זאב אנגלמאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זאב אנגלמאיר

זאב אֶנְגֶלְמַאיֶר (נולד ב-1962) הוא קומיקסאי והומוריסטן ישראלי.

עבודותיו, אשר נוטות לסצנת הקומיקס האלטרנטיבית, מתאפיינות בהומור פרוע ובסגנון איורי חזק וחריף, והוא עצמו הוכתר על ידי רבים ל"ילד הרע של האיור הישראלי".[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגלמאיר נולד בקריית אונו, נכד ליהודה בינדר, אלוף ישראל באיגרוף, ובנם של ימי ורחל, מורים ומנהלי קיטנת "הצברים העליזים". בילדותו פרסם סיפורים ושירים ב"הארץ שלנו" וב"דבר לילדים". בגיל 14 עבר עם משפחתו לוויניפג שבקנדה, ושם יצר קולאז'ים וציורים רומנטיים. כשחזר לישראל התגייס, ושירת בהנדסה קרבית. במהלך שירותו הצבאי הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בבית החייל בתל אביב. לאחר השחרור למד עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות "בצלאל". בין השאר למד אצל מילכה צ'יזיק. קיבל שלוש פעמים את "פרס קרן תרבות אמריקה ישראל" לאמנות פלסטית, ופרס על הצטיינות בלימודים מטעם המחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל". עבודתו הגרפית הראשונה הייתה פלאטה של מאה איורי פופאי שהודפסו על קרטונים של אל אס די, ללא ידיעתו.[2]

בשנת 2015 אייר את ספר "בראשית" בפרויקט 929. איורי בראשית הוצגו במוזיאון היהודי בפילדלפיה ובמוזיאון הקומיקס בחולון. הציג תערוכה משותפת עם אמנים גרמנים ומרצים ב"בצלאל" במוזיאון האיור Bilderbuchmuseum  בטרויסדורף, גרמניה, המוזיאון הגדול והחשוב באירופה לאיור. קיבל מענק מפעל הפיס להוצאת נובלה גרפית. בשנת 2016 הוציא לאור ספר טקסטים ודימויים, "מסע לוולגריה" והציג תערוכת יחיד רטרוספקטיבית במוזיאון "בית העיר" תל אביב, הפעם הראשונה שבה הציג עבודות בתלת ממד, ויטראז'ים, פסלים, רישומי ניאון, פסלי בד. על פתיחת התערוכה כתב איתי עמוס "פלא שצריך לראות כדי להאמין". אבי פיטשון כתב בכתבת שער במוסף "גלריה",על התערוכה ועל אנגלמאיר, "המאייר המשוגע, המצחיק, הפסיכדלי והרדיקלי ביותר בתולדות עם ישראל" ו"הירונימוס בוש בגירסת הפאנק". בפתיחת התערוכה הופיע מצדפה גדולה, מוקף רקדניות, תזמורת וזיקוקים. מאז אנגלמאיר מרבה להופיע ולתעד את עצמו כשושקה,[3] דמות מאויירת פרי עטו שהוא מתלבש בדמותה במגוון מקומות ומצבים: כשושקה הופיע עם דקס וקומן במופע בגלריה צדיק, דיגמן לציירים, יצר סרטונים ושימש כרבנית לזוג צרפתי שהתחתן בפריס.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת לימודיו ב"בצלאל" פרסם את הטור "סוטה העיר" במקומון "כל העיר" בירושלים. הטור היה נועז ופרובוקטיבי, והתאפיין בעשייה קולאז'ית וטקסטים אבסורדים. לאחר סיום לימודיו עבר לתל אביב ואייר לעיתון "חדשות". טור הקומיקס הראשון שלו היה "חם וזפת", אודות ילד מוכר כעכים בחוף הים. אייר את המדור "מחלת השבוע" ובתוך זמן קצר הפך למאייר הבית של "חדשות". בעיתון זה ניתן לו חופש אמנותי ומקום ליצירתו הפרועה. אסף גפן כתב אודותיו ב"תרבות מעריב": "זאב אנגלמאיר הוא עוגת הקרם בפרצופו של הפוליטיקלי קורקט. אל מול הבורגנות הישראלית, אנגלמאיר הוא הילד הרע שצועק: כולנו ערומים". אנגלמאיר פרסם במוסף "חדשות" את מדורי "הידעת?", אוסף של עובדות מוזרות המבוססות על מדורים שרווחו בעיתונות בשנות ה-50. במוסף פרסם כפולות עמודים של "משחקים וכייף"- תחרויות ומשחקי נונסנס. לאחר סגירת "חדשות" פרסם את המדור "קרע קרע" במקומון "העיר", ואייר בקביעות ל"עכבר העיר" במאה שערים. איורים רבים שיצר היו שנויים במחלוקת, ועוררו מכתבי תגובה מצד הקוראים. בעקבות שער פסח ל"עכבר העיר" הציעה לו הוצאת "תמוז" להוציא לאור הגדה של פסח מאוירת וכתובה בכתב ידו. ההגדה יצאה לאור בחמש מהדורות, והוצגה בתערוכה במוזיאון תל אביב. עמיר חדד כתב אודות ההגדה ב"ידיעות אחרונות": "אנגלמאיר הצליח לפצח את הקוד הבלתי אפשרי של שפה ויזואלית ישראלית. סדרת האיורים שמלווה את הספר היא קולאז' סלפסטיק מופרע, שמצליח בדרך מוזרה לייצר שפה חדשה, שמתקשרת עם הישראליות". איור שער שלו ל"העיר" מיום תחילת האינתיפאדה נבחר לייצג את ישראל בתערוכה נודדת במכוני גתה בעולם.

