ז'וסטן גודאר

ז'וסטן גודאר
Justin Godart
לידה	26 בנובמבר 1871; הרובע השישי של ליון, צרפת
פטירה	13 בדצמבר 1956 (בגיל 85); הרובע השביעי של פריז, צרפת
שם לידה	Justin François Pierre Marie Godart
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות באנייה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית, הרדיקלית והרדיקל-סוציאליסטית
	1 ביוני 1906 – 31 במאי 1910; (4 שנים)
	1 ביוני 1910 – 31 במאי 1914; (4 שנים)
	1 ביוני 1914 – 7 בדצמבר 1919; (5 שנים ו־27 שבועות)
	8 בדצמבר 1919 – 31 במאי 1924; (4 שנים ו־25 שבועות)
	1 ביוני 1924 – 4 ביוני 1926; (שנתיים)
	16 במאי 1926 – 31 בדצמבר 1944; (18 שנים)
	1944–1945; (כשנה)
	→ Pierre-Louis-André Bertrand אדואר אריו ←
פרסים והוקרה
	חסיד אומות העולם (3 בפברואר 2003); מפקד בלגיון הכבוד ;
חתימה

ז'וסטן גודאר (בצרפתית: Justin Godart; ‏26 בנובמבר 1871, ליון – 1956, פריז) היה עורך דין, פוליטיקאי, ראש עיריית ליון, שר בממשלת צרפת וחסיד אומות העולם מצרפת.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1899 קיבל גודאר תואר דוקטור במשפטים. בשנת 1904 החל את הקריירה הפוליטית שלו כשנבחר לתפקיד סגן ראש העירייה בליון תחת ז'אן-ויקטור אוגניו (Jean-Victor Augagneur). משנת 1914 היה סגן נשיא האספה הלאומית של צרפת. הוא היה תת-שר המלחמה, ארגן את שירותי הבריאות בצבא צרפת בתקופת מלחמת העולם הראשונה ופעל לשיקום נכי המלחמה ונפגעיה. הוא היה ממייסדיהן של אגודות רבות, בהן האגודה לזכויות האדם בצרפת (אנ'), ובשנת 1918 ייסד את האגודה הצרפתית למלחמה בסרטן. הוא היה ממקימיו ומפעיליו הראשונים של ארגון העבודה הבינלאומי. בשנת 1920 השתתף בקונגרס הנשים בז'נבה והביע תמיכה בזכות בחירה לנשים^[1].

בשנת 1926 נבחר גודאר לתפקיד סנאטור בסנאט הצרפתי מטעם מחוז רון. הוא היה שר העבודה בקואליציית השמאל בשנת 1924 תחת נשיאותו של אדואר אריו (Édouard Herriot) ושר הבריאות בשנת 1932^[2], תחת נשיאותו של אריו^[3].

לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה, היה בין 80 הצירים שהצביעו נגד שינוי החוקה ומתן סמכויות נרחבות לפטן^[4].

גודאר נמלט עם אשתו לואיז וילדיהם לפומייר (Pommiers) שבמחוז רון^[5].

עם שחרור צרפת בספטמבר 1944 מונאה גודאר לראש עיריית ליון^[6]. לאחר פרישתו היה גודאר פעיל ובעל תפקידים בארגוני רווחה רבים. בין היתר היה פעיל להגנת מהגרים^[7], נשיא ארגון העבודה הבינלאומי, פעיל בצבא הישע ופעיל בשורת נושאים חברתיים נוספים.

ציונות והצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודאר היה מתומכי הציונות^[8], נשיא אגודת "צרפת-פלסטין" שנוסדה בדצמבר 1925^[9]^[10] ונשיא כבוד של הסניף הצרפתי של הקרן הקיימת לישראל^[11]. בין השאר הוא היה פעיל למען התיישבות יהודית בסוריה שהייתה נתונה תחת מנדט צרפתי^[12]. לאחר מאורעות תרפ"ט הוא הגיע בראש משלחת צרפתית לביקור בארץ ישראל^[13]. בדרכו חזרה לצרפת, דרך מצרים^[14], אמר שבמקומות שבהם יהודים וערבים עבדו יחד הגנו פועלים ערבים על היהודים. כן ציין שבארץ ישראל יש מקום לכולם ושאין להפריד בין היהודים לערבים^[15]^[16]. בתגובה לפרסום הספר הלבן של פאספילד ביקר גודאר את בריטניה בחריפות וטען שיש להעביר את נסיגת בריטניה ממחויבותיה בפני בית הדין הבינלאומי בהאג^[17]. גודאר גם התנגד לתוכנית ליישב את יהודי אירופה במדגסקר^[18]. ביוני 1940 נתמנה לנשיא אוז"ה^[19].

בתקופת מלחמת העולם השנייה, גודאר ואשתו היו מעורבים בפעילות הרזיסטאנס ופעלו רבות להצלת יהודים מגירוש. גודאר יצר קשר אישי עם פקידי משטר וישי כדי להביא לשחרורם של כספים של הקק"ל, כספים בהם נעשה שימוש לשם הצלת יהודים. כאשר גדל הסיכון ולא התאפשר שימוש בחשבונות בנקים לצורך העברת הכספים ששימוש להצלת יהודים, לקח גודאר את הכספים וקבר אותם בחצר ביתו בפומייר.

