ז'ול בסטיאן-לפאז'

ז'ול בסטיאן-לפאז'
Jules Bastien-Lepage
לידה	1 בנובמבר 1848; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, מז, צרפת
פטירה	10 בדצמבר 1884 (בגיל 36); הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	Adolphe Franck (1810-1893), French philosopher, The beggar, Émile Bastien-Lepage, October (Saison d'octobre)
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	תפוח אדמה
הושפע על ידי	אלכסנדר קבנל
השכלה	בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות
פרסים והוקרה	פרס רומא (1875); אביר בלגיון הכבוד ;

ז'ול בסטיאן-לפאז' (בצרפתית: Jules Bastien-Lepage;‏ 1 בנובמבר 1848 - 10 בדצמבר 1884) היה צייר צרפתי מראשוני הנטורליסטים, סגנון אמנותי שצמח מתוך הסגנון הריאליסטי וסלל את הדרך להתפתחות האימפרסיוניזם. אמיל זולא תיאר את עבודתה של בסטיין-לפה כ"אימפרסיוניזם מתוקן, ממותק ומותאם לטעמו של הקהל".

תיאוריו של חיי האיכרים בכפר השפיעו רבות על אמנים בינלאומיים רבים, ביניהם ג'ורג' קלוזן באנגליה וטום רוברטס באוסטרליה. הוא זכה לתהילה גם בזכות ציוריו ההיסטוריים, שבין המפורסמים שבהם הוא "ז'אן ד'ארק", המוצג כיום במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק.^[1]

ביוגרפיה

בסטיאן-לפאז' נולד בכפר דמווילר, במחוז מז, שם העביר את שנות ילדותו. בסטיאן גילה חיבה לציור בגיל צעיר, והוריו טיפחו את כישרונו על ידי קניית הדפסים של ציורים עבורו להעתקה.

השכלה

בשנת 1867 נסע בסטיאן -לפאז' לפריז, שם התקבל בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, שם עבד תחת אלכסנדר קבנל.^[2] הוא בילה את רוב זמנו בעבודה לבדו, ורק מדי פעם הופיע בכיתה. אף על פי כן, הוא השלים שלוש שנים בבית הספר.^[3] במכתב להוריו, הוא התלונן שהדוגמן היה גבר בתנוחה של נגן לאוטה מימי הביניים.

במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1870, בסטיאן נלחם ונפצע. לאחר המלחמה חזר הביתה כדי לצייר את אנשי הכפר ולהתאושש מפצעיו. בשנת 1873 הוא צייר את סבו בגינה, יצירה שתביא לו את הצלחתו הראשונה בסלון פריז.

לאחר שהציג עבודות בסלונים של 1870 ו-1872, שלא משכו תשומת לב, בשנת 1874 הציג את הדיוקן של סבו^[4] וזכה לשבחי המבקרים וקיבל מדליה מדרגה שלישית. הוא גם הציג את "שירת האביב", המתאר נערת איכרים יושבת על גבעה מעל הכפר, מוקפת בנימפות יער.^[2]

בשנת 1875 זכה במקום השני בפרס רומא עם יצירתו "מלאכים המופיעים בפני הרועים", ניסיונו הבא לזכות בפרס רומא בשנת 1876 עם פריאמוס לרגלי אכילס נכשל שוב. לסלון של 1878 שלח דיוקן של מר ת'ורייה ו"עבודת חציר" (Les Foins)^[5] המוצג כיום במוזיאון ד'אורסה, וזכה לשבחים רבים מצד המבקרים והקהל כאחד. זה הבטיח את מעמדו כאחד הציירים הראשונים באסכולת הנטורליסטים.

מותו ומורשתו

בסטיאן-לפאז' נפטר בפריז בשנת 1884, בעת שתכנן סדרה חדשה של ציורים כפריים.

במרץ ובאפריל 1885 הוצגו יותר מ-200 מיצירותיו בבית הספר לאמנויות יפות. בשנת 1889 הוצגו כמה מעבודותיו הידועות ביותר בתערוכה העולמית של פריז.

הציירת האוקראינית מריה בשקירצבה יצרה חברות קרובה עם בסטיאן-לפאג'. מבחינה אמנותית, היא שאבה השראה מהערצתו של הצייר הצרפתי לטבע: "אני לא מדברת על השדות משום שבסטיאן-לפאז' שולט בהם כריבון; אבל הרחובות, לעומת זאת, עדיין לא קיבלו את בסטיאן שלהם." יצירתה הידועה ביותר בסגנון הנטורליסטי זה "פגישה" המוצג כיום במוזיאון ד'אורסה, וזכתה לשבחים רבים בסלון פריז בשנת 1884. בצירוף מקרים מוזר היא נכנעה למחלה כרונית באותה שנה בו מת בסטיאן-לפאז'.

המחיר הגבוה ביותר אליו הגיע אחד מציוריו בשוק האמנות היה כאשר "דיוקן של שרה ברנהרדט" (1879) נמכר תמורת 2,280,000 דולר על ידי מרכז גטי לאספן פרטי, באוקטובר 2022.^[6]

השפעה על קבלת האימפרסיוניזם

המבקר האנגלי המשפיע רוג'ר פריי ייחס את קבלת האימפרסיוניסטים, ובמיוחד את קלוד מונה על ידי הציבור הרחב לבסטיאן-לפאז'. במאמרו "מסה באסתטיקה" משנת 1920, כתב פריי: מונה הוא אמן שזכאותו העיקרית להכרה נובעת מהיכולת המדהימה שלו לשחזר בנאמנות היבטים מסוימים של הטבע. אך הציבור פירש את התמימות הילדותית והכנות האמיתית שלו כהונאה נועזת במיוחד. נדרש היה שיחזרו וילמדו אמנים כמו בסטיאן-לפאז', אשר ערכו פשרה חכמה בין האמת לבין מוסכמות מקובלות של איך דברים אמורים להיראות, כדי להביא את העולם בהדרגה להודות באמת – אמת שאפילו טיול אחד בטבע, בעיניים בלתי משוחדות, היה יכול לאשש מעל לכל ספק."^[7] ^[8]