זאב הונשו

זאב הונשו
מצב שימור
	נכחד נכחד (EX)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי כלב
משפחה:	כלביים
סוג:	כלב
מין:	זאב מצוי
תת־מין:	זאב הונשו
שם מדעי
	Canis lupus hodophilax; ‏טמינק, 1839
תחום תפוצה

זאב הונשו (שם מדעי: Canis lupus hodophilax) הידוע גם בכינוי זאב יפני, כלב הרים או בשמו היפני אוקאמי (זאב), הוא אחד משני תת-המינים של זאב מצוי, שהיו אנדמיים לאיי יפן ונכחדו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1839 על ידי הזואולוג הגרמני קונרד יעקב טמינק. זאב הונשו אכלס את האיים הונשו, שיקוקו וקיושו, בעוד שתת-המין השני - זאב הוקאידו, אכלס את האי הוקאידו. בניגוד למקומות אחרים בעולם שבהם לזאב היה דימוי שלילי, זאב הונשו היה מכובד ונערץ על ידי האוכלוסייה היפנית. עובדה זו באה לידי ביטוי גם בשם המדעי hodophilax שפירושו הוא "האפוטרופוס של הדרך", ומתייחס לאמונות העממיות ביפן שהזאב שומר על עוברי אורח. תאריך ההכחדה הרשמי של הזאב הזה הוא שנת 1905, אולם מאז ועד היום ישנם דיווחים רבים על תצפיות או ראיות לקיומו.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב הונשו היה תת-המין הקטן ביותר של הזאב, ככל הנראה בגלל תופעת ננסות איים. אורכו מקצה האף ועד קצה הזנב היה כ-90 ס"מ, וגובהו היה כ-30 ס"מ בלבד. על פי התיאורים, זאב הונשו היה דומה הרבה יותר לכלב הבית, קויוט ותן מאשר לאב הטיפוסי, בשל מספר מאפיינים גופניים: הפרווה שלו הייתה קצרה ומקרוזלת, זנבו היה דק ודמוי-כלב ומעוגל בקצה, ורגליו היו קצרות מאוד. בנוסף גופו היה קומפקטי יותר וצר. על כן, יש הטוענים כי זאב הונשו היווה מין נפרד בפני עצמו ולא תת-מין של הזאב המצוי.

צבע הפרווה של זאב הונשו היה שילוב של חום, לבנבן ואפרפר, ורגליו היו כהות יותר. היו לו אוזניים משולשות, חרטום קצר ומשולש ולוע גדול ורחב. עיניו וחוטמו היו גדולים.

טרף[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב הונשו היה הטורף השני בגודלו באיים לאחר דוב שחור אסייתי, והוא היה ידוע כאחד שטורף אף בעלי חיים הגדולים ממנו בהרבה כמו אייל סיקה, סרו יפני וחזיר יפני; סביר להניח שטרפו הפוטנציאלי כלל גם מקוק יפני, גירית יפנית, ארנבת יפנית, סמור יפני, יערון יפני, חפרפרות ובעלי חיים נוספים האנדמיים ליפן.

מכיוון שהזאב היה צד כמויות גדולות של מכרסמים וארנבות, החקלאים היו נהנים מכך בעקיפין. למעשה, הנישה הביולוגית של הזאב מעולם לא מולאה מאז היעלמותו; טורפים יפניים אחרים מתמקדים בטרף קטן או איטי יותר, ואפילו בעל החיים הקרוב ביותר לזאב ביפן - שועל ראקון יפני, לעולם לא יטרוף בעלי חיים גדולים כאיילים או חזירים.

לטענת חוקרים מסוימים, הדלילות יחסית של הטרף באיים היפניים, גרמה לאוכלוסיית הזאב להיות קטנה יחסית כיוון שלא היה באי מספיק טרף כדי להזין אוכלוסיות זאבים גדולות.