בני הזוג גודאר שיכנו בביתם את ז'וזף פישר, נשיא הקק"ל בצרפת, ואת משפחתו, ועקב כך היו נתונים לחקירה ולמעקב. למרות זאת התערב גודאר באופן אישי, פנה לקסאבייה ולה וניסה למנוע החרמת רכושו של פישר בפריז. בני הזוג גודאר הסתירו בביתם עוד מספר יהודים, ואחת מהם אף שהתה בביתם עד השחרור.

בשנת 1951 שב גודאר וביקר בישראל^[20].

בשנת 2003 הוכר גודאר על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ז'וסטן גודאר בוויקישיתוף

ז'וסטן גודאר, באתר "יד ושם" (באנגלית)
אחר מותו של ז'וסטין גודאר, על המשמר, 3 בינואר 1957

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ קונגרס הנשים, הצפירה, 10 ביוני 1920
^ גודאר ישב ראש במשתה לסוקולוב, הארץ, 12 ביוני 1932
^ הקבינט הצרפתי החדש, הארץ, 14 ביוני 1932
^ ההצבעה הגורלית בצרפת, הַבֹּקֶר, 15 ביולי 1940
על חורבות יהדות צרפת, דבר, 26 ביולי 1940
^ רוחות נירנברג בצרפת, דבר, 28 באוקטובר 1940
^ גודאר - יורשו של הריו, דבר, 18 בספטמבר 1944
^ לזכר הגבורה היהודית, קול העם, 24 במרץ 1947
^ כרוז התאחדות הציונים הצרפתים, דואר היום, 1 ביולי 1926
^ Le Comité " France-Palestine "et M. Doumergue, LE REVEIL JUIF
^ איינשטיין בפאריס הצרפתים והאוניברסיטה העברית, הארץ, 21 בינואר 1926
כרך היובל של ספר הזהב, הצפירה, 30 בספטמבר 1927
^ הסינאטור גודאר, דואר היום, 2 במרץ 1932
ז'בוטינסקי על הקרן הקיימת, הארץ, 21 במרץ 1932
^ להתיישבות יהודית בסוריה, דואר היום, 25 באוקטובר 1926
^ ז'וסטין גודאר בתל אביב, דואר היום, 7 באוקטובר 1929
^ ג'יסטין גודאר שב מא"י, דבר, 7 בנובמבר 1929
^ הסינאטור ז'וסטאן גודאר על עתידה של א"י, הארץ, 28 באוקטובר 1929
^ זו'סטן גודאר על מאורעות ארץ־ישראל, דואר היום, 5 בדצמבר 1929
^ הסינטור גוסטן גודארד על מדיניות בריטניה בא"י, דואר היום, 26 באוקטובר 1930
^ מאדאגאסקאריזם, דבר, 29 באוגוסט 1941
^ סנטור גוסטין גודאר ראש "אוזה", דבר, 10 ביוני 1940
^ יהודי של כבוד, הַבֹּקֶר, 5 ביולי 1951

[1] קונגרס הנשים, הצפירה, 10 ביוני 1920

[2] גודאר ישב ראש במשתה לסוקולוב, הארץ, 12 ביוני 1932

[3] הקבינט הצרפתי החדש, הארץ, 14 ביוני 1932

[4] ההצבעה הגורלית בצרפת, הַבֹּקֶר, 15 ביולי 1940
על חורבות יהדות צרפת, דבר, 26 ביולי 1940

[5] רוחות נירנברג בצרפת, דבר, 28 באוקטובר 1940

[6] גודאר - יורשו של הריו, דבר, 18 בספטמבר 1944

[7] לזכר הגבורה היהודית, קול העם, 24 במרץ 1947

[8] כרוז התאחדות הציונים הצרפתים, דואר היום, 1 ביולי 1926

[9] Le Comité " France-Palestine "et M. Doumergue, LE REVEIL JUIF

[10] איינשטיין בפאריס הצרפתים והאוניברסיטה העברית, הארץ, 21 בינואר 1926
כרך היובל של ספר הזהב, הצפירה, 30 בספטמבר 1927

[11] הסינאטור גודאר, דואר היום, 2 במרץ 1932
ז'בוטינסקי על הקרן הקיימת, הארץ, 21 במרץ 1932

[12] להתיישבות יהודית בסוריה, דואר היום, 25 באוקטובר 1926

[13] ז'וסטין גודאר בתל אביב, דואר היום, 7 באוקטובר 1929

[14] ג'יסטין גודאר שב מא"י, דבר, 7 בנובמבר 1929

[15] הסינאטור ז'וסטאן גודאר על עתידה של א"י, הארץ, 28 באוקטובר 1929

[16] זו'סטן גודאר על מאורעות ארץ־ישראל, דואר היום, 5 בדצמבר 1929

[17] הסינטור גוסטן גודארד על מדיניות בריטניה בא"י, דואר היום, 26 באוקטובר 1930

[18] מאדאגאסקאריזם, דבר, 29 באוגוסט 1941

[19] סנטור גוסטין גודאר ראש "אוזה", דבר, 10 ביוני 1940

[20] יהודי של כבוד, הַבֹּקֶר, 5 ביולי 1951

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]