לדלג לתוכן

זה קרה מחר (סרט, 1979)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זה קרה מחר
Time After Time
מבוסס על הרומן Time After Time (אנג')
מאת קרל אלכסנדר (אנג')[1]
בימוי ניקולס מאייר (אנג')
הופק בידי הרב יפה (אנג')
תסריט ניקולס מאייר
עריכה דון קמברן (אנג')
שחקנים ראשיים מלקולם מקדואל
דייוויד וורנר
מרי סטינבורגן
מוזיקה מיקלוש רוז'ה
צילום פול לוהמן (אנג')
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה Orion Pictures (אנג')
חברה מפיצה אולפני האחים וורנר
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 7 בספטמבר 1979 (TIFF)[2]
28 בספטמבר 1979 (ארצות הברית)
משך הקרנה 112 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה מדע בדיוני
מקום התרחשות לונדון, סן פרנסיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 13 מיליון דולר[3]
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זה קרה מחר (באנגלית: Time After Time) הוא סרט מדע בדיוני אמריקאי משנת 1979 שנכתב ובוים על ידי ניקולס מאייר (אנג') בכיכובם של מלקולם מקדואל, דייוויד וורנר ומרי סטינבורגן. הסרט, שצולם בפאנוויז'ן (אנג'), היה סרט הביכורים של מאייר, שתסריטו מבוסס על הרומן Time After Time (אנג') מאת קרל אלכסנדר (אנג') ועל סיפור מאת אלכסנדר וסטיב הייז.

גיבור הסרט הוא הסופר הבריטי ה. ג'. וולס, בגילומו של מקדואל, אשר משתמש במכונת זמן בכדי לרדוף אחר ג'ק המרטש מלונדון של המאה ה-19 אל סן פרנסיסקו של המאה ה-20.

הסרט זכה בארבעה פרסי סאטורן (מתוך 9 מועמדויות), והיה מועמד לפרס אדגר ולפרס הוגו.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1893 בלונדון, הסופר המפורסם ה. ג'. וולס (מלקולם מקדואל) מציג מכונת זמן שהמציא לאחרונה בפני אורחי ארוחת הערב הספקנים שלו ומסביר להם כיצד היא פועלת, לרבות שני רכיבים: "non-return key" אשר מונע ממכונת הזמן לחזור באופן אוטומטי לנקודת המוצא שלה; "vaporizing equalizer" אשר "מאזן" בין מכונת הזמן לבין הנוסע בזמן. לפתע מגיעים שוטרים למקום, מחפשים אחר ג'ק המרטש. הם מוצאים במקום תיק ובו כפפות מוכתמות בדם השייך לחברו של וולס, הרופא-מנתח ד"ר ג'ון לסלי סטיבנסון (דייוויד וורנר), והדבר מוביל אותם אל המסקנה שסטיבנסון עשוי להיות הרוצח. וולס ממהר למעבדה שלו, ומגלה כי מכונת הזמן שלו נעלמה.

סטיבנסון נמלט אל העתיד, אך ללא ה-"non-return key", מה שגורם למכונת הזמן לשוב באופן אוטומטי אל שנת 1893. לאחר מכן, וולס רודף אחר סטיבנסון עד ה-5 בנובמבר 1979, שם מכונת הזמן מוצגת במוזיאון בסן פרנסיסקו. וולס התכוון לנסוע לעתיד מתוך אמונה כי יגלה שהאנושות השיגה אוטופיה סוציאליסטית נאורה, אך מתאכזב ללמוד על ההיסטוריה של המאה ה-20, הרוויה באלימות, מלחמה וחמדנות. כמו כן, הוא מגלה כי בסן פרנסיסקו התרחשו מספר מקרי רצח לא פתורים, כאשר כל הקורבנות הן נשים.

וולס, שאינו יכול להשתמש בשטרות הבריטים המיושנים שברשותו, מחליט להמיר את כספו לדולרים אמריקאים ומסיק שגם על סטיבנסון היה לעשות אותו הדבר והוא מבקר במספר בנקים שונים ברחבי העיר, בחיפוש אחריו. בבנק הסטנדרט צ'רטרד של לונדון הוא פוגש בבנקאית איימי רובינס (אנג') (מרי סטינבורגן), שמספרת לו שהיא הפנתה את סטיבנסון למלון הייאט ריג'נסי. איימי, מוקסמת מוולס, נותנת לו את כרטיס הביקור שלה ואומרת לו שיצלצל אליה.

