זיכרון כוזב
בפסיכולוגיה, זיכרון כוזב (באנגלית: False Memory) הוא תופעה שבה אדם נזכר באירוע שמעולם לא התרחש, או זוכר אירוע באופן שונה לחלוטין מהדרך שבה הוא קרה במציאות.[1] מנגנונים קוגניטיביים שונים עומדים בבסיס התופעה, ובהם סוגסטיה, הפעלת מידע מקושר[א], אפקט המידע המטעה[ב], וכשל בניטור המקור[ג].
זיכרונות כוזבים נוצרים ומתבטאים במגוון דרכים, לעיתים קרובות כתוצאה מהשפעות חיצוניות, שפה וציפיות. מחקרים פורצי דרך הראו כיצד אפילו שינויים קלים בניסוח של שאלות מנחות יכולים לשכתב את הזיכרון האנושי; לדוגמה, במחקר של לופטוס ופאלמר, נמצא כי שימוש בפעלים עוצמתיים כגון ”התרסקו” במקום ”התנגשו” בעת תשאול עדים על תאונת דרכים, הוביל לכך שהנבדקים זכרו את האירוע כחמור בהרבה, ואף נטו להמציא פרטים שלא היו קיימים במציאות.[2] בנוסף, המוח נוטה להשלים פערים בזיכרון באמצעות סכמות קוגניטיביות מוכרות - נבדקים עשויים “לזכור” חפצים מסוימים במשרד או בזירת פשע רק משום שהם תואמים לציפיות המוקדמות שלהם מאותה סיטואציה, אף על פי שמעולם לא היו שם.[3]
ברמה הקוגניטיבית הבסיסית, זיכרונות כוזבים עלולים להיווצר יש מאין בשל אופן עיבוד המידע במוח. פרדגימות מחקר (כגון מבחן DRM) מדגימות כיצד חשיפה לרשימת מילים בעלות קשר סמנטי (למשל: “מיטה”, “עייפות”, “חלום” ו”לילה”) גורמת לנבדקים לדווח בביטחון מלא שגם מילת המטרה (כגון “שינה”) הופיעה ברשימה.[4] תופעה זו מוסברת, בין היתר, על ידי "תאוריית עקבות הזיכרון" (Fuzzy-trace theory), לפיה המוח מאחסן את ה"מהות" (Gist) הכללית של האירוע בנפרד מהפרטים המדויקים שלו (Verbatim), מה שמאפשר לזיכרון הסמנטי השגוי להשתרש בקלות.
לעיתים, זיכרונות כוזבים אינם נחלתם של יחידים בלבד, אלא הופכים לזיכרון קולקטיבי המשותף לקבוצות גדולות בחברה - תופעה תרבותית המכונה “אפקט מנדלה”. חוקרים מעריכים כי תופעה זו נובעת משילוב של גורמים קוגניטיביים המשפיעים על אנשים רבים במקביל, מידע מוטעה או דיווחים כוזבים בתקשורת, וחיזוק חברתי שמאשש ומשריש את הזיכרון השגוי.[5]
מופעים וסוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנחות קדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנחת-קדם או פרה-ספוזיציה (מאנגלית: Presupposition) היא טענה חבויה המשתמעת לגבי המציאות או אמונת רקע הנחשבת אמיתית בדיון. למשל, "באיזה גוון של כחול היה הארנק?", השאלה עצמה משתילה באופן סמוי את ה"עובדה" שהארנק היה כחול, ומאלצת את המשיב לצאת מנקודת הנחה זו. הנחת קדם כזו מייצרת אחד משני אפקטים:
- אפקט אמיתי (True effect): כאשר הרמיזה הייתה מדויקת והארנק אכן היה כחול. במצב זה, השאלה מחזקת את העקבה החזותית בזיכרון, הופכת את השליפה לנגישה יותר ומקלה על שחזור הפרטים.
- אפקט כוזב (False effect): כאשר הרמיזה שקרית והארנק כלל לא היה כחול. השאלה המטעה משכנעת את הנשאל באמיתות הפרט השגוי, ובכך מעוותת את זיכרונו. עיוות זה נוטה להשפיע גם על תשובותיו לשאלות הבאות, שכן הנשאל מנסה לשמור על עקביות פנימית עם המידע המטעה שכבר אימץ. בשני המקרים, הנשאלים נוטים להתאים את תשובתם למידע שמספק להם השואל, מתוך הנחה מובלעת שהמידע אמין ומדויק.
