זיגפריד מאירוביץ'
 | |||||
| לידה |
24 בינואר 1887 (יוליאני) דורבה, לטביה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1925 (בגיל 38) Sēme Parish, לטביה | ||||
| מדינה |
האימפריה הרוסית, לטביה | ||||
| מקום קבורה |
ריגס מז'ה קאפי | ||||
| השכלה |
Rīgas politehniskais institūts (1911) | ||||
| מפלגה | איחוד החקלאים | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
זיגפריד מאירוביץ' (בלטבית: Zigfrīds Anna Meierovics, 5 בפברואר 1887 - 22 באוגוסט 1925) היה פוליטיקאי לטבי ממוצא יהודי. כיהן סמוך לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשתי תקופות כהונה נפרדות ובסך הכל במשך כשנתיים, כראש ממשלת לטביה השני, בשנים 1921–1924. היה הלטבי היחיד ממוצא יהודי שכיהן בתפקיד. שימש גם שר החוץ הלטבי, הראשון בתפקיד זה, במשך כשש שנים מ-1918 ועד למותו בתאונת דרכים ב-1925.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב-1887 בכפר בשם דורבה (Durbe), במערב לטביה, אז עדיין חלק מהאימפריה הרוסית, לחופי הים הבלטי. אביו היה רופא יהודי, חיים מאירוביץ', אשר ב-1885, שנתיים לפני הולדת מאירוביץ' התנצר ושינה את שמו הפרטי להרמן, כדי להינשא לאמו של מאירוביץ', לטבית נוצרית בשם אנה פיילהולד. האם נפטרה 12 יום לאחר לידתו של מאירוביץ' והרך הנולד קיבל כשם נוסף לשמו המקורי גם את שמה של אמו אנה, כך ששמו המלא מעתה היה זיגפריד אנה מאירוביץ'.
בהיות מאירוביץ' בן ארבע אושפז אביו בבית חולים לחולי נפש, שם גם נפטר ב-1913 ומאירוביץ' גדל לאחר אשפוז אביו, בבית דודו, אחי אמו.
לאחר סיום בית ספר תיכון, מאירוביץ' למד תחילה במשך שנתיים בבית הספר לעסקים של ריגה. ב-1907 עבר לאוניברסיטה הטכנית של ריגה, שם הוא סיים את לימודיו בכלכלה ועסקים ב-1911 ועבד כמורה לכלכלה ועסקים ולאחר מכן כבנקאי.
לקראת סיום הלימודים, ב-1910 מאירוביץ' נישא לאנה פיילהולד, קרובת משפחתו מצד אמו. נולדו להם שלושה ילדים. הצעיר שבהם, גונאר מאירוביץ' (1920–2007) נבחר לימים גם הוא לפרלמנט הלטבי (הסיימה החמישי), שהוקם לאחר התפרקות ברית המועצות. בן זה אף כיהן בתור השר הממונה על ענייני המדינות הבלטיות והנורדיות בממשלת ואלדיס בירקאוס[1].
מאירוביץ' עצמו התגרש ב-1924 ונישא בשנית, עוד באותה שנה לקריסטינה בקמן. הוא היה נשוי לה במשך כשנה בלבד, עד מותו בתאונת דרכים, בגיל 38. האלמנה בקמן התאבדה אף היא, כחצי שנה לאחר מותו.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
באפריל 1917, עם תחילת הדמוקרטיזציה שבסמוך לאחר מהפכת פברואר הרוסית היה מאירוביץ' אחד משני ראשיה ומקימיה של מפלגה חדשה בלטביה, הנשלטת עדיין על ידי רוסיה. המפלגה החדשה הזו הייתה מפלגה שמרנית בשם "איחוד האיכרים הלטבי" והמנהיג האחר שלה היה קרליס אולמניס, שנועד להיות ראש ממשלתה הראשון של לטביה העצמאית. המפלגה החדשה זכתה מהר מאוד למספר גדל והולך של חברים והפכה תוך זמן קצר בלבד למפלגה החזקה ביותר בלטביה, עדיין תחת שלטון רוסיה.
בנובמבר 1917, כשהוקמה "המועצה הלאומית הזמנית הלטבית" היה מאירוביץ' בין חבריה וכעבור כשנה, כשהוקמה מחליפתה של זו, "המועצה העממית הלטבית" הוא היה חבר גם בה.
ב-18 בנובמבר 1918, שבוע בדיוק לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ויום לאחר הקמתה הכריזה "המועצה העממית" החדשה, שהפכה לפרלמנט הזמני של לטביה על עצמאותה של לטביה משלטון רוסיה. בראש הממשלה הלטבית הזמנית שהוקמה למחרת הוצב אולמניס, כאשר מאירוביץ' מקבל את תפקיד שר החוץ.
מאירוביץ' כיהן בתפקיד שר החוץ הלטבי הראשון במשך למעלה מחמש שנים רצופות, עד 26 בינואר 1924, תחילה, במשך כשנתיים וחצי (19 בנובמבר 1918 - 19 ביוני 1921) תחת אולמניס, אחר כך כשנה וחצי (19 ביוני 1921 - 26 בינואר 1923) במקביל למילוי תפקידו החדש כראש ממשלת לטביה השני ובשנה החמישית, כחצי שנה (26 בינואר 1923 - 28 ביוני 1923) שוב כשר חוץ בלבד, הפעם תחת ראש הממשלה פולקס ואחר כך כחצי שנה (28 ביוני 1923 - 26 בינואר 1924) במקביל למילוי תפקיד ראש הממשלה בפעם השנייה.
הוא לא כיהן בממשלתו של ראש הממשלה הרביעי של לטביה, סמואלס, אך חזר לכהן כשר החוץ בממשלת סלמינס, מ-19 בדצמבר 1924 עד מותו בתאונת דרכים כעבור כשמונה חודשים, ב-22 באוגוסט 1925.
במקביל לתפקידיו הממשלתיים מאירוביץ' המשיך כל אותה עת לכהן גם כחבר "המועצה העממית" עד הבחירות הראשונות לאספה החוקתית ב-1920, אחר כך כחבר אותה אספה חוקתית עד לבחירות ב-1923 לסיימה הראשונה ולאחר מכן כחבר הסיימה הראשונה עד מותו ב-1925.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרט דוקומנטרי לטבי מ-2018 על זיגפריד מאירוביץ'
- זיגפריד מאירוביץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Gunārs Meierovics dies in Rīga at age 86", Latvians online, פברואר 2007