ז'ואקים שיסאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'ואקים שיסאנו
Joaquim Alberto Chissano
Joaquim Chissano (cropped).jpg
לידה 22 באוקטובר 1939 (בן 79)
מחוז גזה, מוזמביק, מוזמביק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מוזמביק
השכלה אוניברסיטת ליסבון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה FRELIMO
נשיא מוזמביק ה־2
6 בנובמבר 19862 בפברואר 2005
(18 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס איברהים למנהיגות אפריקנית (2007)
  • פרס בית צ'טמן (2006)
  • פרס צפון–דרום (2015)
  • מסדר ההצטיינות הלאומי האלג'ירי
  • מסדר אגושטיניו נטו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'ואקים אלברטו שיסאנופורטוגזית: Joaquim Alberto Chissano, נולד ב-22 באוקטובר 1939) הוא פוליטיקאי מוזמביקאי ששימש כנשיא השני של מוזמביק, בשנים 1986 עד 2005. הוא נחשב זה שהפך את מוזמביק ממדינה פגועת מלחמות לאחת הדמוקרטיות האפריקאיות המצליחות ביותר[1]. לאחר סיום נשיאותו, הפך שיסאנו למדינאי, שגריר ודיפלומט בכיר, הן לארצו והן לאו"ם. שיסאנו גם כיהן כיושב ראש האיחוד האפריקאי (אנ') בשנים 2003–2004.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ואקים שיסאנו נולד בשנת 1939 בכפר הנידח Malhice באזור שיבוטו (Chibuto), מחוז גזה (אנ') של מושבת מוזמביק הפורטוגזית (אנ') של האימפריה הפורטוגזית. שיסאנו היה התלמיד השחור הראשון שלמד בבית הספר התיכון היחיד במושבה, Liceu Salazar בעיר לורנסו מארקש (מפוטו המודרנית)[1]. לאחר שעזב את בית הספר התיכון נסע לפורטוגל כדי ללמוד רפואה[1] בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ליסבון, אך נטיותיו הפוליטיות גרמו לו בעיות והוא עבר לצרפת, שם המשיך את לימודיו בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פואטייה.

ב-1962 הוא נסע לטנזניה, שם היה חלק ממייסדי פרלימו (FRELIMO), חזית השחרור של מוזמביק, שדרשה אוטונומיה מפורטוגל[1]. בשלב מאוחר יותר, מילא תפקיד מרכזי במשא ומתן על הסכם לוסקה (אנ') של 1974, אשר סלל את הדרך לעצמאותה של המדינה בשנת 1975[1]. הנשיא החדש של מוזמביק, סמורה מקל, מינה אותו לשר החוץ של המדינה[1].

כהונה כנשיא מוזמביק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיסאנו הפך למנהיג מפלגת פרלימו בשנת 1986, כאשר המטוס הנשיאותי של סמורה מקל התרסק באזור ההררי בדרום אפריקה[2]. הוא סיים את מלחמת האזרחים של מוזמביק ב-1992 על ידי משא ומתן על הסכם שלום עם כוחות המורדים שהבטיחו "שלא יהיו תביעות או עונשים" ונתן להם 50% מהמשרות בצבא מוזמביק[3]. מאוחר יותר, מורדי רנמו (אנ') הקימו מפלגה משלהם.

בשנת 1992, שיסאנו למד את טכניקת המדיטציה הטרנסצנדנטלית והציג אותה בפני פקידי ממשלה אחרים ומשפחותיהם[4]. שנתיים לאחר מכן, הוא והגנרלים שלו הורו לכל השוטרים והצבא "לעשות מדיטציה פעמיים ביום במשך 20 דקות"[5]. בנוסף, 16,000 חיילים ו-30,000 אזרחים לימדו את המדיטציה הטרנסצנדנטלית ואת הטכניקה המתקדמת שלה, טיסה יוגית. על פי ספרות המדיטציה הטרנסצנדנטלית, אמר שיסאנו כי התוצאה היא "שלום פוליטי ואיזון בטבע בארצי"[5]. לדברי טוביס דאי, שר הביטחון ב-2001, "ההשפעה הייתה מדהימה" וכללה הפחתה בפשע, הקטנת הבצורת והגדלה של פי שלושה מהצמיחה הכלכלית הצפויה[5]. ב-1993 קיבל שיסאנו תואר כבוד מאוניברסיטת Maharishi Vedic שבהולנד[6], וב-1994 ניהל משא ומתן על הסכם עם Maharishi Heaven on Earth Developement על פיתוח חקלאי של 20 מיליון דונם של "קרקע שאינה בשימוש"[7], כשהתחלה ב-2.5 מיליון דונם של עץ, כותנה ופירות[4]. החוזה ל-50 שנה הבטיח 20% עד 40% מהרווחים לממשלת מוזמביק[4][8], אך פקידי ממשלה אחרים סירבו לעסקה[9].