היסטוריה והכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופות מוקדמות היו כנראה מספרים גדולים של זאבים ביפן. האוכלוסייה שלהם החלה לרדת בהדרגה משנת 1732, כאשר מחלת הכלבת הופיעה לראשונה בשיקוקו וקיושו ולבסוף גם בהונשו. המחלה השפיעה באופן דרסטי על מספרי הזאב לאורך כל המאה ה-19. היסטוריונים רבים טוענים כי הווירוס של המחלה הובא ליפן על ידי האדם במטרה לדלל את אוכלוסיות הזאבים. מאמינים שכלבי בית המקומיים גרמו אף הם להתפשטות המחלה באזורים מסוימים. כך או כך, השילוב של תמותה מהכלבת לצד ציד אינטנסיבי על ידי האדם סלל את דרכו של הזאב להכחדה.

התאוריה הרווחת היא, כי השילוב של הכלבת יחד עם כריתת היערות אילצו את זאבי הונשו להיות בסביבת בני האדם, והאיום שהאדם חש מצידם לצד עלייה בטריפת חיות הבית גרמו לכך שהזאב החל להיות נרדף בצורה ממוקדת מאוד על ידי החקלאים והכפריים כשהדימוי החיובי שלו התפוגג לגמרי. מקורות אחרים טוענים כי השמדת הזאב ביפן הייתה חלק מהמדיניות הלאומית להשמדת טורפים.

הפרט האחרון המאומת של זאב הונשו נורה בשנת 1905 במחוז נארה. מאז תאריך ההכחדה הרשמי יש עשרות דיווחים לא מאומתים על צפייה בפרטים של זאב הונשו, אולם למרות זאת משערים שהוא נכחד לגמרי.

שרידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרגע יש כ-8 פרוות ו-5 פוחלצים של זאב הונשו במוזיאונים ברחבי העולם. 3 פוחלצים נמצאים במוזיאונים ביפן, פוחלץ אחד בהולנד, והפוחלץ של הפרט המאומת האחרון נמצא במוזיאון הבריטי.

האירוע במאטסודארירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אוגוסט של שנת 1910 - חמש שנים לאחר מותו של זאב הונשו "האחרון," כלב מוזר נורה ונהרג בחווה החקלאית "מאטסודארירה", במחוז פוקוי. בתחילה חשבו שמדובר בכלב פראי או בזאב מתת-מין אחר שברח מגן חיות, אולם צוות גן החיות שבדק יום לאחר מכן את הפגר הפריך את תאוריות אלה, וטען כי "הכלב" שנורה דומה מאוד לזאב הונשו. עמדה זו הייתה שנויה במחלוקת, כיוון שרבים ביפן האמינו שהמין נכחד ב-1905. הפגר של דגימה זו נשמר למשך תקופה מסוימת עד שהושחת לבסוף בשריפה, ומהפרשייה המסתורית נותרה רק תמונה של ה"כלב" ורישום ביומן של האירוע. במשך עשרות שנים, זהותו של הכלב המסתורי שנהרג בשנת 1910 נידונה על ידי חוקרי טבע שונים ללא הגעה לקביעה מוסכמת על שיוכו.

בתחילת שנות ה -2000, הזואולוג היפני ומומחה הזאבים יושינורי ימאיזומי (מראשי החוקרים של בעלי החיים במוזיאון הלאומי למדע), ועמיתו מיזוקו יושיוקי (חוקר נוסף מהמוזיאון הלאומי למדע), עשו ניתוח מעמיק ומפורט של התצלום של ה"כלב" משנת 1910, כמו גם בכתבי עת שקשורים לאירוע בחוה החקלאית. התצלום נבדק על ידם בקפדנות והנתונים שעלו ממנו נרשמו ביומן והושוו בזהירות למידע הידוע על זאב הונשו. זה היה אולי הבדיקה היסודית והמדעית ביותר שנעשתה על אותו אירוע.