וולס פוגש את סטיבנסון בחדר בית המלון בו האחרון מתארח, והשניים מתעמתים. סטיבנסון מודה שהוא מרוצה לגלות כי החברה המודרנית אלימה כל כך, ואילו וולס מנסה לשכנע אותו שהם לא שייכים לשנת 1979 ועליהם לחזור חזרה ללונדון. סטיבנסון תוקף את וולס ומנסה לגנוב ממנו את המפתח ("non-return key"). מאבקם נקטע על ידי עוזרת בית, וסטיבנסון נמלט, אך תוך כדי המרדף הסוער הוא נפגע ממכונית חולפת. וולס מגיע אל חדר המיון של בית החולים, משם כבר נמלט סטיבנסון הפצוע; אך בשל בלבול, אחות בית החולים אומרת לוולס כי סטיבנסון נפטר מפצעיו.

וולס נפגש שוב עם איימי, והשניים מתאהבים זה בזה. למחרת, סטיבנסון חוזר אל הבנק, בגין חשד כי איימי הובילה את וולס אליו. הוא מאיים עליה כי יפגע בה, ומצליח לגלות את כתובתה. וולס נאלץ לספר לאיימי שהוא נוסע בזמן, וכדי לשכנע אותה הוא לוקח אותה שלושה ימים אל העתיד. איימי נחרדת כשהיא מוצאת עיתון המדווח כי היא הקורבן החמישי של הרוצח הסדרתי המכונה "המרטש של סן פרנסיסקו". וולס משכנע אותה שעליהם לחזור כדי למנוע את רצח הקורבן הרביעי, וכך למנוע את רציחתה איימי. עם שובם, הם מתעכבים ולא יכולים לעשות דבר פרט מאשר להתקשר למשטרה. כאשר נמצאת גופתה של הקורבן הרביעי, וולס נעצר ומואשם בפשע. איימי נותרת לבדה, חסרת הגנה לחלוטין מפני סטיבנסון.

בעוד וולס מנסה ללא הצלחה לשכנע את המשטרה כי חייה של איימי בסכנה מיידית, היא מנסה להסתתר בדירתה כאשר סטיבנסון מגיע למקום. כאשר המשטרה סוף סוף שולחת ניידת אל הדירה, היא מוצאת גופה של אישה מבותרת. לבסוף, החוקרים משתכנעים שוולס חף מפשע ומשחררים אותו. וולס שבור לב משוטט ברחבי העיר, ונתקל באיימי שמספרת לו שהקורבן החמישי הייתה למעשה עמיתתה לעבודה, וכי המשטרה טעתה בזיהויה. תוך כדי שיחתם, סטיבנסון מפתיע את וולס, לוקח את איימי כבת ערובה ודורש את המפתח ("non-return key") בתמורה לחייה.

וולס מוסר לסטיבנסון את המפתח, והאחרון נמלט מהמקום עם איימי, במטרה להימלט לצמיתות במכונת הזמן. וולס נוהג במכוניתה של איימי ועוקב אחריהם אל המוזיאון. וולס מתחנן בפני סטיבנסון שיחוס על חייה של איימי, שמצליחה להימלט. סטיבנסון נכנס אל מכונת הזמן ומנסה להימלט, אולם וולס מסיר את ה-vaporizing equalizer", וסטיבנסון נעלם לנצח אל מחוץ למרחב הזמן-חלל. וולס מודיע לאיימי שעליו לחזור לשנת 1893 ולהשמיד את מכונת הזמן, בהתחשב במה שחווה. בידיעה שמבחינה חוקית היא נחשבת למתה, איימי מחליטה להצטרף אליו. הסרט מסתיים בכיתוב: "ה.ג'י וולס התחתן עם איימי קתרין רובינס, שמתה ב-1927. כסופר, הוא צפה את הסוציאליזם, מלחמות העולם, מסע בחלל ושחרור הנשים. הוא נפטר ב-1946".

