זיהום פטרייתי נרתיקי
 | |
| תחום | גינקולוגיה |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
נרתיק  |
| שכיחות | 75% מהנשים במהלך חייהן |
| גורמי סיכון | היריון |
| תסמינים |
פריחה |
| אבחון | תרבית נרתיקי |
| טיפול | תרופות אנטי-פטרייתיות (אנ') |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D002181 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
B37.3 |
| ICD-11 |
1F23.10 |
  | |
זיהום פטרייתי נרתיקי (או וגינלי) (באנגלית: vaginal yeast infection; מוכר גם בשם candidal vulvovaginitis ו-vaginal thrush) הוא זיהום שמקורו בצמיחה מוגזמת של פטרייה בנרתיק. התסמין השכיח ביותר הוא גירוי (אנ') נרתיקי. תסמינים אחרים כוללים דיסאוּריה (צריבה במתן שתן), הפרשות לבנות וסמיכות (בדרך כלל ללא ריח רע), כאב ביחסי מין ואדמומיות באזור הנרתיק. הסימפטומים עשויים להחריף לפני הווסת.
זיהום פטרייתי נרתיקי מתרחש כתוצאה מצמיחה מוגזמת בנרתיק של קנדידה – שמר (פטרייה) שנמצא באופן טבעי בנרתיק בדרך כלל, אך ברמות נמוכות. הזיהום אינו מועבר במגע מיני, אך עשוי להיות נפוץ יותר בקרב נשים שמעורבות בפעילות מינית. גורמי הסיכון כוללים נטילת אנטיביוטיקה, היריון, סוכרת, HIV, ודיאטה עשירה בסוכרים. האבחון נעשה על ידי לקיחת תרבית מהנרתיק. כיוון שהתסמינים של הזיהום דומים למחלות מין כמו כלמידיה וזיבה, ממליצים לשלול קיומם של מחלות אלו במקרה של תסמינים הדומים לפטרייה.
הטיפול הנפוץ הוא בתכשירי אנטי-פטרייתיים, לעיתים כמשחה מקומית כקלוטרימזול ולעיתים במתן פומי של פלוקונזול.
כ-75% מהנשים יסבלו מזיהום פטרייתי נרתיקי במהלך חייהן, ו-40%–45% יסבלו משתיים או יותר אפיזודות של זיהום כזה.[1] זיהום זה נפוץ יותר בקרב נשים הרות, עקב שינוי רמות החומציות בנרתיק ועקב חולשת מערכת החיסון במהלך ההיריון.[2][3] זהו הגורם השני אחרי זיהום חיידקי שגורם לווגינוזיס.[4]
גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיהום פטרייתי נרתיקי נגרם בדרך כלל על ידי קנדידה. זוהי פטרייה שנמצאת אצל אנשים רבים באופן טבעי בפה, במערכת העיכול ובנרתיק, בלא שתגרום לתסמינים ייחודיים. הסיבות לגידול מופרז של הפטרייה אינן מובנות כל צורכן, אולם יש כמה גורמים שהוגדרו כגורמי סיכון לכך.
תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפלורת הנרתיק מצויים באופן טבעי סוגים שונים של פטריות (וביניהן קנדידה) וחיידקים. אנטיביוטיקות, בייחוד כאלה רחבות-טווח, עשויות להרוג את החיידקים שנמצאים באופן טבעי בנרתיק ולגרום להפרת האיזון בו, מה שמאפשר שגשוג של קנדידה בנרתיק מעבר לכמויות הרגילות שהיא מצויה בו ובכך לגרום לזיהום פטרייתי.[5] כמו כן נמצאות בסיכון נשים הלוקחות אמצעי מניעה הורמונליים.[6]
היריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיהום פטרייתי נרתיקי נפוץ יותר בהיריון. נראה כי הסיבה לכך היא עלייה ברמות האסטרוגן בגוף, ועלייה ברמות הגליקוגן וחומרים אחרים בנרתיק. מושבות קנדידה בנרתיק עשויות לשבש את האיזון של הפלורה הטבעית, להוריד את כמותם של חיידקים לקטובציליים, חיידקים ידידותיים שנמצאים באופן טבעי בנרתיק, ועלייה בכמותם של חומרים פרואינפלמטורים.[2]
מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשים עם סוכרת לא מאוזנת נמצאות בסיכון רב יותר לפתח זיהום פטרייתי נרתיקי. כמו כן, נשים עם מערכת חיסון מדוכאת נמצאות אף הן בקבוצת סיכון, לדוגמה - נשאיות HIV או נשים שמקבלות טיפולים כימותרפיים זאת משום שמערכת החיסון הירודה מתקשה להילחם בשגשוגם של מזהמים שונים, וביניהם הקנדידה.