ניתוח-על (מטא-אנליזה) שערכה אליזבת לופטוס על מחקרים העוסקים בהשפעת הניסוח הלשוני הראה כיצד אפילו השינוי הזעיר ביותר במבנה התחבירי של השאלה מסוגל לשכתב את הזיכרון האנושי. לדוגמה, עצם השילוב של תווית יידוע בשאלה "האם ראית את תמרור העצור?" לעומת הניסוח הכללי "האם ראית תמרור עצור?", יצר אצל הנשאלים הנחת קדם שהתמרור אכן ניצב בזירה. הנחת קדם זו העלתה באופן מובהק את שיעור הנבדקים שטענו בביטחון כי ראו את התמרור, אף על פי שלא היה קיים.[6]
השפעת מידע מטעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפקט המידע המטעה מתרחש כאשר חשיפה למידע שגוי או מטעה לאחר התרחשותו של אירוע, משפיעה על האופן שבו האדם זוכר את האירוע המקורי ומעוותת את עדותו.[7] עם זאת, הפגיעות לאפקט זה אינה זהה אצל כולם; שורה של הבדלים בין-אישיים – ובראשם גיל, תכונות אישיות ויכולות דימוי חזותי – קובעים האם אדם יאמץ את המידע המטעה או יצליח לדחות אותו.[7] ילדים בגיל הרך הם האוכלוסייה הפגיעה ביותר לאפקט המידע המטעה, ורמת רגישותם גבוהה באופן מובהק מזו של ילדים בוגרים או מבוגרים.[7]
ילדים נוטים יותר ממבוגרים לקבל מידע שגוי, במיוחד כאשר הוא מגיע מדמות בעלת סמכות. נטייה זו נובעת, בין היתר, מרצונם לרצות את המבוגרים ומיכולות שפתיות מפותחות פחות. הם נוטים לשלב מידע כזה בזיכרון האישי שלהם, גם כאשר הוא לא התרחש בפועל. ילדים בגיל הרך רגישים במיוחד להשפעות אלו; בשלב זה של התפתחותם הקוגניטיבית והחברתית זיכרונם עדיין לא מבוסס דיו כדי להפריד בין מקורות מידע שונים (מקור חוויתי לעומת מקור חיצוני), והם נוטים להאמין למה שנאמר להם על ידי דמות בעלת סמכות. כמו כן כאשר ילדים נחשפים שוב ושוב למידע מטעה, הסבירות שהם יאמצו אותו לתוך נרטיב הזיכרון שלהם גוברת, מה שמעמיד אתגר בפני אנשי מקצוע בתחום החקירה והמשפט.[7]
דוגמה קלאסית ומפורסמת במחקר הקוגניטיבי לזיכרון כוזב שמקורו בהטעיה חיצונית, היא עדותו של פסיכולוג הילדים הנודע ז'אן פיאז'ה. לאורך כל ילדותו ונערותו, נשא עמו פיאז'ה זיכרון חזותי עשיר ופרטני מאירוע שחווה כביכול בגיל שנתיים: ניסיון חטיפה בעת שטייל עם האומנת שלו בפריז. פיאז'ה “זכר” בבירור כיצד נחטף מתוך עגלת התינוק שלו, כיצד נאבקה האומנת בחוטף ואף ספגה שריטות בפניה, וכיצד שוטר מקומי חובש כובע מיוחד נחלץ לעזרתם והבריח את התוקף.[8]
כאשר מלאו לו 15 שנים, התקבל בבית הוריו מכתב מהאומנת לשעבר. במכתב היא התוודתה כי בדתה את כל סיפור החטיפה מליבה, ואף שרטה את עצמה במכוון, במטרה לזכות בשבחים ובהערכה מהוריו. פיאז'ה נדהם לגלות שאירוע דרמטי שהוא "זכר" בביטחון מלא מעולם לא התרחש במציאות.[8]
כשל בניטור המקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשל בניטור המקור (או ייחוס מוטעה של זיכרון) מתרחש כאשר אדם שולף מידע נכון מהזיכרון, אך מייחס אותו באופן שגוי למקור או לנקודת זמן לא נכונה. התופעה מתרחשת לרוב כאשר המוח מתקשה להפריד בין חוויה חושית בזמן אמת לבין מחשבות, דמיונות או מידע חיצוני שנחשף אליו מאוחר יותר.[9] לפי תאוריית ניטור המקור, ככל ששני מקורות שונים חולקים מאפיינים דומים (למשל, שני אירועים דרמטיים או שני פרצופים שנצפו בסמיכות), כך גובר הסיכוי שהמוח ימזג ביניהם ויחליף ביניהם בזמן השליפה.[9]
