לדלג לתוכן

זאב הים (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר של עלילה ודמויות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר של עלילה ודמויות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
זאב הים
The Sea-Wolf
כריכת הספר
כריכת הספר
מידע כללי
מאת ג'ק לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות מפרץ סן פרנסיסקו, האוקיינוס הצפון פסיפי, האזור הארקטי עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת מקמילן עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1904 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 365 (הוצאת משכל)
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת משכל (ידיעות ספרים)
תרגום גרשון גירון, 2013
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זאב היםאנגלית: The Sea-Wolf) הוא רומן הרפתקאות פסיכולוגי משנת 1904, פרי עטו של הסופר האמריקני ג'ק לונדון. גיבור הספר, האמפרי ואן ויידן, הוא מבקר ספרותי אשר ניצל מטביעה ומוצא עצמו שבוי על הספינה "גוסט", סקונר בפיקודו של וולף לארסן, קפטן מרשים ומרתק, בעל מערכת מוסרית חריגה. ההוצאה הראשונה, בת 40 אלף עותקים, נמכרה כולה מראש, בשל הפופולריות של לונדון לאחר הצלחת ספרו "קול מיער".[1] אמברוז בירס כתב, "הדבר המדהים, בין שלל הדברים כולם, הוא יצירתו המופלאה של וולף לארסן - עיצובה ומיקומה של דמות בעלת היקף שכזה היא הישג ספרותי יוצא דופן... אלמנט האהבה שיוצר לונדון בנובלה, המודחק עד כדי אבסורד, הוא מרהיב ממש".[2]

דמותו של לארסן בוססה על מלח אמיתי שלונדון הכיר, קפטן אלכס מקלין.[3] לדברי לונדון עצמו, "חלק גדול מזאב הים בדוי, אך הבסיס הוא אלכסנדר מקלין".[4] קפטן אלכס מקלין נולד ב-15 במאי 1858, באיסט ביי, נובה סקוטיה. הוא הפליג בעיקר במימי צפון מערב האוקיינוס השקט, עם אחיו, קפטן דן מקלין. מקלין שימש בעבר כשריף של נום, אלסקה. למרות היותם מרוחקים גאוגרפית רוב הזמן, האחים שמרו על קשריהם באי קייפ ברטון, שם עדיין מצויים צאצאיהם.[5]

לונדון, אשר כונה "זאב" על ידי חבריו הקרובים, השתמש בתמונה של החיה ב-Bookplate (דף מידע אודות בעליו של הספר המודבק בתוך הספר) שלו ואף העניק לאחוזתו את השם "בית הזאב".[6] החוויות והמעללים שחווה גיבור הספר האמפרי ואן ויידן שאובים במידת מה מאירועים שחווה לונדון עצמו, או מסיפורים ששמע, כשהפליג ב-1893 על סיפונה של ציידת דובי הים, ה"סופיה סאת'רלנד". את אופיו האוטודידקטי של הקפטן לארסן, סביר להניח שירש ממקרהו הפרטי של ג'ק לונדון עצמו.[7]

ב"זאב הים" יוצא לונדון ל"מתקפה על פילוסופיית העל-אדם (של פרידריך ניטשה)".[8] ניטשה ושופנאואר מוזכרים בתחילת הספר ככותבים החביבים על אחד מידידיו של ואן ויידן, אליו הייתה כוונתו להגיע לפני שטבעה האנייה בה שט במפרץ סן פרנסיסקו. בספר הקשרים גם לכותבים חשובים אחרים, כהרברט ספנסר, צ'ארלס דרווין, עומר ח'יאם, שייקספיר וג'ון מילטון. לעלילה כמה קווים מקבילים ל"קפיטנים אמיצים" של רודיארד קיפלינג, בכך שבשניהם ג'נטלמן צעיר ניצל מטביעה ונלקח כעובד בכפייה על הספינה שחילצה אותו. אולם, שני הספרים נבדלים באופן ניכר בעלילתם ובטון המוסרי שלהם.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו "קול מיער", גם "זאב הים" מספר את סיפורו של גיבור שהוא בן למעמד האריסטוקרטי, רך ומפונק – במקרה זה אינטלקטואל העונה לשם ואן ויידן – שנאלץ ללמוד איך להקשיח עצמו ולעמוד על רגליו האחוריות תוך כדי התמודדות עם עולם אכזרי וברוטלי.