סוגים שונים של מזהמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שקנדידה היא הגורם המוביל לזיהום פטרייתי בנרתיק, קיימים מינים שונים של פטריות שעשויים לגרום לזיהום אף הם. מחקר שבדק שכיחות של גורמים שונים לפטרייה בנרתיק מצא כי ההתפלגות היא כדלהלן:[7]
- Candida albicans – 85.7%;
- קנדידה שאינה Candida albicans (8 מינים שונים) – 13.2%;
- Saccharomyces cerevisiae – 0.8%;
- Candida albicans ו-Candida glabrata – 0.3%.
מקרים של זיהום פטרייתי בנרתיק שאינם כתוצאה מ-Candida albicans הם מקרים מורכבים יותר של זיהום בהם הקו הראשון של הטיפול אינו יעיל. מקרים אלו מתרחשים בדרך כלל כתוצאה מכשל חיסוני.
אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבחון נעשה על ידי מדדים קליניים וכן על ידי בדיקות מעבדה, בדרך כלל על ידי wet prep או תרבית מיקרוביאלית. לאור העובדה שיש נשים שיש להן קנדידה באופן טבעי בנרתיק ללא סימפטומים, כדי להיות בטוחים שהיא הסיבה לדלקת יש לשלול מחלות אחרות ככלמידיה, וגינוזיס חיידקי וזיבה.
זיהום פטרייתי נרתיקי נשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-5% עד 8% מהנשים בגיל הפוריות יסבלו מארבע או יותר אירועים בשנה של זיהו פטרייתי נרתיקי סימפטומטי. מצב זה נקרא זיהום פטרייתי נשנה (recurrent vulvovaginal candidiasis, RVVC).
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיפול הוא בדרך כלל קצר טווח (בין 3–6 ימים), והוא כולל תכשירים מקומיים או תרופות סיסטמטיות במתן דרך הפה ממשפחת האזולים. טיפול בתרופות אלו יוביל להיעלמות הסימפטומים ותרביות שליליות בקרב 80%–90% מהמטופלות. בנשים בהיריון הטיפול יהיה בדרך כלל מקומי בלבד. התכשירים המקומיים אינם גורמים לתופעות לוואי בדרך כלל, עם זאת, תחושת שרפה ורגישות מקומית עשויים להופיע בחלק מהמקרים.[1]
זיהום פטרייתי נרתיקי אינו נגרם כתוצאה מיחסי מין, ומשכך, אין צורך לטפל בו זמנית גם בפרטנר המיני.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Vulvovaginal Candidiasis - 2015 STD Treatment Guidelines, www.cdc.gov (באנגלית)
- ^ 1 2 Christine L Roberts, Charles S Algert, Kristen L Rickard, Jonathan M Morris, Treatment of vaginal candidiasis for the prevention of preterm birth: a systematic review and meta-analysis, Systematic Reviews 4, 2015-03-21 doi: 10.1186/s13643-015-0018-2
- ^ Khushbu Yadav, Satyam Prakash, Prevalence of Vulvovaginal Candidiasis in Pregnancy, Global Journal of Medicine and Medical Sciences, 2016-10-17
- ^ Mari E. Egan, Martin S. Lipsky, Diagnosis of Vaginitis, American Family Physician 62, 2000-09-01
- ^ "Yeast infection (vaginal) - Symptoms and causes". Mayo Clinic (באנגלית). נבדק ב-2018-04-17.
- ^ Vaginal Candidiasis | Fungal Diseases | CDC, www.cdc.gov, 2017-08-07 (באנגלית)
- ^ Nemes-Nikodém Éva, Tamási Béla, Mihalik Noémi, Ostorházi Eszter, Vulvovaginitis candidosában előforduló sarjadzógomba-speciesek [Yeast species in vulvovaginitis candidosa], 2015 doi: 10.1556/OH.2015.30081
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.