לאחר שיקול דעת מעמיק של הראיות, שני המדענים הגיעו למסקנה כי "הכלב" שבתמונה אכן היה זאב הונשו. הם טענו שהמאפיינים הפיזיים של החיה בתמונה - כמו צבע הפרווה, הזנב המעוגל, וכל ממדי גוף - מסתדרים היטב עם אלו עם זאב הונשו. משקל הגוף הנמוך - 18.75 ק"ג, שנרשם ביומן על ידי אנשי החווה, עולה גם הוא בקנה אחד עם מידות הגוף של זאבי הונשו. בנוסף, לא דווח באותה תקופה על הימלטות של זאבים מגני חיות. מנתונים אלה עולה כי תאריך ההכחדה הרשמי של זאב הונשו צריך להתעדכן 5 שנים מאוחר יותר מהתאריך הנוכחי אם כי עדיין אין הסכמה מלאה בנושא.

קריפטוזואולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוחלץ של זאב הונשו במוזיאון למדע וטבע של טוקיו.

בדומה למיני בעלי חיים רבים כזאב טסמני או נמר זנזיבר, מאז הכחדתו של זאב הונשו יש עשרות דיווחים על ראיות לקיומו באזורים ההרריים המרוחקים. מתחילת 1900 עד לאמצע שנות ה-2000, היו לכאורה תצפיות של זאב הונשו ותמונות, ואפילו דיווחים על לכידה של פרטים חיים או מציאת פגרים צצה מעת לעת. להלן רשימה חלקית של דיווחים הקשורים לזאב הונשו:

1934, קבוצה של יערנים וציידי איילים טענו שהם נתקלו בקבוצה של זאבי הונשו שמנתה 5 או 6 פרטים.
1936, תושב כפר בחצי האי קי טען שהוא תפס גור זאב חי אולם שחרר אותו בחזרה לטבע מתוך פחד שמא הזאבה תבוא לחפש אותו.
1950-1940, עלייה חדה בדיווחים על תצפיות של הזאב. מבול זה של תצפיות נבע כנראה בחלקו מגיוס החיילים הענק שהתרחש ביפן בשנים שסביב מלחמת העולם השנייה. כתוצאה מכך, מספר גדול של אנשים עזבו את הכפרים, מה שיכול היה להוביל לגידול באוכלוסיית הזאבים בעקבות ירידה בהיקף הציד ולגידול בטרף.
1964, דיווח לפיו 3 אנשים שטיפסו על הר ריאוגאמי שמעו סדרה של יללות מוזרות; זמן קצר לאחר מכן, הם נתקלו בזאב בודד, אשר בחן אותם לרגע בטרם נמלט לתוך היער, והותיר מאחריו פגר של ארנבת קטנה.
1966, תמונה של זאב הונשו צולמה לכאורה בכביש יער במחוז סאיטאמה. התמונה הייתה ככל הנראה של לא יותר מכלב.
1970, פגר של זאב הונשו שנמצא לכאורה הובא למדענים לצורך מחקר. הפגר נעלם מסיבה לא ברורה ולא ידוע האם בכלל נעשה עליו ניתוח כלשהו.
בין שנת 1908 ל-1978, היו לפחות 26 דיווחים על תצפיות של הזאב במחוזות אאומורי ואויטה.
1998, תצפיות על להקת כלבים מסתורית בהרים הסמוכים לעיר טוקיו. במקרים רבים הלהקה המסתורית נראתה באזורי סבך ושיחים, סמוך לכבישים, או אף בחצרות, והפרטים בלהקה היו משמיעים קולות דמויי יבבה או יללה. תושב אחד התלונן כי בעל חיים שנראה כזאב ניסה לתקוף את תרנגולותיו.
2000, מנהל בית ספר תיכון בשם סטושי נישידה צילם זאב הונשו לכאורה באי קיושו בעת שטייל. הבעל חיים שצולם היה נראה ככלב בינוני עם צבע פרווה אפור ולבן, ופרווה כתומה על רגליו, כמו גם מאחורי האוזניים. אותו מנהל צילם 15-10 תמונות בטרם ה"כלב" נעלם בסבך שיחים עבים. אף על פי שמהתמונות היה נראה שמדובר בכלב משוטט, מומחה הזאבים היפני יושינורי ימאיזומי שוכנע שמדובר בזאב הונשו.
2006, אישה יפנית טענה שראתה שני זאבים בעת שטיילה במחוז וואקאיאמה. לטענתה היא שמעה מהומה בתוך אזור שיחים וכשהתקרבה היא הבחינה בשתי חיות שנראות במבט ראשון ככלבים נאבקים על פגר של חיה, אך במבט מקרוב הם היו נראים מוזרים במעט ולא דומים לכלב הבית המוכר. כאשר הם הבחינו בה, הם נמלטו במהירות עם הפגר.