במקביל לאיוריו ב"העיר" החל אנגלמאיר לפרסם ב"ידיעות אחרונות". הייתה זו פעם ראשונה שאיורים קיבלו תפקיד ומקום כל כך משמעותי בעיתון זה. אנגלמאיר אייר כתבות, מוספים ושערים, והפך למאייר הבית של "ידיעות אחרונות". בשנת 2005 החל ליצור קריקטורות פוליטיות במוסף "24 שעות". כשנתיים אייר למדור "מבקרי המדינה", כפולת עמודים שבועית במוסף הפוליטי של יום שישי. עבודות פוליטיות אחרות שלו הן ספרונים שונים - "הבלדה על אבא של גרישה"[4] "אבא שלי שוטר הגירה"[5] ו"כיפה אטומה"[6] בשנת 2002 הוציא את הספר "אנגלמאיר" בהוצאת עם עובד, ספר רטרוספקטיבי המאגד את יצירותיו.

עיתונות אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו בעיתונות הארצית השתתף במגוון פרסומים מחתרתיים באופיים. בשנות ה-90 פרסם במגזין הקומיקס "סטיות של פינגווינים" את הדמות המוכרת והאהובה ביותר שלו - שושקה. הקומיקס הופיע בקביעות במגזין, ושושקה הפכה לאחת מהדמויות המזוהות איתו. שושקה הופיעה בפתיחי אנימציה לסדרה "בלונד" ובמגזין הקומיקס הגרמני "סטרפצין".[7] סיפורים שלה הופיעו בספר הקומיקס "קומפוט". בשנת 2007 צוירה שושקה על חזית בית עיריית תל אביב בפרויקט "פרופיל תל אביבי". כמו כן הופיעו סיפורי שושקה בחוברת הקומיקס הראשונה של אנגלמאיר, "סירופ".[8] החוברת "סירופ" נבחרה ל"חוברת הלא ממוסדת הטובה ביותר" על ידי "עיתון תל אביב". אלי אשד כתב במאמר "אנגלמאיר - המאייר הלאומי" באתר מוזיאון הקומיקס: "חוברות' סירופ הם כנראה הקומיקסים הארוטיים ביותר שפורסמו עד כה בעברית." אנגלמאיר הוציא לאור ארבע חוברות "סירופ". פרסם ספורי קומיקס במגוון רחב של חוברות ופנזינים: "הבועה", "הקורמורן", "פלאן B", "הצופר", mfm" ורבים אחרים.