הסיפור מתחיל בנסיעתו במעבורת במימי מפרץ סן פרנסיסקו, שבשל תנאי ערפל מתנגשת בסירה אחרת וטובעת. ואן ויידן נסחף במים הקפואים, אך לבסוף ניצל ממוות כשהוא נאסף על ידי וולף לארסן לסיפון הסקונר שלו, העונה לשם 'גוסט'. אלים וציני, אך עם זאת אינטלקטואל ובעל אינטליגנציה גבוהה, לארסן מושל בצוות ספינתו בעזרת השלטת טרור וכוח. התעניינותו באדם כואן ויידן (אותו הוא מכנה "האמפ"), בעל יכולות אינטלקטואליות כה שונות מאלו של המלחים והציידים המרכיבים את עולם דייגי דובי הים, גורמות לו, במידת מה, לקחת אותו תחת כנפו. הוא מכריח אותו לשמש כנער שירות, ותוך כדי הוא נאלץ ללמוד להילחם ולהגן על עצמו כחלק מההוויי הברוטלי-רצחני שהוא סדר היום של החיים על הגוסט.

אירוע מפתח בסיפור הוא ניסיון המרד בוולף לארסן של כמה מחברי צוות הספינה. שני המארגנים הראשיים הם ליץ' וג'ונסון. הם מפתיעים את לארסן והוא מושלך אל הים, אך מצליח לטפס בחזרה לספינה. הוא מחפש את תוקפיו בחדר המגורים של המלחים אשר הכניסה והיציאה אליו נעשות רק באמצעות סולם. לפחות שבעה משתתפים במרד ותוקפים אותו שוב. לארסן מצליח ללחום את דרכו החוצה. ואן ויידן מקודם לדרגת רב-מלחים, תחת הקודם בתפקיד, שנרצח. לארסן זוכה בנקמתו מאוחר יותר, כשהוא מענה את צוותו, וכל העת הוא מכריז שיחסל את ליץ' וג'ונסון בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכו, לאחר שעונת הציד תסתיים, והוא לא יזדקק להם יותר. בשלב מאוחר יותר הם מנסים לברוח באחת מספינות הדיג הקטנות. בתחילה הגוסט רודפת אחריהם אך משהיא מדביקה אותם בסופה, והבורחים מנסים לשוב אל הספינה כדי להציל את חייהם, לארסן אינו מאפשר להם לעלות לסיפון, והם נספים.

באותו זמן נאספים אל הגוסט ניצולים חדשים, ביניהם גם המשוררת המפורסמת מן החוף המזרחי מוד ברוסטר, שהייתה בדרכה למסע הבראה ביפן. ברוסטר וואן היידן הכירו זה את זה עוד קודם לכן, ככותבים בעלי שם. ואן ויידן ולארסן מיידית נמשכים אל ברוסטר, הודות לאינטליגנציה שלה ול"עדינותה הנשית". האמפרי רואה בה את אהבת האמת הראשונה שלו. הוא לוקח על עצמו לגונן עליה מפני הצוות, מזוועות הים, וכמובן, מוולף לארסן. התעבות העלילה נמשכת כאשר הגוסט מתקרבת לאנייתו של "מוות" לארסן, יריבו המר ואחיו של האנטגוניסט. וולף חוטף כמה מחברי צוות ספינתו של אחיו וכופה עליהם לשרת תחתיו, כשהם מחליפים את חברי הצוות המקוריים, שנרצחו או נהרגו במהלך המסע. כשוולף לארסן סובל מאחד מהתקפי כאבי הראש המשתקים שלו, ואן ויידן גונב סירה אחת ובורח עם גב' ברוסטר, בתקווה להגיע לחופי יפן.

מזג אוויר קשה אינו מאפשר להם להגיע למחוז חפצם, והם נסחפים בחוסר אונים עד אשר הם מגיעים לאי בודד, מיושב רק על ידי מצבור ענקי של דובי ים. הם צדים, בונים בקתות מחסה, ומתכוננים לשהייה ממושכת על האי, ומשתמשים בכח ובניסיון שצברו בעת שהותם על הגוסט. אולם הגוסט עצמה מגיעה אל האי שלהם, כשוולף לארסן הוא הנוסע היחיד בה. כנקמה, רדף "מוות" לארסן אחריו, תפסו, שיחד את כל צוותו שיעבור לספינתו, הרס את מפרשיו וזנח אותו להיסחף ללא שליטה, בודד בים. יד הגורל היא שכיוונה את ספינתו האבודה לשם והפגישה שוב את הקפטן עם הזוג.

