זאב אורבוך

אין תמונה חופשית

זאב אָוֶרְבּוּך (19 ביולי 1879- 16 בינואר 1957) היה הרוקח הראשון בתל אביב, ממקימי ההסתדרות הרפואית ומייסד "הסתדרות הרוקחים הארצישראליים".

קורות חיים

נולד בטירספול אשר בדרום האימפריה הרוסית (במולדובה המודרנית), ליוסף, שהיה סוחר. בצעירותו למד אורבוך בתלמוד תורה, ומשם המשיך את לימודיו בבית ספר עממי וגימנסיה בשפה הרוסית, שם סיים את לימודיו. בהמשך למד במחלקה לרוקחות והשתלם במכון הבקטריולוגי באוניברסיטת אודסה ובשנת 1908 הוכתר בתואר רוקח מוסמך.

נשא לאישה את צביה (ציניה) לבית ברינסקין אשר עסקה בפיסול. ב-1909 נולדה בתו ג'ניה אוורבוך, בסמילה שברוסיה (אוקראינה). ב-1918 נולדה בתו השנייה, נעמי.

עבד כשנתיים כעוזר לרוקח וגם השתתף בפעולות ציוניות של הנוער היהודי.

ב-1911 עלה לארץ ישראל והתיישב ביפו. פתח את המעבדה הכימית-הבקטריולוגית הראשונה בתל אביב.

ב-1912 פתח את בית-המרקחת הראשון בתל אביב, והיה נוהג לכבד את לקוחותיו בקנקן מים.

מאוחר יותר יסד את בית-החרושת לקרח ולגזוז "מעדן".

אורבוך היה הרוקח היחידי המוסמך שהשתתף ביסוד ההסתדרות המדיצינית הראשונה בתל אביב. ב-11 בינואר 1912, הוחלט באספה שהתקיימה בביתו של ד"ר דב מאיר קרינקין בתל אביב, ברחוב אלנבי, לייסד אגודה שתיקרא "אגודה מדיצינית עברית ליפו ומחוז יפו", שאליה יוכלו להתקבל רופאים, וטרינרים ופרוביזורים (רוקחים מוסמכים). הנוכחים באספה שנחשבו למייסדי האגודה הם: ד"ר יהודה לייב פוחובסקי, ד"ר חיים חיסין, ד"ר בת שבע יוניס גוטמן, ד"ר דב מאיר קרינקין, ד"ר מנחם שטיין וד"ר משה שרמן והרוקח זאב אורבוך. צורפו אליהם ד"ר סוניה בלקינד, ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן מפתח תקווה, ד"ר וויצברד מראשון לציון וד"ר אברהם צבי מוסקוביץ מרחובות. באספה נקבע שיעור דמי החבר באגודה ונערכו בחירות חשאיות להנהלה, שעל פיהן נבחרו ד"ר פוחובסקי ליושב ראש, ד"ר קרינקין לסגן יושב ראש וד"ר משה שרמן למזכיר.

ב-1914, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורשה המשפחה למצרים, ואורבוך התנדב לגדוד נהגי הפרדות מיסודו של יוסף טרומפלדור, עלה לדרגת קצין ופיקד על פלוגה א' כשהשתתף הגדוד ב-1915 במערכת גליפולי.

אחרי המלחמה, ב-1919, חזר לארץ ישראל לנהל את בית-מרקחתו, ומיד חזר גם לפעילותו הציבורית. יסד את הסתדרות הרוקחים הארצישראליים והשתתף ביסוד איגוד החיילים המשוחררים. לאחר שנה, ב-1920, השתתף עם שרה לישינסקי ביסוד קופת חולים של פועלי ארץ-ישראל במסגרת הארגונית של "אחדות העבודה".

ב-1929 יסד את המעבדה הכימית-הפרמצבטית "פרמקו" לשם ניסיונות ליצור תכשירי-רפואות מתוצרת הארץ. זה היה הניסיון הראשון לתעשייה רפואית בארץ, וממעבדה זו התפתח אחר כך בית-החרושת לרפואות "צרי".

בשנת 1933 השתתף בוועדה ממשלתית להכנת החוק להסדרת העבודה של עוזרי-הרוקחים המוסמכים בארץ ויסד ליד בית הספר הטכני הגבוה מונטיפיורי בתל אביב את בית-הספר לעוזרי רוקחים (להכנת מועמדים לרוקחות לבחינות ממשלתיות).

ב-1934 נישאה בתו ג'ניה לחיים אלפרין (1899–1967), מייסד המשטרה העברית הראשונה. לאורבוך היו שני נכדים: דניאל (דני) אלפרין (2015-1936) שהיה עורך דין וגבריאל (גבי) פלין (1994-1938) שהיה צייר.

אורבוך היה במשך שנים רבות יושב ראש הסתדרות בעלי בתי המרקחת בתל אביב.

אורבוך היה פעיל בוועד המרכזי של ארגון החיילים המשוחררים, יושב ראש התאחדות לוחמי החזית העברים (משתי המלחמות) וחבר ועד איגוד הקצינים העברים.

נפטר בשנת 1957 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

לקריאה נוספת

• תל אביב: זכרונות 1919–1939 / יבנאל מטלון - פרויקט בן-יהודה
• תל אביב שלי - מאמרים לקראת הלילה הלבן: ג'ניה אורבוך
• תולדות תל אביב, אילן שחורי, לוטן תדמיות.
• תל אביב שלי - תולדות התפתחות מערכת הבריאות בעיר.
• דוד תדהר (עורך), "זאב אורבוך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 136.
• ההסתדרות הרפואית בישראל, פרקי היסטוריה, תולדות הארגון