שחקנים ודמויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם השחקן/יתשם הדמותהערות
מלקולם מקדואלהרברט ג'ורג' ולס
דייוויד וורנרג'ון לסלי סטיבנסון / ג'ק המרטש
מרי סטינבורגןאיימי קתרין רובינס (אנג')
צ'ארלס סיופי (אנג')לוטננט מיטשלקצין משטרה
קנט ויליאמס (אנג')איש משטרה
פאטי ד'ארבנוויל (אנג')שירלי
ג'וזף מאהר (אנג')אדמס
קורי פלדמןילד במוזיאון

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי ניקולס מאייר (אנג'), על פי קטע פרשנות הנכלל במהדורות ה-DVD והבלו-ריי של הסרט, מחבר הרומן הציג למאייר 55 עמודים מהרומן שטרם יצא לאור, וביקש ממאייר לבקר את עבודתו. מאייר אהב את הסיפור הכללי, ומיד רכש את הזכויות על מנת שיוכל לכתוב תסריט המבוסס על החומר שקרא, ולפתח את הסיפור בדרכו שלו.[4]

מלקולם מקדואל נמשך לחומר בשל רצונו בתפקיד שהיה הפוך לחלוטין מהופעתו ב"קליגולה", בו גילם את הדמות הראשית קליגולה.[5]

בעודו מתכונן לגלם את דמותו של ה. ג'. וולס, מקדואל השיג עותק של הקלטה של וולס מדבר. מקדואל היה "מזועזע לחלוטין" לשמוע שוולס דיבר בקול גבוה וחורק עם מבטא איסט אנד-לונדוני בולט, שלדעת מקדואל היה מוביל להומור לא מכוון אם היה מנסה לחקות אותו בסרט. במקום זאת, הוא השתמש במבטא עמוק ו"מכובד" יותר עבור וולס.[5]

לפי דייוויד וורנר, האולפן רצה את מיק ג'אגר לתפקיד ג'ון לסלי סטיבנסון, אך הבמאי ניקולס מאייר והמפיק הרב יפה (אנג') נלחמו על מנת שוורנר יקבל את התפקיד.[6]

זה היה אחד הסרטים האחרונים שכתב המלחין הוותיק מיקלוש רוז'ה, שקיבל את פרס סאטורן למוזיקה הטובה ביותר לשנת 1979.

צילומי חוץ רבים של הסרט "זה קרה מחר" נערכו ברחבי סן פרנסיסקו, באתרים רבים ושונים, בהם האקדמיה למדעים של קליפורניה, פארק שער הזהב, רציף הדייגים, גשר שער הזהב, היכל האמנויות היפות ועוד.

הפצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בטקס חגיגי בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בטורונטו ב-7 בספטמבר 1979.[2]

תגובות וביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"זה קרה מחר" זכה לתגובה חיובית מצד מבקרי הקולנוע. באתר Rotten Tomatoes, הסרט זכה לדירוג אישור של 88% בהתבסס על 32 ביקורות. על פי דעת הרוב קבע האתר כי: "עם שלושת השחקנים הראשיים שנהנים מתפקידיהם, זה קרה מחר הופך לסרט פנטזיה משעשע וקליל".[7]

וראייטי תיאר את הסרט כ"סרט קטן ומשעשע שמראה את האפשרויות ואת המגבלות של לקיחת חירויות עם ספרות והיסטוריה. ניקולס מאייר (אנג') הציב במיומנות את אנגליה הוויקטוריאנית ואת אמריקה העכשווית בסיפור חכם, שאי אפשר לעמוד בפניו בזכות יכולת צוות השחקנים".[8] ג'נט מסלין (אנג') מהניו יורק טיימס שיבחה אותו באופן דומה: "זה קרה מחר הוא [סרט] קסום בדיוק כמו הטריק סביבו הוא סובב". היא המשיכה:

מר מאייר איננו במאי מיומן במיוחד; זהו ניסיונו הראשון, ולפעמים הוא מגושם מאוד. אבל כילד-פלא הוא הגיע ישר לראש הכיתה, עם סרט שהוא מתוק כשם שהוא חכם, ולעולם לא חכם מדי בשביל להיות מבדר. הסיפוקים שמציע זה קרה מחר אולי אינם מתוחכמים יותר מהכיף שאפשר ליהנות ממערכת מורכבת של רכבות חשמליות. ובכל זאת, כיף מסוג זה לא תמיד קל להשיג, לא אחרי שגילנו טיפס לשתי ספרות. יש הרבה מה לומר על סרט למבוגרים עם הבהוב של צעצוע חדש של ילד.[9]