תצפיות על זאבי הונשו אינן העדויות היחידות על קיומו. באזורים רבים נמצאו שערות, גללים ושבילים בסבך שהתיימרו להיות של זאב. מקדשים מסוימים גם טוענים שיש ברשותם פרוות או שרידים אחרים שנאספו מזאבי הונשו שמתו לאחר תאריך ההכחדה הרשמי. לדוגמה, בשנת 1994 נמצא ברשותו של מקדש במחוז טוטורי פוחלץ של זאב שנטען שמת בסביבות 1950. פרוות זאב לכאורה נמצאה גם ברשותו של אדם שטען שהוא נהרג על ידו בסביבות שנות ה-70, אף על פי שזה לא אושר. בנוסף, שמיעת יללות זאבים דווחה גם כן. בשנת 1994 למשל, לפחות 70 בני אדם דיווחו על שמיעת יללות של זאב סביב חצי האי קיאי.

בית הגידול הנוכחי ביפן בהחלט מסוגל לתמוך באוכלוסייה של זאבים. למרות צפיפות האוכלוסייה הגבוהה של יפן, השטח הוא במידה רבה הררי ומיוער, כשמרבית האוכלוסייה האנושית מרוכזת במרכזים עירוניים גדולים במישור החוף. ביערות של יפן יש שפע של מיני טרף, עד כדי כך שמינים מסוימים כאיילים וחזירים הפכו למזיקים רציניים בתחומים רבים. המערכת האקולוגית הנוכחית נוחה למדי לטורף כמו זאב הונשו. על כן, בהתחשב באזורים העצומים של הרים מיוערים המיושבים בדלילות, בהחלט אפשרי שישנם אוכלוסיות קטנות של זאבים החבויות מבני אדם.

גזעי כלבים הדומים לזאב הונשו
כלב שיקוקו
כלב שיבה

אם מתעלמים לרגע מפוטנציאל בית הגידול, עדיין יש בעיות מסוימות בראיות שונות לקיומו של הזאב.

ראיות פיזיות לכאורה שהותיר הזאב מאחוריו כמסלולים או גללים יכולים להיות בכלל של כלבים פראיים ומשוטטים. ניסיונות בבדיקות DNA שנערכו על שערות כביכול של הזאב לא הצליחו לקבוע האם הן שייכות לזאב או לא, בין השאר בשל חוסר היכולת להתאימם לשערות של פוחלצי זאב ידועים משום שהללו נמרחו בכימיקלים שונים על מנת לשמרם.
גזעים יפנים רבים של כלבי בית כגון כלב שיבה, כלב אקיטה, וכלב שיקוקו בעלי דמיון גדול לזאבי הונשו, וייתכן בהחלט שיש להם השפעה על האמינות של דיווחי תצפיות. חלק מהדמיון בין הגזעים המבויתים לזאב עלול לנבוע מהכלאה מכוונת שאולי התרחשה בעבר, ובמיני כלבים אלו ניתן לראות דמיון נוסף לזאב כמו ביצר הציד ובקשר המשפחתי החזק שלהם. כלב שיקוקו נראה במובנים מסוימים כמו זאב הונשו, וכנ"ל לכלב שיבה ולכלב אקיטה שגדול מהזאב במעט. על כן, בוודאי סביר להניח שמטיילים או ציידים שראו להרף עין אחד מכלבים אלו משוטט ביער הגיעו למסקנה השגויה שהם ראו זאב.
הדיווחים על יללות זאב קשים יותר להפרכה, אולם עדיין קיימת האפשרות שצלילים מסוימים של כלבי הבית עלולים להישמע כיללת זאב. כלב שיבה ומספר גזעים יפניים אחרים למשל, ידועים בכך שהם מפיקים רעשים גבוהים ודקים והנביחה שלהם נשמעת יותר כצרחה מאשר כנביחה טיפוסית. גזע הכלב - הוקאידו, מפיק אף יללות שדומות מאוד לאלו של הזאב. מסיבות אלו ייתכן כי גם היללות שנשמעו כביכול באזורים שונים ביפן היו בכלל של כלבים. בנוסף, התרחשו מספר ניסיונות כדי לבדוק את נושא היללות. בשנת 1995, צוות חוקרים הגיע לחצי האי קי עם הקלטות של יללות זאבים ארקטים במטרה לעורר בתגובה יללות מזאבי הונשו אם אכן הם מצויים שם. לאחר כמה לילות רצופים של השמעת ההקלטות בווליום גבוה, צוות החוקרים חזר בידיים ריקות. ניסוי דומה נוסף נעשה שנה לאחר מכן במחוז סואיטמה ואף הוא לא העלה דבר.

