זאב אורבוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

זאב אורבוך (19 ביולי 1879- 16 בינואר 1957) היה הרוקח הראשון בתל אביב,[1] ממקימי ההסתדרות הרפואית[2] ומייסד "הסתדרות הרוקחים הארצישראליים".[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בטיראספול אשר בדרום רוסיה, ליוסף, שהיה סוחר. בצעירותו למד אורבוך בתלמוד תורה, ומשם המשיך את לימודיו בבית ספר עממי וגימנסיה בשפה הרוסית, שם סיים את לימודיו. בהמשך למד במחלקה לרוקחות והשתלם במכון הבקטריולוגי באוניברסיטת אודיסה ובשנת 1908 הוכתר בתואר רוקח מוסמך.

נשא לאישה את צביה (ציניה)[4] לבית ברינסקין אשר עסקה בפיסול. ב-1909 נולדה בתו ג'ניה אוורבוך, בסמילה שברוסיה (אוקראינה).

עבד כשנתיים כעוזר לרוקח וגם השתתף בפעולות ציוניות של הנוער היהודי.

ב-1911 עלה לארץ ישראל והתיישב ביפו. פתח את המעבדה הכימית-הבקטריולוגית הראשונה בתל אביב.

ב-1912 פתח את בית-המרקחת הראשון בתל אביב, והיה נוהג לכבד את לקוחותיו בקנקן מים.[5]

מאוחר יותר יסד את בית-החרושת לקרח ולגזוז "מעדן".[6]

אורבוך היה הרוקח היחידי המוסמך שהשתתף ביסוד ההסתדרות המדיצינית הראשונה בתל אביב. ב-11 בינואר 1912, הוחלט באספה שהתקיימה בביתו של ד"ר דב מאיר קרינקין בתל אביב, ברחוב אלנבי, לייסד אגודה שתיקרא "אגודה מדיצינית עברית ליפו ומחוז יפו", שאליה יוכלו להתקבל רופאים, וטרינרים ופרוביזורים (רוקחים מוסמכים). הנוכחים באספה שנחשבו למייסדי האגודה הם: ד"ר יהודה לייב פוחובסקי, ד"ר חיים חיסין, ד"ר בת שבע יוניס גוטמן, ד"ר דב מאיר קרינקין, ד"ר מנחם שטיין וד"ר משה שרמן והרוקח זאב אורבוך. צורפו אליהם ד"ר סוניה בלקינד, ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן מפתח תקווה, ד"ר וויצברד מראשון לציון וד"ר אברהם צבי מוסקוביץ מרחובות. באספה נקבע שיעור דמי החבר באגודה ונערכו בחירות חשאיות להנהלה, שעל פיהן נבחרו ד"ר פוחובסקי ליושב ראש, ד"ר קרינקין לסגן יושב ראש וד"ר משה שרמן למזכיר.[7]

ב-1914, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורשה המשפחה למצרים, ואורבוך התנדב לגדוד נהגי הפרדות מיסודו של יוסף טרומפלדור, עלה לדרגת קצין ופיקד על פלוגה א' כשהשתתף הגדוד ב-1915 במערכת גליפולי.

אחרי המלחמה, ב-1919, חזר לארץ ישראל לנהל את בית-מרקחתו, ומיד חזר גם לפעילותו הציבורית. יסד את הסתדרות הרוקחים הארצישראליים והשתתף ביסוד איגוד החיילים המשוחררים. לאחר שנה, ב-1920, השתתף עם שרה לישינסקי ביסוד קופת חולים של פועלי ארץ-ישראל במסגרת הארגונית של "אחדות העבודה".

ב-1929 יסד את המעבדה הכימית-הפרמצבטית "פרמקו" לשם ניסיונות ליצור תכשירי-רפואות מתוצרת הארץ. זה היה הניסיון הראשון לתעשייה רפואית בארץ, וממעבדה זו התפתח אחר כך בית-החרושת לרפואות "צרי".

בשנת 1933 השתתף בוועדה ממשלתית להכנת החוק להסדרת- העבודה של עוזרי-הרוקחים המוסמכים בארץ ויסד ליד בית הספר הטכני הגבוה מונטיפיורי בתל אביב את בית-הספר לעוזרי רוקחים (להכנת מועמדים לרוקחות לבחינות ממשלתיות).

ב-1934 נישאה בתו ג'ניה לחיים אלפרין (1899–1967), מייסד המשטרה העברית הראשונה. נכדו היחידי דניאל (דני) אלפרין (2015-1936) היה עורך-דין.

אורבוך היה במשך שנים רבות יושב ראש הסתדרות בעלי בתי המרקחת בתל אביב.

אורבוך היה פעיל בוועד המרכזי של ארגון החיילים המשוחררים, יושב ראש התאחדות לוחמי החזית העברים (משתי המלחמות) וחבר ועד איגוד הקצינים העברים.

נפטר בשנת 1957.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים סיני "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקטבר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 140
  2. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמודים 13-16
  3. ^ ראו: היסטוריה, הסתדרות הרוקחים בישראל-ענף בתי מרקחת
  4. ^ צביה אורבך באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  5. ^ הסתדרות הרוקחים בישראל, "תשעים וחמש שנים להיווסדו של בית מרקחת "קרינקין" בתל אביב", 5 ביולי 2012.
  6. ^ מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית, נירית שלו-כליפא, "פועלות וחלוצות בשכונת בתים בורגנית: בית החלוצות ברחביה", פרק: "האישה שבה - האדריכלית ג'ניה אוורבוך - אלפרין"
  7. ^ הרפואה, "מאה שנה להיווסדה של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י)", פרופ' נסים לוי, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, הטכניון, חיפה, ינואר 2012.
  8. ^ זאב אורבוך באתר חברה קדישא ת"א–יפו