זאב אשור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זאב אשור

זאב אשור (1882 - 15 באפריל 1956) היה פועל דפוס, ממציא, מראשוני מארגני איגודי העובדים בארץ ישראל ומראשוני פועלי ציון.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשור נולד בשם וולף פוברזקין בעיר יקטרינוסלב. כבר מגיל 15 החל לעסוק בדפוס ולמד את המקצוע כשוליה ועד מהרה החל להתקין שיפורים במכונות הדפוס. בד בבד היה מבין ראשוני סניף מפלגת "פועלי ציון" בעיר וגיבש עמדה בלתי מתפשרת של פועל בעל תודעה מעמדית-סוציאליסטית מפותחת וציוני נלהב. עם עלייתו לארץ ישראל בשבט תרס"ב (ינואר 1906) התקבל לעבודה בירושלים אצל בעל בית דפוס בשם ג'ורג' חביב חנאניא והכיר את בוריס שץ, שהיה ראש סניף "פועלי ציון" בעיר וניסה לגבש איגודי פועלים-אומנים, במיוחד פועלי דפוס עבריים. כך הכיר פוברזקין-אשור את חברי הקומונה שליד בית הספר לאמנות בצלאל, "ירושלים החדשה", ובהם יצחק בן צבי, שהפך לחברו הקרוב. בשנת 1908 היה כבר אשור מזכיר סניף פועלי ציון בירושלים ומזכיר אגודת פועלי הדפוס בעיר, ויחד עם בן צבי ורחל ינאית בן צבי הנהיג את השביתה הראשונה של פועלים עברים בארץ ישראל, שביתה שלוותה בהפגנות סוערות נגד בעלי בתי דפוס ערבים ויהודים כאחד שניצלו פועלים והשפילו אותם. אשור היה בין הנושאים ונותנים עם מרדכי בן הלל הכהן, זלמן דוד לבונטין ויהושע ברזילי, ששימשו כמתווכים בין הפועלים לבעלי הבתים. סופו של המאבק היה בכישלון הפועלים.

עוד ב-1908 הקים אשור בית דפוס בלתי-מורשה לצורך הדפסת בטאון פועלי ציון ביידיש "דער אנפאנג" ("ההתחלה"). את האותיות העבריות גנבו רחל ינאית בן צבי ואחרים מבתי דפוס בהם הועסקו, אשור בנה מכונת דפוס פרי המצאתו (כיון שרכישת מכונת דפוס חייבה רישום במשטרה) וכך הודפסו שני גליונות של העיתון וכן חוזרים פנימיים וכרוזים. בית דפוס זה היה הבסיס לדפוס הקואופרטיבי "אחדות".

ב-1910 הובילו אשור ובן צבי את הוצאת "האחדות", בטאון פועלי ציון בעברית בבית הדפוס הקואופרטיבי ששילב הן את עמל הכפיים של יצירת העיתון והן את כתיבת התכנים בעבודה משותפת. בין חברי המערכת בלטו דוד בן-גוריון, יעקב זרובבל, אהרן ראובני ויוסף חיים ברנר. כלפי השלטונות ייצג אשור את בית הדפוס כמו"ל אחראי[1], דבר שהוביל אותו למשפט וקנס של 15 לירות זהב, כאשר פרסם העיתון ב-דצמבר 1914 מאמר בגנות פקודת הגירוש של השלטונות העות'מאניים לכל יהודי הארץ שלא הייתה בידם אזרחות עות'מאנית, מיד לאחר כניסת טורקיה למלחמת העולם הראשונה.

באותה תקופה הקימה מפלגת פועלי ציון "ועדת הזדיינות" שמטרתה הייתה להוות גוף מפלגתי מפקח עליון על ארגון השומר ועל "אגודת ההתעמלות" "שמשון", ועדה זו מנתה, בנוסף לאשור את הזוג בן-צבי ואת יונה טאוב[2]. בשנת 1920 נבחר אשור מטעם רשימת "אחדות העבודה" לחבר באספת הנבחרים הראשונה. כן נבחר בסוף שנת 1920 לחבר בוועד קהילת יהודי יפו ותל אביב[3].

בין שנות העשרים ושנות הארבעים ניהל בית הוצאה לאור בתל אביב בשם "ז. אשור".

בסוף 1921 הוא הועמד לדין על ידי שלטונות המנדט הבריטי באשמה של העלבת האומה הערבית, בגלל חוברת של אביגדור המאירי שהוא הוציא לאור, שכלל ביקורת סביב מאורעות תרפ"א[4].

אשור חיבר את המילון העברי למונחי הדפוס[5], יזם הוצאת ספרי עזר בעברית למקצוע הדפוס וכן יזם והקים את המגמה למקצועות הדפוס בבית הספר המקצועי על שם מקס פיין בתל אביב. הוא אסף במהלך חייו ספרייה גדולה לתולדות הדפוס העברי ולטכניקות של דפוס וכן ארכיון גדול לתולדות האיגוד המקצועי של פועלי הדפוס. עם מותו הוריש את הספרייה והארכיון לבית הספר.

נכדו של אשור (בן בתו) הוא דן שכטמן, חתן פרס נובל[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העורך האחראי והמו"ל זאב אשור, האחדות, 8 ביולי 1910
  2. ^ חיים קאופמן, שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
  3. ^ הבחירות לועד העיר, דואר היום, 31 באוקטובר 1920
  4. ^ משפט לב חדש, דואר היום, 13 בדצמבר 1921
  5. ^ מילון למונחי הדפוס מסדרת מילוני ועד הלשון העברית, הוצאת ז.אשור תל אביב, 1933
  6. ^ ‫דיאנה בחור ניר, אמי תמיד אמרה: "בן תרבות לעולם לא יישב לשולחן ללא מפה ופרחים", באתר כלכליסט, 8 בדצמבר 2011‬