ז'ורז' רואו
 | |
| לידה |
27 במאי 1871 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1958 (בגיל 86) פריז, צרפת |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם |
| הושפע על ידי |
גוסטב מורו |
  | |
ז'ורז' רואו (בצרפתית: Georges Henri Rouault; 27 במאי 1871 - 13 בפברואר 1958) היה צייר צרפתי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רואו נולד בפריז בזמן הרעשת העיר על ידי צבא צרפת בימי "הקומונה הפריזאית".
אביו היה נגר רהיטים, ובביתם נמצא אוסף של ליתוגרפיות של אונורה דומיה שליקט סבו. השפעתן של קריקטורות אלה על רואו נכרה בו לכל אורך דרכו האומנותית.
בצעירותו היה שוליה בבית מלאכה ליצור זכוכיות ויטראז'ים, ורבות מיצירותיו נראות כמוקפות מסגרות עופרת שחורות, המחזיקות את פיסות הזכוכיתהצבעוניות בחלונות הכנסיות.
אחת הידועות שבהן היא דיוקנו העצמי, שלו קרא "שולית האומן" (1925).
ב-1891 התחיל רואו ללמוד בבית הספר המפורסם לאמנות, בוז-אר בפריז, בין השאר אצל אחד מראשי הסימבוליזם בציור, גוסטב מורו.
בהתחלה צייר רואו בסגנון אקדמי שמרני, אך מאוחר יותר נראה בתמונותיו השפעתם של וינסנט ואן גוך, פול גוגן ופול סזן.
בשנת 1905 הציג מיצירותיו בתערוכת סלון הסתיו בפריז. תמונותיו עוררו עניין רב, והקהל נטה לזהותו עם אנרי מטיס וחבורת ה"פוביסטים" שהציגו באולם סמוך. אך למעשה לא היה כל קשר בין יצר החיים והחושניות של מטיס לבין הליצנים העצובים, השופטים חסרי הרחמים והיצאניות העלובות שצייר רואו.
הוא נעשה באותן שנים קתולי אדוק בדתו, והמסר הדתי המוסרי נעשה למרכזי ביצירתו.
בימי מלחמת העולם השנייה צייר רואו בשכבות עבות של צבעי שמן דמויות הנראות כמוקפות במסגרות שחורות.
בסוף המלחמה יצר תחריטים, ליתוגרפיות, איורים לספרים ותפאורות לבלט.
משנות ה-30 ואילך נעשתה יצירתו דתית מובהקת, והוא הרבה לצייר את יסורי ישו הנוצרי, אבל בימי מלחמת העולם השנייה חזר אל דמויות "הליצן העצוב", וצייר גם תמונות טבע דומם עם פרחים.
יצירתו הגדולה האחרונה הייתה זכוכיות הצבעונין של הכנסייה באסי (אנ').