בתרבות ובאגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב הונשו מהווה דמות בולטת בפולקלור והתרבות היפנית, ובניגוד יוצא דופן למקומות רבים בעולם שבהם לזאב יש דימוי שלילי, לזאב הונשו היה דווקא דימוי חיובי מאוד בקרב הכפריים והאגדות המקומיות. דוגמה לכך היא שכפרים הרריים רבים נקראים על שמו של הזאב כמו כפר אוקאמייווה (= סלע הזאב) וכפר אוקאמיטאירה (רמת הזאב); ייתכן שהשמות נובעים בגלל תצפיות מרובות על הזאבים שהיו בעבר באזורים אלו, אך יותר סביר להניח שהדבר נובע מתוך מתן כבוד לזאב. המקומיים בעבר האמינו כי הזאב הוא המגן והאפוטרופוס של ההרים, והוא מתגורר בחלקים הרחוקים והבלתי נגישים. הכפריים היו משתמשים בפרוות הזאב בטענה שזה מרחיק את חזיר הבר ואת איילי הסיקה מהיבולים. בחלק מהכפרים הנחת הגולגולת של הזאב שימשה כסגולה הן להגנה מפני החזירים והן לריפוי דיבוק. מסורת כפרית הנקראת "יובומימאי" מורכבת ממתן אורז לנקבת הזאב לאחר שהיא יולדת גור; בתמורה הזאבים יגנו על הכפר מפני סכנות.

אגדות עממיות רבות נקשרו בשמו של זאב הונשו. תינוקות נטושים למשל היו נמצאים כביכול על ידי הזאבים והללו היו מטפלים בהם. הזאבים גם היו מגינים כביכול על הכפרים מיצורים מסוכנים. לזאבים הייתה צורה רוחנית שיכולה להבין את השפה האנושית, לתגמל את הטובים ולהעניש את הרעים. הזאב תואר גם כישות רוחנית המגינה על הנוסעים בהרים. בנוסף לכך, על פי האגדות הזאב גם היה צד לפעמים מזון עבור תושבי הכפרים. חלק מהאגדות מייחסות לזאב יכולת נבואית; בהרי טאמאקי ישנו עץ הקרוי "הברוש של כלב היללות" המתייחס לכך שכביכול הזאבים יללו באזור והזהירו את תושבי הכפר בטרם בוא סופה רצינית בשנת 1889. זאבי הונשו לא נהרגו כלל על ידי כפרים מסוימים והתקפות של זאבים באזורים אלה היו נדירות. בפולקלור של כמה כפרים, רוצח של זאב הונשו יקבל עונש בעולם הרוחני. האגדות מתארות את הזאב כחיה שמוסווית ביותר על רקע הסביבה, ושפרוותו משתנה בין עונות השנה כדי להסוות את עצמו עוד יותר. בתרבויות מקומיות רבות מאמינים בשל כך שזאב הונשו מעולם לא נכחד.