שיסאנו נבחר מחדש לנשיאות ב-1994 (עם 53.3% מהקולות) ושוב ב-1999 (עם 52.9% מהקולות), כשניצח את מנהיג המורדים לשעבר, אפונסו דהלקמה (אנ')[1]. לאחר שזכה בבחירות השניות, העדיפות של שיסאנו הפכה להיות חיסול העוני, אך מאמציו היו מורכבים בשל שיטפון חמור בשנת 2000[1]. עם זאת, לשיסאנו היה תפקיד מרכזי בשכנוע ארגון המדינות המתועשות למחוק 22 מיליארד ליש"ט מחוב של מוזמביק בשנת 2005[1]. שיסאנו בחר שלא לרוץ לכהונה שלישית בבחירות 2004, על אף שהחוקה הייתה מאפשרת לו לעשות זאת[3]. בתקופת נשיאותו של שיסאנו, כמעט 3 מיליון בני אדם, כ-15% מאזרחי המדינה, יצאו מעוני קיצוני[3] והארץ השיגה צמיחה כלכלית של 8%[1]. בנוסף, שיעורי תמותת הילדים בקרב ילדים מתחת לגיל חמש ירדו ב-35% והייתה עלייה של 65% בהגעה לבתי הספר היסודיים[3].

לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שעזב את הנשיאות קיבל שיסאנו את תפקידו של המדינאי הבכיר, ופעל למען השלום באמצעות עבודתו כשגריר ומנהל משא ומתן לשלום של האו"ם[3]. הוא כיהן כיו"ר האיחוד האפריקאי מיולי 2003 ועד יולי 2004. ב-4 בדצמבר 2006 מינה מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, את שיסאנו כשגריר המיוחד של המזכ"ל לצפון אוגנדה ודרום סודאן, על מנת לפתור את הסכסוך עם צבא ההתנגדות של האל (LRA). ביום הולדתו ה-68 של שיסאנו, בשנת 2007, הוא זכה בפרס המכובד על הוקרת ההנהגה האפריקאית, שהוענק לו על ידי קרן מו איברהים והוא על סך 5 מיליון דולר[3][10][11]. שיסאנו נעדר מטקס הענקת הפרס בטענה כי הוא עדיין עובד על המשימה מטעם האו"ם בדרום סודן. לדברי שופטי הפרס, "החלטתו של מר שיסאנו לא להמשיך לקדנציה נשיאותית שלישית, חיזקה את בגרותה הדמוקרטית של מוזמביק והדגימה כי המוסדות והתהליך הדמוקרטי חשובים יותר מהאדם"[1].

בשנת 2010, כתב שיסאנו מאמר עבור הפינגטון פוסט על מחסור במים באפריקה (אנ')[12]. כיום, שיסאנו חבר ועדת הכבוד של קרן שיראק[13]. הוא גם מנכ"ל עצמאי של "Harmony Gold Mining", חברה דרום אפריקאית לכריית זהב מעל ומתחת לפני השטח[14], וכן חבר בולט בקרן סרז'יו ויירה דה מלו.

בשנת 2014 שיסאנו דיבר לטובת זכויות להט"ב באפריקה[15].

