסי. עם תום מלחמת העולם הראשונה חזרה משפחתו של לזרוס לצרפת, ולזרוס התגייס לשורות הצבא הצרפתי, בו שירת עד חתימת הסכם שביתת האש בין צרפת לגרמניה והקמת ממשלת וישי בשנת 1940 אז שוחרר מצבא עקב יהדותו. בשנת 1943 התמנה למנהיגה של תנועת התנגדות יהודית חשאית "הצבא היהודי" (Armee Juive). ב-17 ביולי 1944, במהלך שליחות סודית לבריטניה, נעצר לזרוס, ונשלח לאושוויץ יחד עם 50 עצורים נוספים ברכבת האחרונה שעזבה את פריז. ארבעה ימים מאוחר יותר, קפץ לזרוס מהרכבת ונמלט. לאחר תום המלחמה לזרוס פעל בדרכים שונות לקידום יהדות אלג'יריה. בשנת 1948 לזרוס נישא ליהודית שרקי, ילידת אלג'יריה, בתו של עזר שרקי, אחד ממנהיגי יהדות אלג'יריה. לזוג נולדו שתי בנות[2].
נפטר בפריז בגיל 97.
פעילותו של ז'אק לזרוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תום מלחמת העולם השנייה, במאי 1946, נסע לזרוס לאלג'יריה במטרה לגייס יהודים צפון אפריקאים ל"ליגה הימית היהודית" (Jewish Maritime League). בהמשך חזר לאלג'יריה, ופתח שם את בתי הספר הראשונים של רשת אורט. ב-1948 ייסד ושימש כעורך ראשי של העיתון Information Juive, שעסק בנושאים יהודים ובמצב הקהילה במשך מלחמת אלג'יריה. כעורך העיתון הוא הזמין אינטלקטואלים יהודים אלג'יראים וצרפתים לכתיבה בנושא תחיית הזהות היהודית-אלג'יראית ויהודית-צרפתית לאחר השואה.
לזרוס היה ער למצבם העדין של יהודי אלג'יריה בתקופת המלחמה לעצמאותה מהשלטון הצרפתי, ונשאר בה עד סיום המלחמה וקבלת עצמאותה ב־1962. במשך שנות המלחמה שימש כדוברה של הקהילה היהודית הן מול החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה והן מול צרפת, ועמד בראש המשרד האלג'יראי של הקונגרס היהודי העולמי. ב-1962 חזר לצרפת יחד עם ההגירה של חלק משמעותי מיהדות אלג'יריה, ופעל להבטחת מעמדם כזכאים לאזרחות צרפתית. בשנה זו הסניף הצפון אפריקאי של הקונגרס היהודי העולמי, עבר לצרפת ולזרוס התמנה לעמוד בראש המשרד הפריזאי של הארגון, ולייצג את צפון אפריקה בקונגרס היהודי.
עם חזרתו לפריז המשיך לזרוס לערוך את העיתון Information Juive והוביל, יחד עם קבוצת אינטלקטואלים יהודים, את הוועד היהודי-אלג'יראי ללימודי החברה (Comite Juif Algerien d'etudes sociales).
לזרוס פרש מתפקידיו בקונגרס היהודי העולמי בשנת 1980.
עיטורי כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קצין בלגיון הכבוד
- צלב המלחמה
- מדליית הרזיסטנס (médaille de la Résistance avec rosette)[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ענת גואטה, הצבא היהודי בצרפת: קורותיה של מחתרת ציונית לוחמת, תל אביב: משרד הביטחון, 2001
- צילה הרשקו (אנ'), ההולכים בחושך יראו אור, הרזיסטנס היהודי בצרפת שואה ותקומה: 1949-1940, אפי מלצר בע"מ, 2018
- אתר "אקדם" (אורכב 07.03.2016 בארכיון Wayback Machine)
- ספרו של ז'אק לזרוס: Juifs au combat, témoignage sur l'activité d'un mouvement de Résistance, הוצא לאור ב-1947 בהוצאת Editions du Centre de Documentation Juive Contemporaine.
- Jacques Lazarus and Lucien Lazare, "Organisation juive de combat: Résistance/sauvetage. France 1940-1945", 2008, Éditions Autrement, (ISBN 978-2746709027)
- Jessica Hammerman - "Jacques Lazarus", Academia.edu
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צילה הרשקו(אנ'), רשתות ההתנגדות היהודיות בצרפת במלחמת העולם השנייה, אתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-2
- אוסף פרטי של ז'אק לזרוס, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
ז. לזרוס, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jessica Hammerman, Jacques Lazarus, Encyclopedia of the Jews of the Islamic World, 18.2.2010
- ^ Jacques Bernard Sadon, Jacques Lazarus : un grand homme s’en est allé, M@batim REGARDS JUIFS DE VERSAILLES, 19.1.2014
- ^ Marc Fineltin, LAZARUS Jacques