ז'רום בורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

ז'רום בורדוןצרפתית: Jérôme Bourdon; נולד ב-1957) הוא חוקר תקשורת צרפתי-ישראלי, פרופסור חבר בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב וחוקר חבר ב-Center for the Sociology of Innovation בפריז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'רום בורדון נולד באוסטרליה. הוא גדל ולמד בצרפת. הוא בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת פריז 1, תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת פריז 1 ובבלשנות מבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (EHESS) בפריז. ב-1988 בורדון סיים בהצטיינות דוקטורט בהיסטוריה בת זמננו בבית הספר למדעי המדינה בפריז (Sciences Po).

בשנים 1983-1981 בורדון לימד צרפתית בניירובי, קניה. בשנים 1996-1983 הוא היה חוקר במכון הלאומי לתקשורת אור-קולית (Institut national de l’audiovisuel, INA) בפריז, שם ערך מחקרים עבור הטלוויזיה הציבורית, משרד התרבות הצרפתי והBBC.

בנוסף לעבודתו כחוקר וכמרצה, בורדון היה עורך ותסריטאי של סרטים תיעודיים הקשורים למחקריו, כגון ההיסטוריה של הטלוויזיה וסיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני בטלוויזיה הצרפתית.

ב-1996 עבר בורדון לישראל. ב-1997 הוא התמנה למרצה בכיר ואחר-כך לפרופסור חבר בחוג לתקשורת של אוניברסיטת תל אביב. בשנים 2010-2006 הוא עמד בראש החוג והקים תוכנית לתואר השני. משנת 2006 משמש בורדון כחוקר חבר במרכז לסוציולוגיה של החידוש, פריז Center for the Sociology of Innovation) Ecole des Mines-CNRS).

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח הטלוויזיה כשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת התואר השני בורדון היה חבר בקבוצת מחקר שלראשונה בצרפת חקרה וניתחה חומרי ארכיון של הטלוויזיה הצרפתית (1979-1978). בורדון ניתח את השפה של כתבה טלוויזיונית, על הסיקוונסים שממנה היא בנויה, תפקידי הקול והסוגים השונים של ראיונות בה. הוא הרחיב מחקר זה בעבודה שהתמקדה בתאוריה של המושג "שידור חי", המחקר פורסם כמאמר בשם Live Television is Still Alive ב-2000.

ההיסטוריה של הטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט של בורדון פורסמה כספר בשם Histoire de la television sous de Gaulle ב-1990, ויצאה לאור במהדורה חדשה ב-2014. הספר עוסק בהיסטוריה של הטלוויזיה הצרפתית בתקופת נשיאותו של דה גול בשנים 1968-1958. המחקר מתמקד ביחסים בין הממשל בראשות דה-גול לבין הטלוויזיה, וביחסים בין פוליטיקאים, מנהלים, איגודי העובדים של הטלוויזיה והצופים.

במחקר נוסף שפורסם, גם הוא כספר בשם Du service public à la téléréalité. Une histoire culturelle des télévisions européennes ב-2011, בהוצאה לאור INA, בורדון הרחיב את מחקרו לדיון בהיסטוריה של הטלוויזיה באירופה. הספר בוחן את המשמעויות של המושג הפוליטי-משפטי "שירות ציבורי", את התפתחות הז'אנרים השונים בטלוויזיה - מחדשות עד לתוכניות ריאליטי, ואת הניסיונות הכושלים ליצור תרבות אירופאית משותפת דרך הטלוויזיה. פרק מהספר פורסם כמאמר בשם Unhappy engineers of the European Soul ב-2007. בנוסף, הוא חקר את העיבודים ויחסי הגומלין הראשונים של פורמטים טלוויזיוניים בין מדינות אירופאיות לבין ארצות הברית, נושא שיש לו היסטוריה שתחילתה בשנות החמישים של הטלוויזיה.

זכרונות המדיה וסיפורי חיים של צופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורדון חקר את הקשר בין זיכרון לטלוויזיה באמצעות ראיונות בהם התבקשו צופי טלוויזיה לספר מה זכרו מצפייה בטלוויזיה. בנושא זה הוא פרסם את המאמר Some sense of time. Remembering television ב-2003. הוא הציע טיפולוגיה של זיכרונות טלוויזיה: זיכרונות של הרגלי צפייה המשולבים בביוגרפיה של הצופים, זיכרונות של אירועים היסטוריים המשודרים בטלוויזיה בשידור חי, זיכרונות מאסונות פתאומיים, וזיכרונות ממפגשים עם אנשי טלוויזיה או השתתפות בשידורי טלוויזיה. המחקר מאפשר לבחון מחדש את השפעותיה ארוכות הטווח של הטלוויזיה והקשר בין הזיכרונות למסגרות חברתיות (social frameworks of memory על פי הביטוי של הסוציולוג מוריס האלבווקס) כגון המשפחה והלאום. בישראל, בורדון יישם את אותה שיטת מחקר עם דגש על הקשר בין זיכרונות הטלוויזיה והזהות (או הזהויות) היהודית-ישראלית.

