ז'יזל חלימי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'יזל חלימי
Gisèle Halimi
לידה 27 ביולי 1927
לה גולט, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 ביולי 2020 (בגיל 93)
הרובע השביעי של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Zeiza Giselle Elise Taieb עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה תוניסיה, תוניסיה הצרפתית, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תפקיד
  • חברת האספה הלאומית הצרפתית (2 ביולי 1981–10 בספטמבר 1984)
  • Permanent Delegates of France to UNESCO (13 באפריל 1985–1 בספטמבר 1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Socialist, Radical, Citizen and Miscellaneous Left עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Claude Faux עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקדת בלגיון הכבוד (2013)
  • מפקדת במסדר ההצטיינות הלאומי (2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'יזל חלימי (בצרפתית: Zeiza Gisèle Élise Taïeb;‏ 27 ביולי 1927 – 28 ביולי 2020) הייתה עורכת דין, פמיניסטית, ומסאית יהודייה צרפתית-תוניסאית.[1] היא נודעה בהגנה על זכויות נשים, והייתה פעילה בדרישת הזכות להפלה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלימי נולדה בלה גולט, תוניסיה, ב-27 ביולי 1927, למשפחה יהודית שמרנית. היא התחנכה בליסי שבתוניס, ולאחר מכן למדה בסורבון, סיימה לימודי משפטים ופילוסופיה. ילדותה והדרכים שבהן היא משלבת זהות יהודית-מוסלמית נדונים בספר זיכרונותיה, Le lait de l'oranger. היא הייתה נשואה תחילה לפול חלימי, ולאחר מכן לקלוד פו.[2] היא מתה למחרת יום הולדתה ה-93, ב-28 ביולי 2020.[3]

ניסיון להחליף ב-2021 את פסלו של נפוליאון, שמוצב בבניין העירייה ברואן מאז 1865, בפסלה של ז'יזל חלימי[4], נכשל, לאחר שהתושבים המקומיים הביעו התנגדות[5][6].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948, חלימי הוסמכה כעורכת דין, לאחר שמונה שנים בלשכת עורכי הדין בתוניס,[7] עברה להתמחות במסגרת לשכת עורכי הדין בפריז בשנת 1956.[7] היא פעלה כיועצת של החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה,[7] בעיקר עבור הפעילה ג'מילה בופאצ'ה ב-1960,[7] שנאנסה ועונתה על ידי חיילים צרפתים,[7] וכתבה ספר ב-1961 (עם הקדמה מאת סימון דה בובואר)[7] על מנת להעלות את המודעות למקרה.[7] היא גם הגנה על יחידים באסקיים שהואשמו בפשעים שבוצעו במהלך הסכסוך בחבל הבאסקים, והייתה יועצת במקרים רבים הקשורים לבעיות נשים,[7] כמו משפט בגין הפלה מלאכותית בבוביני ב-1972 (של נערה בת 17 שהואשמה בהשגת הפלה לאחר שנאנסה),[7] שמשך תשומת לב לאומית.

ב-1967 היא עמדה בראש ועדת ראסל, שיזמו ברטראנד ראסל וז'אן-פול סארטר כדי לחקור ולהעריך את הפעולה הצבאית האמריקאית מלחמת וייטנאם.

ב-1971 היא הקימה את הקבוצה הפמיניסטית Choisir (לבחור)[8] כדי להגן על הנשים שחתמו על מניפסט ה-343 ושהודו בביצוע הפלות בלתי חוקיות, שחלימי הייתה אחת מהן. בשנת 1972, Choisir התגבשה לגוף רפורמי מובהק, והקמפיין השפיע רבות על העברת החוק המתיר אמצעי מניעה והפלות שבוצעה על ידי סימון וייל ב-1974.

ב-1981, היא נבחרה לאספה הלאומית הצרפתית,<[7] כסוציאליסטית עצמאית, והייתה נציגת מחוז איסר עד 1984. בין השנים 1985 ו-1987 היא הייתה שגרירת צרפת באונסק"ו.[9]

בשנת 1998, היא הייתה חברה מייסדת ב-ATTAC .[10]

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרת זמן הפרסום הראשון מזהה ייחודי
ג'מילה בופאצ'ה 1962 ISBN 978-2070205240
Le procès de Burgos 1971 ISBN 978-2070279487
La cause des femmes 1973 ISBN 2-246-00028-9
אבורטמנט, une loi en procès 1973 ISBN 2-246-00028-9
הזכות לבחור 1977 ISBN 0-7022-1433-7
Viol, Le procès d'Aix: Choisir la cause des femmes 1978 ISBN 978-2070353989
Le Program commun des femmes 1978 ISBN 2-246-00572-8
le Lait de l'Oranger 1988 ISBN 0-7043-2738-4
Une embellie perdue 1995 ISBN 2-07-073788-8
La nouvelle cause des femmes 1997 ISBN 2-02-031973-X
פריטנה 1999 ISBN 2-259-19134-7
La parité dans la vie politique 1999 ISBN 2-11-004376-8
תטפל בחוסר כבוד 2002 ISBN 2-259-19453-2
Le procès de Bobigny: Choisir la cause des femmes 2006 ISBN 2-07-077515-1
לה כהינה 2006 ISBN 2-259-20314-0
Ne vous résignez jamais 2009 ISBN 978-2-259-20941-0
Histoire d'une תשוקה 2011 ISBN 2-259-21394-4

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • General Paul Aussaresses, The Battle of the Casbah: Terrorism and Counter-Terrorism in Algeria, 1955-1957. (New York: Enigma Books, 2010) ISBN 9781929631308.
  • Natalie Edwards, The Autobiographies of Julia Kristeva, Gisèle Halimi, Assia Djebar and Hélène Cixous : beyond "I" versus "we". (Chicago: Northwestern University, 2005) ISBN 0542173042.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'יזל חלימי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lawrence D. Kritzman; Brian J. Reilly; Malcolm DeBevoise (בספטמבר 2007). The Columbia History of Twentieth-Century French Thought. Columbia University Press. p. 42. ISBN 978-0-231-10790-7. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ "Gisèle Halimi - Sa bio et toute son actualité". www.elle.fr (בצרפתית).
  3. ^ "L'avocate Gisèle Halimi, défenseuse passionnée de la cause des femmes, est morte". Le Monde (בצרפתית). 28 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ חיים איסרוביץ, ‏צרפת: האם פמיניסטית יהודייה תחליף את פסלו של נפוליאון?, באתר מעריב אונליין, 23 בספטמבר 2021
  5. ^ פסל נפוליאון לא יוחלף בדיוקן של פמיניסטית, סרטון בערוץ "NTD Hebrew", באתר יוטיוב (אורך: 02:26)
  6. ^ אזרחי העיר רואן בצרפת החליטה: פסל נפוליאון לא יוחלף בדיוקן של יהודיה פמיניסטית, באתר רוטר.נט
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "Une vie : Gisèle Halimi". Brut (בצרפתית). 2020-07-28.
  8. ^ Raylene L. Ramsay (2003). French women in politics: writing power, paternal legitimization, and maternal legacies. Berghahn Books. pp. 135–139. ISBN 978-1-57181-081-6.
  9. ^ "France". UNESCO. 17 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2003. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "ATTAC founding members" (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ז%27יזל_חלימי&oldid=37526718"