זאב פרוש

זאב פרוש

לידה	1901 ה'תרס"א ירושלים, ישראל
פטירה	1 במאי 1954 (בגיל 53 בערך) כ"ח בניסן ה'תשי"ד ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת עץ חיים
עיסוק	מורה, מנהל, איש ציבור

זאב פרוש (1901, ה'תרס"א– 1 במאי 1954, כ"ח בניסן ה'תשי"ד) שימש במשך כשלושה עשורים כמורה וכמנהל בבית הספר "נצח ישראל" שבעיר חיפה, ולאחר מכן כיהן בהנהלת מחלקת החינוך של העירייה עד מותו. במקביל לעבודתו החינוכית, היה בין מייסדי קריית מוצקין וכיהן כחבר המועצה שלה, וכן פעל ב"הגנה" כחבר מפקדת הנפה.

ביוגרפיה

נולד בירושלים בשנת 1901, ליונה, בת יעקב גולדמן, ולנפתלי, בן למשפחת פרוש, שראשה היה מתלמידי הגר"א, שעלו לארץ ישראל בתחילת המאה ה-19.

למד בישיבת "עץ החיים" בירושלים, והוסמך לרבנות על-ידי הרב צבי פסח פרנק. לאחר לימודיו בישיבה עבר ללמוד בבית המדרש למורים בפתח תקווה, שם הוסמך להוראה.

ב־1924 עבר לחיפה והצטרף לסגל ההוראה בבית הספר "נצח ישראל", תוך שהוא מסייע לד"ר בנימין מנשה לוין בעבודת העריכה במפעל ההוצאה לאור "אוצר הגאונים". שימש במשך כשלושה עשורים כמורה וכמנהל, ולאחר מכן כיהן בהנהלת מחלקת החינוך של העירייה עד מותו. בנוסף פרסם מספר מאמרים בנושאי חינוך.

לאחר נישואיו והולדת בניו, העתיקה המשפחה את מגוריה מחיפה לקריית מוצקין, שרק נוסדה.

ב־1935 נבחר ליושב-ראש מועצת הקריה. בין יתר פעולותיו הציבוריות, פעל לבניית בית הספר "אחדות", לבניית בית הכנסת המרכזי, בו נהג לתת שיעורי גמרא קבועים מדי שבוע, לבניית "יד לבנים" לזכר הנופלים, לבניית מקווה וכן להכתרת רב לקריה. בנוסף קבע את שמותיהם של מספר רחובות בקריית מוצקין. במקביל, היה פעיל במחתרת ההגנה כחבר במפקדת הנפה.

נפטר ב-1 במאי 1954, בגיל 53. נקבר בהר המנוחות בירושלים.

בקריית מוצקין ובעיר חיפה נקראים רחובות על שמו.

חיים אישיים

היה נשוי לחיה לבית סולוביצ'יק. בנו הבכור נפתלי, שירת בבריגדה היהודית. בנו השני יעקב, הוא פרופסור לכלכלה לשעבר באוניברסיטת בר-אילן. נכדו, זאב פרוש, פרופסור לגנטיקה התפתחותית באוניברסיטה העברית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זאב פרוש בוויקישיתוף

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.