במלחמת המפרץ יצר ספר שירים מאויר בשם "כיפה אטומה". דפים מהספר פורסמו בירחון "מוניטין" והוצגו בתערוכה "זמן אמת" במוזיאון תל אביב. אוצרת התערוכה, בתיה דונר, כתבה בקטלוג: "העימות האבסורדי בין ייצוג עולם הילדים הנוסטאלגי והקיטשי לבין הדימויים הלקוחים מן המציאות - יוצר אפקט מדהים בעוצמתו."

כמו כן הוציא לאור פנזינים עצמאיים, בהם "כרוז אהבה", "לילה לבן עם שושקה", "לאן נעלם דודו טופז" ורבים אחרים. בשנת 1998 חבר לדודו גבע ולתמיר שפר והשלושה הקימו את "חבורת החור". הם הוציאו לאור פוסטר "סוזי מחפשת אהבה", עיצבו את עטיפת האלבום של מאור כהן ורע מוכיח, "צמד ראות", ויזמו פרויקטים שונים. כעבור שלוש שנים החבורה התפרקה, "במשך הזמן האינדיבידואליזם ניצח והחבורה התפרקה" אמר אנגלמאיר בראיון ל"מעריב". השתתף גם בפעילותה של חבורת A4 ובפרויקט ספרות זולה. בשנת 2010 יצרו אנגלמאיר ורוני איז'אק סרט קצר בשם "ראיון עם הברווז" - ראיון פיקטיבי עם דודו גבע. בשנת 2006 נבחר אנגלמאיר לרשימת "האנשים שמצחיקים אותנו" של השבועון "Time Out תל אביב". בשנת 2009 נבחר לפרויקט יום העצמאות של וואלה!, "61 סיבות לגאווה", בקטגוריית"מצחיקים"[9] בשנת 2011 זכה בפרס הראשון בתחרות קריקטורות של הוועד למלחמה באיידס, בשיתוף המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 1989 מרצה בבתי ספר לעיצוב, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה "בצלאל", מרצה במחלקה לתקשורת חזותית ב"מכון אבני", ב"שנקר", ב-HIT מכון טכנולוגי חולון, ב"מנשר לאמנות", בפסטיבלי קומיקס וב"אמנות לעם".

השתתף כשופט בתחרויות עיצוב: "לצאת מהקופסה" - עיצוב קופסאות פח, "כיסא" - עיצוב כיסאות, "הזמנות חתונה" של אתר מאקו, ו"אסיף" - תחרות אנימציה שנתית בסינמטק תל אביב. בשנת 2012 שימש כחבר בוועדת הכרה מטעם משרד התרבות והספורט (מוזיאונים ואמנות פלסטית).

סגנון אמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו האמנותי של אנגלמאיר הוא מחוספס והומוריסטי. הוא מפעיל מערכות מנוגדות כמו טקסט גבוה עם טקסט נמוך ומשיחת רעיונות נשגבים בחומרים זולים. הטקסט בעבודותיו הוא חלק מהאיור, ללא חנופה למוסכמות של אסתטיקה. אדם ברוך כתב עליו "משך השנים מתקיים בישראל משק אילוסטרטיבי עשיר. אנגלמאיר אחד מנציגיו המעולים. לאנגלמאיר הפועל גם בעיתונות הלגיטימית וגם במחתרתית נוסח משלו שעיקרו: בלילת חומרים עצומה. ומבלילה זו נמשך הסיב האנגלמאירי. מכל אלה אנגלמאיר מייצר אילוסטרציה המתייחסת גם לנוהלי החיים היומיומיים, גם לאידיאות אתיות ופוליטיות שליטות וגם להיסטוריה של האילוסטרציה עצמה. כלומר מדבר בכמה טלפונים באותה שעה."[10]