מצבו הבריאותי של לארסן מתדרדר, הוא חווה התקפים נוספים ונחלש קשות. ואן ויידן אוסף אליו את כל כלי הנשק שעל הספינה, אך אינו מסגול להביא עצמו להרוג את לארסן, שמצידו אינו מאיים עליו. האמפרי ומוד ברוסטר מחליטים שבכוונתם לתקן את הגוסט ולהפליג בה, אך לארסן, שרוצה למות על האי ולקחת אותם איתו במותו, מחבל ככל יכולתו בנסיונותיהם. לאחר התקף נוסף, הוא מתעוור. ניסיון אחרון שלו להרוג את ואן ויידן בחניקה נכשל בזכות התערבותה של מוד. מנקודה זו מצבו ממשיך להתדרדר: הוא הופך משותק, ולבסוף מאבד גם את קולו. גב' ברוסטר וואן ויידן אינם יכולים לעזוב אותו להירקב לבדו, וממשיכים לסעוד אותו. חרף טוב לבם, הוא ממשיך בהתנגדותו עד הסוף. ואן ויידן מסיים את תיקונה של הגוסט, ולכך נדרשים כל כוחותיו הפיזיים והשכליים, וההצלחה מביאה לו סיפוק גדול. כשהכל מוכן, הם יוצאים לים ועוזבים את האי. לבסוף, במהלך סערה אלימה, וולף לארסן מת. הקפטן נקבר בקבורה ימית גסה, באקט שמשתקף לזה לו היה עד ואן ויידן עת הגיע לראשונה לגוסט. הסיפור מסתיים כשהזוג מחולץ על ידי ספינה בשירות מנהל המכס האמריקני.

האמפרי "האמפ" ואן ויידן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמפרי ואן ויידן מתחיל את הספר כבעל נפש חזקה בגוף חלש. מבחינה פיזית, הוא מתחזק ככל שהסיפור מתקדם, באמצעות יזע כפיים, הכולל למידת עבודות הספינה ויריבות עם הטבח תומאס מגרידג', ומבחינה מנטלית כשהוא נאלץ לעמוד בקשיים שהחיים על הגוסט מציבים, וכן יחסיו הבלתי יציבים עם לארסן. בפוגשו את מוד ברוסטר, האמפרי מבין את גודל השינוי שחל בו – כעת היה בעל מבנה גוף שרירי, חזות מחוספסת ובנוסף בעל זווית הסתכלות שונה על החיים.

לואן ויידן יחסים ייחודיים עם הקפטן לארסן. למרות שבפועל האמפרי הוא אסיר שלו, לארסן מראה לו העדפה ולפעמים אף משמש כדמות אב, נותן לו עצות כיצד יוכל לשרוד את חיי הסירה. למרות שלארסן מנמק את לקיחת את ואן ויידן בשל מחסור בכח אדם, נראה שהוא מאמין באמת שהוא עושה משהו טוב עבור האריסטוקרט. הוא טוען שואן ויידן מעולם לא נאלץ "לעמוד על רגליו שלו", כלומר אף פעם לא צריך היה לעבוד ותמיד נסמך על ירושת אביו כדי לשרוד. לאורך הספר הקפטן מחמיא להאמפרי על גדילתו, ולבסוף אף אומר לו כי הוא גאה בו, שהוא גבר אמיתי. מבחינה אידאולוגית, זו של ואן ויידן מנוגדת בצורה חריפה לזו של לארסן. הוא מאמין בנצחיות הנשמה, טוב מולד ושגברים צריכים לפעול באופן צודק תחת כל הנסיבות האפשריות. האמפרי דוחה את ניסיונות ההשפעה של הקפטן ומשמר את דעותיו המקוריות. לקראת סוף הספר, לארסן מתכעס בשל היצמדותו של ואן ויידן לאמונותיו הנושנות, והוא מסרב להרוג את לארסן, למרות כל המרורים שהאכילו זה האחרון.

וולף לארסן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזית, לארסן מתואר כ-1.8 מ' ובעל תצורת גוף מאסיבית: כתפיים רחבות וחזה עמוק. הוא מפגין את כוחו הרב לאורך הסיפור. ואן ויידן מתאר אותו כ"יפה" מספר פעמים, מושלם סימטרית, דוגמה מייצגת של גבריות. אולם, למרות זאת, כוחו האמיתי מתואר כמשהו ראשוני, פרימיטיבי וחייתי. הוא אינטליגנטי למדי, ולמד בעצמו מספר תחומים, כגון מתמטיקה, ספרות, מדע ופילוסופיה.

לארסן נולד בנורווגיה, אם כי הוא ממוצא דני. כל חייו עברו עליו בים: כבר כילד היה נער סיפון, ובגיל 16 נעשה למלח. לא ברור מתי הפך לקפטן ולבעליה של הגוסט. יש לו מספר אחים, אך רק "מוות" מוזכר בסיפור.

