ז'קלין די פרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'קלין די פרה
Jacquelinedupredavidoff.jpg
מידע כללי
תאריך לידה 26 בינואר 1945
תאריך פטירה 19 באוקטובר 1987 (בגיל 42)

ז'קלין די פרה (Jacqueline du Pré‏; 26 בינואר 1945 - 19 באוקטובר 1987) הייתה צ'לנית אנגלייה.

ז'קלין די פרה נמנית עם גדולי הצ'לנים מאז ומעולם. בנתה לה קריירה מצליחה עד שחלתה בטרשת הנפוצה, מחלה שגרמה למותה.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבת הצעירה במשפחה אמידה, תרבותית ותחרותית, הייתה די פרה בת ארבע כששמעה צ'לו בפעם הראשונה, בשידור רדיו. מאז והלאה היה צליל הצ'לו חלק בלתי נפרד מחייה, החל בשיעורים שקיבלה אצל אמה, אייריס די פרה. כעבור שנתיים התחילה ללמוד בבית הספר לצ'לו בלונדון ונרשמה לתחרויות מוזיקה יחד עם אחותה. בגיל עשר זכתה בפרס בתחרות בינלאומית, ובגיל שתים-עשרה כבר הופיעה בקונצרטים של ה-BBC בלונדון. היא למדה אצל ויליאם פלית' בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה בלונדון, אצל פול טורטליה בפריז, אצל מסטיסלב רוסטרופוביץ' ברוסיה ואצל קזאלס בשווייץ.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל אורך הקריירה שלה, הופיעה די פרה עם תזמורות יוקרתיות ועם סולנים מן המעלה הראשונה.

בשנת 1964 התחברה לפסנתרן סטפן בישוף קובצ'ביץ' (Kovacevich) והנגינה המשותפת הפכה לרומן סוער ולסיבוב קונצרטים משותף. חילוקי דעות ביניהם לגבי ביצועים (כמו לגבי מהירות) היו פותרים ביניהם באמצעות הטלת מטבע[1].

ז'קלין שנאה את התכנון של שלוש שנות קונצרטים מראש, ואת הבדידות הרחק מארצה וביתה במלונות זרים ,ולעיתים היתה מבטלת אותם בהתראה קצרה מראש .

בתוכנית משותפת עם קובצ'ביץ' ב רדיו BBC "אמן החודש" שוחחה על העדפתה לנגינת מוזיקה קמרית, (בניגוד להופעות כסולנית), שמאפשרת את העשיה המוסיקלית המשותפת.

ההקלטה של הקונצרט לצ'לו של אלגר עם התזמורת הסימפונית של לונדון, במיוחד, הביאה לה הכרה בינלאומית. לביצוע זה השתמשה בסטרדיוואריוס הראשון שלה - סטרדיוואריוס דוידוב משנת 1712 - שקיבלה מאחד מחסידיה ומסנדקיתה, איסמנה הולנד.

בשנת 1965 ניגנה די פרה את הקונצרט של אלגר בהופעתה הראשונה בארצות הברית, ב-14 במאי בקרנגי הול. הקלטה של הקונצרט מאותה שנה, בניצוח סר ג'ון ברבירולי, זכתה להערכה לא פחות מקודמתה הלונדונית.

ידידותה עם המוזיקאים יצחק פרלמן, זובין מהטה ופנחס צוקרמן, ונישואיה לדניאל ברנבוים, הובילו לסרט התיעודי של כריסטופר נופן על ביצועם את חמישיית דג השמך מאת שוברט. כצוות, כינתה עצמה החמישייה "המאפיה היהודית המוזיקלית".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

די פרה קיבלה מספר תוארי חברות מאקדמיות למוזיקה ותוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות, כהוקרה לכשרונה. בשנת 1960 זכתה במדליית הזהב של בית הספר למוזיקה גילדהול בלונדון ובפרס המלכה למוזיקאים בריטים. בשנת 1976 קיבלה תואר כבוד של האימפריה הבריטית. בשנת 1977 זכתה בפרס המוזיקה הבריטית.

נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברה של ז'קלין די פרה בשכונת גולדרס גרין בלונדון

הקריירה המוסיקלית של דה פרה וחייה הפרטיים היו שוב ושוב שלובים זה בזה. ז'קלין פגשה את הפסנתרן דניאל בארנבוים בחג המולד של 1966. התחברותם החלה בשעת נגינת הסונטה של ברהמס ב F[2]. דניאל בארנבוים אף הוא היה "ילד פלא" שניגן את הקונצ'רטו לפסנתר של מוצארט מס' 23 בפני קהל בגיל שמונה בבואנוס איירס בארגנטינה. . הוריו הגרו לישראל ב 1948 . עקב רצונה להינשא לו, הודיעה למשפחתה על כוונתה להתגייר - פעולה שגרמה מבוכה למשפחתה. בני הזוג הגיעו לישראל בתקופת ההמתנה המתוחה שלפני מלחמת ששת הימים, ונישאו ברחבת הכותל בירושלים מיד עם תום מלחמת הבזק. הגעתם המשותפת של זוג המוסיקאים המזהירים בתקופה כה קשה למדינת ישראל גרמה לראש ממשלת ישראל, דויד בן גוריון, להתערב בזרוז הגיור של דה- פרה, בניגוד למקובל ברבנות. לאחר מכן יצאו לסיבוב קוצנרטים ברחבי ארצות הברית נישאים על גלי הערצה. נישואיהם הביאו לאחד מקשרי היחסים הפורים ביותר בעולם המוזיקה: יש הגורסים[דרוש מקור] שרק הקשר בין רוברט וקלרה שומאן יכול להשתוות אליו. ראיה לכך היו ההופעות הרבות של די פרה עם בארנבוים, אם כפסנתרן ואם כמנצח תזמורת.

המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיעבד נראה היה שסימני מחלתה הופיעו הרבה לפני שאובחנה כחולה בטרשת נפוצה. בארנבוים היה עסוק ויכול היה להסתפק במעט שנות שינה, בעוד שז'קלין היתה זקוקה לשנת לילה בת תשע שעות. ב 1969 הופיעה ללא הודעה מוקדמת בביתה של הילארי, אחותה באשמנוורת, והתנהגותה נראתה מדאיגה. המצב שבו בארנבוים לא היה על ידה, והיא היתה מוקפת מוזיקאים ללא שהשתתפה בקונצרטים באותם ימים גרם לה למצוקה. באביב 1971 התקשרה לאחותה מארה"ב וביקשה שתבוא לקחת אותה עקב קשיים עם בארנבוים ומצבי רוח לא יציבים. על פי דיווחה של אחותה הילארי, מצאה ז'קלין מקלט בביתה והתקרבה באופן חריג אל גיסה תוך "בקשת רשות" מאחותה שתאפשר לה להתייחד עם בעלה שלה, למען שלומה הנפשי.

על פי הביוגרפית CAROL EASTON עייפותה וקשיי התפקוד של די פרה היו בלתי מוסברים. היא ביטלה הופעות בקליפורניה ובישראל כשהיא חושדת במידת כשרונה ובשפיותה. בגיל עשרים ושש ביצעה את הפעילות האחרונה שלה באולפן הקלטות. עדייין הצליחה להופיע פעמיים בשבוע הראשון של שנת 1973 עם הקונצ'רטו של לאלו בקליבנלד ובטורונטו. ב 25 בינואר נתנה את הופעתה האחרונה עם בארנבוים כשהיא לא במיטבה. היא חזרה ללונדון בתחושת פאניקה ורופאה האהוב הצליח להחזיר לה את תחושת הבטחון שאפשרה לה שוב להופיע עם הקונצ'רטו של אלגר. ימים אחדים לאחר מכן היתה אמורה להופיע עם פנחס צוקרמן בנגינת הקונצ'רטו הכפול של ברהמס בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין. בזמן החזרה לא הרגישה כראוי את מיתרי הצ'לו ואף לא חשה שליטה על הקשת. ברנשטיין לקח אותה לרופא, ועדיין האבחנה היתה לחץ, stress. חלפו עוד שבעה חדשים עד שהגיעה ההבנה שלא עצביה בגדו בה אלא גופה. באפריל עדיין נסעה עם בארנבוים ליפן כדי לנגן את הקונצ'רו של דבוז'אק בניצוחו של בארנבוים. הם נסעו יחדיו אך הופעתה בוטלה ברגע האחרון.

[ביום כיפורים 1973, היה בארנבוים מודאג המתרחש בארץ עם פרוץ מלחמת יום כיפור וביקש מז'קלין שתביא לו את פנקס הטלפונים שלו מן הקומה העליונה והיא סרבה לעשות זאת: היא הרגישה שרגליה אינן נושאות אותה אותה].

אכן בשנת 1973 , אחרי יסורי נפש רבים, אובחנה ז'קלין די פרה כחולה בטרשת נפוצה. תגובתה הראשונה היתה הקלה: סוף סוף נמצא הסבר ממשי לסימפטומים שלה. בתחילה ביטל בארנבוים כמה קונצרטים כדי להיות עם רעייתו, אך לא יכול היה להמשיך בכך הוא המשיך לעבוד בקדחתנות, וחי עתה בפריז כשהוא מתקשר עמה טלפונית מדי ערב. די פרה איבדה לחלוטין את היכולת לנגן ואת חופש התנועה שלה. בין השנים 1977 ל 1980 הגיעה בכסא גלגלים ללמד בכיתות אמן , ומרגע שהחלה ללמד, גילתה את האפשרות לבטא את עצמה לאו דווקא באמצעות הנגינה אלא באמצעות המילים. ב 1978 הקליטה את התמליל של "פיטר והזאב". שנה קודם לכן ביצעה הקראה של פרק מתוך תהילים. ב שנת 1980 נאלצה לבטל כמה משיעוריהם של תלמידיה המוכשרים עקב קשייה הפיזיים. בשבע השנים הבאות הדרדרה בריאותה עד למותה בלונדון, ב-19 באוקטובר 1987, בגיל 42.

בארנבוים היה לצדה בשעת מותה. היא הורישה את כלי הנגינה שלה לצ'לן יו יו מה.

בשנים האחרונות לחיי די פרה, הקים בארנבוים בית בפריז עם הפסנתרנית אלנה בשקירובה, והוליד עמה שני ילדים. השניים נישאו בשנת 1988.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט הקולנוע הבריטי הילארי וג'קי (1998) מגולל את סיפור חייה של ז'קלין די פרה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ^ HILARY DU PRE & PIERS DU PRE, Jacquline du pre, RANDOM HOUSE, 1977
  • ^ Hilary du Pre and Piers du pre, Jacqueline du PRE - A GENIUS IN THE FAMILY, Random House, 1997