סצנות הפנים המתרחשות בלונדון שאולות רבות מהסרט "מכונת הזמן" משנת 1960, המבוסס על הנובלה של ה.ג'. וולס משנת 1895 באותו שם. פרשנים שמו לב גם להקבלות בין "זה קרה מחר" לבין "בחזרה לעתיד 3", שגם בו הופיעה מרי סטינבורגן.[10] היא אמרה:

למעשה, שיחקתי את אותה סצנה בסרט הזה (זה קרה מחר) וגם ב[בחזרה לעתיד] 3... היה לי גבר מתקופה אחרת שאמר לי שהוא מאוהב בי, אבל הוא צריך לחזור לזמן שלו. התגובה שלי בשני המקרים היא, כמובן, חוסר אמון, ואני בוחרה לעזוב אותם. לאחר מכן, אני מגלה שטעיתי ושהגבר אכן מזמן אחר, ואני רודפת אחריו (אחריהם) כדי להצהיר על אהבתי. זו תחושה די מוזרה למצוא את עצמך עושה את אותה סצנה, בהפרש של כל כך הרבה שנים, בפעם השנייה בקריירה שלך.[11]

הליהוק של סטינבורגן ל-"בחזרה לעתיד 3" נראה כאילו נועד במכוון לשקף את התפקיד הקודם.[12][13] ב-"בחזרה לעתיד 3", סטינבורגן מלגמת אישה אשר חיה במאה ה-20, והנוסע בזמן הוא מהמאה ה-19. לעומת זאת, ב-"בחזרה לעתיד 3" דמותה היא אישה המתגוררת במאה ה-19 והנוסע בזמן הוא מהמאה ה-20.[13] בשני הסרטים, האישה חוזרת בסופו של דבר עם הנוסע בזמן כדי לחיות בתקופתו.[14]

כמה פרדוקסים דומים במסע בזמן, כמו גם הסביבה העירונית המודרנית של סן פרנסיסקו, הופיעו גם בסרט "מסע בין כוכבים 4: השיבה הביתה" משנת 1986, שניקולס מאייר היה שותף בכתיבתו. שני הסרטים כללו סצנה בה הנוסעים בזמן מתקופות רחוקות משיגים ומחליפים מטבע אמריקאי של ימינו. ב-"מסע בין כוכבים 4" נכללה דמות נשית, ד"ר ג'יליאן טיילור בגילומה של קתרין היקס (אנג'), אשר מצטרפת בסופו של דבר לבחירה-ליבה, קפטן ג'יימס ט' קירק, שחי בעתיד, בדומה לסיום של "זה קרה מחר".

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולס מאייר (אנג') זכה בפרס סאטורן לתסריט הטוב ביותר, מרי סטינבורגן זכתה בפרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר, ומיקלוש רוז'ה זכה בפרס סאטורן למוזיקה הטובה ביותר. מועמדויות לפרס סאטורן היו למאייר עבור הבמאי הטוב ביותר, למלקולם מקדואל עבור השחקן הטוב ביותר, לדייוויד וורנר עבור השחקן הטוב ביותר, ולסאל אנתוני ואיבון קוביס עבור עיצוב התלבושות הטוב ביותר. הסרט היה מועמד לפרס סאטורן עבור סרט המדע בדיוני הטוב ביותר.

ניקולס מאייר זכה בפרס Antenne II ובפרס הגדול ב-Avoriaz Fantastic Film Festival והוא היה מועמד לפרס אדגר אלן פו לתסריט הטוב ביותר ולפרס הוגו להצגה דרמטית הטובה ביותר.