אנגלמאיר מרבה להשתמש ביצירותיו בקולאז'ים אותם הוא מרכיב מחלקי עיתונים, תחריטים מהמאה שעברה, הדפסים הודיים, איור אמריקאי משנות ה-50 וכו'. איוריו משופעים באזכורים למין שמוצג בצורה הומוריסטית, בציטוטים מהתרבות הישראלית. בסגנון פראי ומעודן, אנרכיסטי ומתריס, נונסנס-שטותי. אודות סגנונו האמנותי כתבה נעמי סימן טוב ב"העיר": "את החותם האישי שלו מזהים מיד ואפילו מרחוק. זהו סגנון מובהק, מובחן, חזק וחריף. בקו שחור עבה, בוטה ומהיר, הוא ממציא יצורים, יוצר סיטואציות חצופות והכל בהומור שופע, לא מתחנחן וללא פשרות."

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הידעת?- ספר אוסף מדורים שפורסמו במוסף "חדשות", הוצאת מודן 1994
  • סירופ 1-קומיקס וטקסטים, הוצאת "סטיות של פינגווינים" 1998
  • סירופ 2- חוברת קומיקס בהוצאה עצמית 2006
  • סירופ 3-חוברת קומיקס בהוצאה עצמית 2007
  • סירופ 4-חוברת קומיקס בהוצאה עצמית 2009
  • הגדה של פסח בנוסח אנגלמאיר - הוצאת תמוז 1999
  • אנגלמאיר - ספר רטרוספקטיבי מעבודותיו, הוצאת עם עובד 2002
  • אבאלה-איורים שפורסמו ב"ידיעות אחרונות", הוצאת אריה ניר 2008
  • קומפוט - פרויקט קומיקס ישראלי פולני 2008
  • טאו טה טיגרה - איורים לספר "תורת הנמר" 2005
  • 60 מילים - האקדמיה ללשון העברית 2009
  • מעשה בחזאי מכפר הס - אנגלמאיר, בידרמן, גבע, הוצאת קרן 2004
  • הגפילטע של גיל לביא-חוברת מכתבים של אנגלמאיר, הוצאת תפרים 2009
  • צלילי הגיהנום -ספר מאוייר מאת רפאל פוגל, בהוצאת המחבר 2005 .
  • אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה-קטלוג תערוכה ב"אסכולה" 1998
  • היהודי הנודד - ספר מאויר בהוצאת מוזיאון הקומיקס חולון 2011
  • הגפילטע שלנו - ספר גלויות בהוצאת מדרשת בן-גוריון 2012
  • ספר יצירה - ספר גלויות בהוצאת מדרשת בן-גוריון 2012
  • מסע לוולגריה, הוצאת אפיק, 2016

עבודותיו פורסמו בספרים רבים, בהם "ספר הקומיקס הציוני", "ספר החתונה" של מכללת עלמא, הספר "תל אביב מאה", "חדוות הלשון" של רוביק רוזנטל, ו"יומני הפורענות" של סלון מזל.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1982- "החיים כקולאז'", בית החייל תל אביב
  • 1998"אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה", גלריה "אסכולה" תל אביב
  • 1999 הגדה בנוסח אנגלמאיר, סינמטק ת"א
  • 1999 הגדה של אנגלמאיר, גלריה "אנגל", ת"א
  • 2002 "עולמו המופלא של וולט אנגלמאיר", תערוכת יחיד סינמטק ת"א
  • 2003 אנגלמאיר איורי עתונות, תיאטרון החאן ירושלים
  • 2004 "אנגלמאיר בפריץ-אני טסה להציץ", קפה פריץ ת"א
  • 2005 אנגלמאיר תערוכת יחיד, הבית הישראלי, פריז צרפת
  • 2009 "חמץ מצה וטקילה בהקפצה", גלריה אובניקס תל אביב
  • 2010 "שיר השירים בקופסת שימורים", "עלמא" בית לתרבות עברית
  • 2011 "היהודי הנודד" במוזיאון הקומיקס, חולון
  • 2012 "הגפילטע שלנו" במדרשת בן-גוריון
  • 2016 "הארץ המובתחת" בית העיר תל אביב-יפו

תערוכות משותפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציג בתערוכות קבוצתיות רבות, בהן במוזיאון ישראל ירושלים, במוזיאון תל אביב, במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, במוזיאון נחום גוטמן, במוזיאון לאמנות פתח תקווה, ובמוזיאון הקומיקס חולון. השתתף בתערוכות קבוצתיות בגלריות בארץ ובעולם.

אנימציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "גיבור התרבות שלי" - כתבת אנימציה ל"עובדה"ערוץ 2 עם איתי אנגל
  • "כן המפקדת" - פתיח יום העצמאות לערוץ 10
  • "בלונד" - פתיחים לסדרה שביימה אורנה בן דור בערוץ 8
  • "מגעים מדיניים"-סרטון אנימציה בשיתוף רוני איז'אק
  • "דובי שבט בתעלומת הצימוק האבוד"- סרטון אנימציה לכבוד ט"ו בשבט בשיתוף ירדן הירש
  • "גיבור העל העברי"- דמותה של שושקה בפרק מתוך סרט הדוק- אנימציה על גיבורי הקומיקס הישראליים. סרטם של שאול בצר ואסף גלאי, בימוי אנימציה גילת פרג והפקת "אנטנה", ערוץ 8, 2015

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קטלוג "אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה" ביקורות מאת דודו גבע, איריס ואופיר פז, תמיר להב רדלמסר, גלריה אסכולה 1998
  • "האיש והאגדה" כתבה אודות אנגלמאיר מאת עמיר חדד במוסף "7 ימים" 12.3.99
  • "עוצמת הקולאז'"מאמר מאת אנגלמאיר בספר "פשר החיים" אודות דודו גבע, הוצאת "כתר" 2005
  • "השאלון עם אנגלמאיר" מאת טל ניב, מוסף הארץ 9,1.98
  • "על השערים של עכבר העיר "תמיר להב רדלמסר על השערים של בידרמן ואנגלמאיר" קטלוג התערוכה, גלריה "אסכולה" 1999
  • "זאב בעור של כבש" כתבת שער אודות אנגלמאיר בעיתון זמן ת"א 4.6.2004
  • "אנגלמאיר, הלוואה נוחה מהבנק החזותי" אדם ברוך אודות אנגלמאיר, כתבה ב"שישי"מעריב, 1998
  • אנגלמאיר ב"תרבות מעריב", כתבה מאת אסף גפן, 1998
  • "מטורף?אני?" כתבה אודות אנגלמאיר מאת יובל יועז בעיתון "אנשים", 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זאב אנגלמאיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עוז אלמוג, מעיתונות מגויסת לביקורתית: "החיים כקומיקס", באתר "אנשים ישראל".
  2. ^ ענבל שתיוי, חמש תחנות התרבות של זאב אנגלמאיר, "פופאי על lsd וחופש יצירתי", באתר nrg מעריב
  3. ^ נעמה ריבהלמרות הדרישות לביטול: הופעתו של זאב אנגלמאיר בירושלים תתקיים כמתוכנן, באתר הארץ, 13 בפברואר 2017
  4. ^ מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל, היחידה להיסטוריה ותאוריה, בצלאל, אודות "הבלדה על אבא של גרישה"
  5. ^ דפים מתוך "שוטר הגירה"-מהגנה למאבק
  6. ^ "כיפה אטומה" בספר the psychological effects of war and violence on children
  7. ^ שושקה מאת אנגלמאיר, מתוך המגזין הגרמני "סטרפצין" באנציקלופדית הקומיקס הבינלאומית "למבייק"
  8. ^ "שושקה בתערוכת השלל" - תריסר הרהורים על קומיקס אלטרנטיבי"- אנגלמאיר, בבלוג שלו באתר "בננות"
  9. ^ אנגלמאיר ברשימת 61 סיבות לגאווה של וואלה 2009
  10. ^ אדם ברוך-על אנגלמאיר ותערוכתו- (פורסם ב"מעריב") באתר עם עובד