הסיקור התקשורתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני במערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו Le récit impossible. Le conflit israélo-palestinien et les médias – הנרטיב הבלתי אפשרי, התקשורת והסכסוך הישראלי-פלסטיני, שפורסם ב-2009, בורדון בודק את הפולמוס הארוך סביב הסיקור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בצרפת, ארצות הברית ובריטניה. הוא מנתח את הטיעונים שמציגים כלי התקשורת הפרו-ישראלים ואת אלו הפרו-פלסטינים, אופי הרקע ההיסטורי שמספקים כלי התקשורת והדיון בקורבנות ובסבל של כל צד. בנוסף, הוא מנתח את תפקידם של הכתבים הזרים בירושלים: הקשר בין שייכות לאומית וסגנון הסיקור, ההבדלים בין אמצעי התקשורת השונים, הוויכוחים על השייכות האתנית או הדתית של העיתונאים וקשר של כל אחד מהם עם כל צד בסכסוך.

בורדון דן בקהלים השונים שצורכים את הסיקור התקשורתי של הסכסוך: איך הסיקור משפיע על הזהויות של הקהלים השונים, האם הוא נותן תחושה של שייכות והכללה (inclusion) או להפך, של דחייה, האם הוא מעודד פעילות פוליטית. בורדון מתעניין בשלושה סוגים של קהלים: הקהילות היהודיות, הקהלים המוסלמים והערבים, והשמאל הרדיקלי.

חקר ייצוגי הקהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורדון חוקר את ההיסטוריה של הקהל, והצורות השונות שבו הוא מיוצג בתקשורת. הוא מתעניין בעלייה של הייצוג הכמותני (המדרוג - רייטינג) בצרפת ובישראל. המחקר בודק את ההסדרים הטכנולוגיים והסטטיסטיים המאפשרים הפקה מתמשכת של מספרים המקובלים על ידי קהילה מקצועית, על ידי התקשורת וגם על ידי הקהל הרחב, עם שותפתו, ססיל מאדל, בורדון ערך ספר (Television Audiences Across the World, Deconstructing the Ratings Machine) שפורסם ב-2014 בהוצאת פרלגרב-מקמילן. הספר כולל מחקרים על שיטות מדרוג לאומיות רבות, כולל ברזיל, רוסיה והודו.

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 2014 בורדון כתב 6 ספרים, ערך ביחידות או עם שותפים 6 ספרים ופרסם יותר מ-70 מאמרים בכתבי עת או ספרים מדעיים.

ספרים אחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bourdon, J. (2009). Le récit impossible. Le conflit israélo-palestinien est les médias. Paris : De Boeck and INA.
  • Bourdon, J. (2011). Du service public à la télé-réalité. Une histoire culturelle des télévisions européennes 1950-2010. Paris : INA.
  • Bourdon, J. and Méadel, C. (2014) (eds). Television audiences across the world. Deconstructing the Ratings Machine. London: Palgrave.
  • Bourdon, J. (2014/1990). Histoire de la télévision sous de Gaulle. Paris : Ecole des Mines (reprint with a new foreword on television historiography).

מאמרים נבחרים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bourdon, J. (2000). Live television is still alive. On live television as an unfulfilled promise. Media, Culture and Society, 22/5: 531-556.
  • Bourdon, J. (2003). Some sense of time ? Remembering Television. History and Memory 15/2: 5-35.
  • Bourdon, J. (2004). Is Television a Global Medium ? A Historical View. In T. Oren and P. Petro (Eds). Global Currents : Media and Technology Now (pp. 93–113). Piscataway, New Jersey : Rutgers University Press.
  • Bourdon, J. (2007). Unhappy engineers of the European soul. The EBU and the woes of paneuropean television. The International Communication Gazette 69(3), 263-281.
  • Bourdon, J. (2008). Soft Despotism. Reality Television and the New Subject of Politics. Framework. The journal of cinema and media, 49-1, 66-82.
  • Bourdon, J. (2008). Searching for an Identity for Television: Programmes, Genres, Formats: Jérôme Bourdon, with Juan Carlos Ibáñez, Catherine Johnson and Eggo Müller. In J. Bignell and A. Fickers (Eds), European Television History (pp. 101–126). London: Blackwell.
  • Bourdon, J. (2011). From loose adaptations to hard copies: the rise of formats in European television. In T. Oren and S. Shahaf (Eds). Global formats. Understanding Television Across Borders. London: Routledge.
  • Bourdon, J. (with N. Kligler-Vilenchik) (2011). Together, Nevertheless. Television Memories in Mainstream Jewish Israel. European Journal of Communication, 26/1: 1-15.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]