עיבוד טלוויזיוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 במאי 2016, רשת הטלוויזיה ABC הודיעה כי בחרה בסדרת טלוויזיה בשם Time After Time (אנג'), בכיכובם של פרדי סטרומה, ג'וש באומן, ג'נסיס רודריגז, ניקול ארי פרקר ואחרים, שתשודר בעונת הטלוויזיה 2016–2017. הסדרה, שהופקה ונכתבה על ידי קווין ויליאמסון,[15][16] בוטלה לאחר חמישה פרקים בלבד.[17][18]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ "Detail view of Movies Page". Afi.com.
  2. 1 2 Adilman, Sid (12 בספטמבר 1979). "Strong Opening For Toronto Festival". Variety: 7.
  3. ↑ "Time After Time (1979)". ‏The Numbers (אנג')‏.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)
  4. ↑ Nicholas Meyer (2002). Time After Time audio commentary (DVD). Warner Home Video.
  5. 1 2 Malcolm McDowell (2002). Time After Time audio commentary (DVD). Warner Home Video.
  6. ↑ Harris, Will (2017-07-26). "David Warner on Twin Peaks, Tron, Titanic, Time Bandits, and Teenage Mutant Ninja Turtles II". The A.V. Club.
  7. ↑ "Time After Time". RottenTomatoes.com. Fandango Media.
  8. ↑ "Review: 'Time After Time'". Variety. 31 בדצמבר 1979.
  9. ↑ Maslin, Janet (28 בספטמבר 1979). "Screen: H.G. Wells Trails Jack the Ripper into 1979: Down the Years". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2016.
  10. ↑ Spencer Bennett (2 בנובמבר 2015). "WHAT TIES THESE FIVE TIME-TRAVEL MOVIES TOGETHER? – [VIDEO]". mix979fm.com. I was noticing the time-traveling ties between Time After Time (1979) and another movie Back to the Future III (1990), a film also starring Mary Steenburgen. In Time After Time, she played Amy Robbins, a 20th Century woman who falls in love with a time traveller, H.G. Wells (played by Malcolm McDowell) from the 19th Century.... In Back to the Future Part III (1990), she played Clara Clayton, a 19th Century woman who falls in love with a time traveller (played by Christopher Lloyd), from the 20th Century.
  11. ↑ "Mary Steenburgen ("Clara Clayton Brown")". backtothefuture.com. אורכב מ-המקור ב-2019-02-20.
  12. ↑ Christopher Campbell (21 באוקטובר 2015). "10 Movies to Watch After You See Back to the Future Part III". filmschoolrejects.com. אורכב מ-המקור ב-20 בפברואר 2019. Steenburgen was sought to play Clara in part based on her role in this movie where she plays the love interest of another time traveller. Instead of a man from the future who is a fan of a famed 19th century sci-fi and fantasy author, her leading man is from the past and an actual famed 19th century sci-fi and fantasy author, H.G. Wells (Malcolm McDowell)... he brings Steenburgen’s character back to his own time period, just as Doc does with Clara.
  13. 1 2 "Ultimate Facts: back to the Future Part III". thefilmbox.org. אורכב מ-המקור ב-2019-08-18. The role of Clara Clayton was written specifically for Mary Steenburgen. – In the film, Clara Clayton is a 19th Century woman who falls in love with a time traveler from the 20th Century. In Time After Time (1979), Mary Steenburgen played Amy Robbins, a 20th Century woman who falls in love with a time traveler from the 19th Century.
  14. ↑ Fhlainn, Sorcha Ní (1 באוגוסט 2016). "'There's Something Very Familiar About All This': Time Machines, Cultural Tangents, and Mastering Time in H.G. Wells's The Time Machine and the Back to the Future trilogy". Adaptation. 9 (2): 164. doi:10.1093/adaptation/apv028. The conclusion to Back to the Future III (where both Doc and Clara travel to 1985 to meet with Marty once more, in a new time machine constructed within a steam-powered locomotive), intertextually connects this moment with the conclusion of Meyer’s Time After Time, where H.G. Wells (Malcolm McDowell) not only prevents Jack the Ripper (David Warner) from continuing his murder spree in San Francisco in 1979, but also brings Amy Robbins (also played by Mary Steenburgen) back to Victorian England with him. Thus, both women are positioned as a reward for the time traveller’s dedication and emotional connection to the machine. Both Clara and Amy are permanently relocated by their respective masters of time, just as Wells’s Time Traveller had intended with Weena.
  15. ↑ Petski, Denise (2016-01-28). "'Time After Time' Picked Up To Series By ABC". Deadline.
  16. ↑ Welch, Alex (12 במאי 2016). "'Still Star-Crossed,' 'Conviction,' 'Downward Dog,' and more ordered to series at ABC for 2016-17". Zap2it. אורכב מ-המקור ב-2016-05-13.
  17. ↑ "ABC Cancels 'Time After Time'". Variety.
  18. ↑ "ABC's "Match Game" to Replace "Time After Time" on Sunday Nights Beginning April 2". The Futon Critic. 29 במרץ 2017.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זה_קרה_מחר_(סרט,_1979)&oldid=43472943"