לארסן מתאפיין בתכונות סוציופתיות. אין לו שום נקיפות מצפון שיימנעו מבעדו להיות מניפולטור או להשליט טרור כדי שרצונותיו ייעשו. באופן תדיר הוא לוקח בני ערובה, ניצולים כמו ואן ויידן או ציידי דובי ים של ספינות אחרות, ומשתמש בהם לצרכיו. הוא רוצח ומתעלל באנשים ללא היסוס, בשל חוסר ערכם של החיים, לדעתו. הוא נהנה מהגירוי האינטלקטואלי שגב' ברוסטר וואן ויידן מספקים, ברם יחסיו עם האחרון מתוארים על ידו כיחס שבין מלך וליצן החצר. לפי ואן ויידן, הוא בסך הכל צעצוע עבור לארסן.

למרות כוחותיו הפנימיים העצומים, לארסן מגלה מדי פעם סימני חולשה ודיכאון. הוא מקנא באחיו, צר המחשבה, ושבשל כך מתנהלים חייו ללא דאגות. הוא גם טוען שהוא מקנא באמונתם של הגב' ברוסטר וואן ויידן, אם כי לאחר מכן גורס שזו רק תודעתו, ושהוא יודע כי מוטב עבורו בלעדיה. הוא מדבר גם על ייאוש מכך שלעולם לא הגיע למשהו גדול באמת. הוא טוען כי היו לו את הנחישות והרצון הדרושים לכך, אולם מעולם לא ניתנה לו ההזדמנות.

"וולף" (זאב) אינו שמו האמיתי של לארסן. השם המקורי אינו מוזכר בשום שלב. במהלך הספר נרמז עבותות כי נדבק בו כינוי זה בשל אופיו האכזרי, וכך, בשל אותה סיבה, אחיו מכונה "מוות". המילה "זאב" היא החוזרת ביותר בספר, 422 פעמים. אחריה המילה "לארסן", 363 פעמים.[9]

מוד ברוסטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוד ברוסטר נשבית על ידי קפטן לארסן באופן דומה לזהו של ואן ויידן. היא עשירה ועבודתה כוללת כתיבה: היא אומרת להאמפרי ולוולף שהיא מרוויחה 1,800 דולר בשנה, אך בשביל להיות מסוגלת לעבוד על הספינה היא תזדקק למכונת כתיבה, עט ונייר. היא אינה מורגלת בעשיית דברים בעצמה. היא בת 27 ויפהפייה. כשבוייה על ספינתו של לארסן, היא משתמשת באינטליגנציה שלה כדי לשרוד. לגב' ברוסטר יש את היכולת לנעוץ מבטה באנשים ולדעת את תחושותיהם. אמונותיה מקבילות לאלו של ואן ויידן והיא אשת ספר.

עיבוד לקולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים של הספר לקולנוע הופקו ב-1913, 1920 1926, 1930, 1941 ו-1993 (סרט טלוויזיה).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Cambridge History of American Literature: Volume 3, Prose Writing, 1860-1920
  2. ^ Letter to George Sterling, Feb. 18 1905, A much misunderstood man, Selected Letters of Ambrose Bierce, ed. S. T. Joshi, Tryambak Sunand Joshi, David E. Schultz, Columbus: Ohio State University Press, 2003
  3. ^ "Washington University Press on Alex MacLean". Washington.edu. August 16, 2011. Retrieved 2011-08-25.
  4. ^ MacGillivray, Don. "http://www.ubcpress.ca/books/pdf/chapters/2008/CaptainAlexMacLean.pdf" (PDF). Alex MacLean. UBC Press. p. 15. Archived from the original (PDF) on 2011-05-15. Retrieved 2009-07-08
  5. ^ MacNeil, Neil, The Highland Heart of Nova Scotia, Breton Books (1998)
  6. ^ "Jack London's Wolf House". Archived from the original on 2009-08-30. Retrieved 2009-07-22.
  7. ^ דמות מפורסמת נוספת של לונדון שעברה תהליך אוטודידקטי דומה היא גיבור הספר "מרטין עדן", יצא לאחרונה בהוצאת כרמל, ירושלים, 2012.
  8. ^ Jack London, Letter to Mary Austin, Nov 5 1919, cited in No Mentor But Myself, Jack London, Dale Walker, Jeanne Reesman, Second Edition, 1999
  9. ^ "Alex Catalogue of Electronic Texts". Infomotions.com. Retrieved 2011-08-25.