פרסים ומועמדויות לפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2007, קופי אנאן הודיע על הנשיא לשעבר של מוזמביק כזוכה בפרס מו אברהים (אנ') להישגי מנהיגי אפריקה על ידי קרן מו אברהים (אנ'). הנשיא שיסאנו זכה בפרס אברהים על הישגיו בהבאת שלום, פיוס, דמוקרטיה יציבה והתקדמות כלכלית לארצו אחרי מלחמת האזרחים בת 16 השנים, עד שנת 1992. הפרס מכיר גם בתרומה הגדולה שעשה מחוץ לגבולות ארצו[16][17].
  • יושב ראש קרן ז'ואקים שיסאנו ופורום ראשי מדינות וממשלות אפריקאיות לשעבר[18].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ואקים שיסאנו נשוי למרסלינה רפאל שיסאנו. הוא אב לארבעה ילדים ובנו קיבל מלגה לאוניברסיטת מהרישי הבינלאומית בפיירפילד (אנ'), איווה[19]. שיסאנו ספג ביקורת על המשך ידידותו עם נשיא זימבבואה, רוברט מוגאבה, וטוענים כי בנו של שיסאנו, ניימפיין שיסאנו (אשר מת ב-2007), הבטיח תשלום על ההתנקשות בחייו של העיתונאי קרלוס קרדוזו[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'ואקים שיסאנו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 Soares, Claire (23 October 2007). "Joaquim Chissano: Democrat among the despots". The Independent. Retrieved 23 January 2013.
  2. ^ Unknown author (2012). The Columbia Encyclopedia, 6th ed. Columbia University Press.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Taylor, Steve (10 December 2012) Can Meditation Change the World? The amazing story of the 'meditating president Psychology Today, accessed 31 December 2012
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Keller, Bill (10 February 1994). "Beatle's Guru Offers Nirvana to Mozambique". New York Times. Retrieved 23 January 2013.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Astill, James (22 September 2001). "Meditation is path to peace, Mozambique leader says: Former Marxist guerrilla turned president spreads the word of the Beatles' guru to his ministers and the military". The Guardian. Manchester (UK). p. 19.
  6. ^ VAN NIEKERK, PHILLIP (27 November 1994). "Mozambique and yogic cult start project to create Utopia Phillip van Niekerk reports from Maputo on moves by the guru of the Beatles to run a quarter of the country". The Guardian. Manchester (UK).
  7. ^ BERESFORD, DAVID (28 October 1994). "Guru to create heaven on earth". The Guardian. Manchester (UK).
  8. ^ Abgrall, Jean-Marie (2000). Soul snatchers: the mechanics of cults. Algora Publishing. p. 48.ISBN 978-1-892941-046.
  9. ^ VAN NIEKERK, PHILLIP (27 November 1994). "Mozambique and yogic cult start project to create Utopia Phillip van Niekerk reports from Maputo on moves by the guru of the Beatles to run a quarter of the country". The Guardian. Manchester (UK).
  10. ^ "2018 Ibrahim Governance Weekend - Mo Ibrahim Foundation". Mo Ibrahim Foundation. Retrieved 4 May 2018.
  11. ^ "Mozambique ex-leader wins prize". BBC News. 22 October 2007. Retrieved 22 October 2007.
  12. ^ "For Africa, Water Is Life", 22 March 2010, Huffington Post
  13. ^ "Honor Committee". Retrieved 4 May 2018.
  14. ^ Joaquim Chissano on Forbes, Forbes
  15. ^ Ofori-Atta, Prince. "An Open Letter to Africa's Leaders - Joaquim Chissano, former President of Mozambique - Soapbox". www.theafricareport.com. Retrieved 4 May 2018.
  16. ^ Ibrahim Prize Laueates - Mo Ibrahim]] Foundation Archived 19 November 2014 at the Wayback Machine
  17. ^ "Kofi Annan announces the former President of Mozambique as the winner of the Mo Ibrahim Prize for Achievement in African Leadership" (PDF). Retrieved 4 May 2018.
  18. ^ "Profile: Joaquim Chissano". 22 October 2007. Retrieved 4 May 2018 – via news.bbc.co.uk.
  19. ^ Keller, Bill (20 February 1994). "Heavenly Plans for Mozambique". San Francisco Chronicle. p. 3.