הכשל בייחוס המקור מתבטא בשלוש צורות מרכזיות: הראשונה היא קריפטומנזיה (שכחה סמויה), שבה אדם נחשף לרעיון או לבדיחה בעבר, אך כשהוא נזכר בהם מוחו משלה אותו לחשוב שהוא המציא אותם כעת.[10] השנייה היא יצירת זיכרונות כוזבים של פרטים או אירועים שלמים שלא קרו מעולם בעקבות השפעה חיצונית. הצורה השלישית, והנפוצה ביותר בהקשר המשפטי, היא בלבול במקור (Source confusion) – מצב שבו מידע ששמענו או ראינו בערוץ אחד, נטמע בתוך נרטיב של אירוע אחר. למשל, עד ראייה ששומע חוקר משטרה מזכיר אקדח, עלול "לזכור" שבועות לאחר מכן כי ראה את האקדח במו עיניו בזירה.[11]
דוגמה מוכרת של כשל בניטור המקור היא של נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, שנהג לספר בדמעות ובביטחון מלא כיצד העניק בעצמו מדליה לטייס גיבור במלחמת העולם השנייה. רק מאוחר יותר התברר כי רייגן, שהיה שחקן קולנוע בעברו, פשוט שלף לפרטי פרטים עלילה של סרט קולנוע הוליוודי שבו צפה (Wing" and a Paryer") ושיכתב אותה במוחו כזיכרון אישי שבו לקח חלק פעיל.[12]
תאוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאוריית עקבות הזיכרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]“תאוריית עקבות הזיכרון” שהוצעה על ידי ואלי ריינה וצ’ארלס בריינדר בשנות ה-90 של המאה ה-20, גורסת כי מידע נשמר ביזכרון בשני אופנים מקבילים אך נפרדים: ייצוג מילולי/מדויק (Verbatim) וייצוג תמציתי/מהותי (Gist). הייצוג המדויק מהווה מעין העתק מילולי ופרטני של המידע, האוצר בתוכו את מאפייני השטח של החוויה. לעומתו, הייצוג התמציתי הוא כללי, מופשט ומטושטש יותר, ומקודד בעיקר את ההקשר והמשמעות של האירוע.[13]
התאוריה מסבירה את היווצרותם של זיכרונות כוזבים בכך שמידע המקודד כייצוג תמציתי נוטה להיות פגיע בהרבה למניפולציה. מכיוון שהמידע מאוחסן במסלולים עצביים מקבילים, זיכרונות של פרטים מדויקים (Verbatim traces) עשויים לדעוך עם הזמן, בעוד שהמשמעות הכללית (Gist traces) נשארת. מצב זה מאפשר למוח "להשלים" פערים באמצעות פרטים שגויים, כל עוד הם תואמים לרוח הדברים ולמשמעות הכללית של האירוע שנחווה.[14]
הנוירוביולוגיה של הזיכרון הכוזב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקרים מדעיים, לרבות סריקות מוחיות בשיטות הדמיה כגון דימות תהודה מגנטית תפקודי וטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים, מצביעים על כך שזיכרונות אמיתיים וזיכרונות כוזבים נשענים על מערכות עצביות חופפות במוח. חפיפה נוירולוגית זו מסיברה מדוע זיכרונות כוזבים נחווים באופן סובייקטיבי כמציאותיים ואותנטיים לחלוטין. הדבר הודגם בשורת פרדגימות מחקריות, כגון מטלת DRM (יצירת זיכרון כוזב באמצעות רשימות מילים מקושרות), מחקרים על אפקט המידע המטעה וניסויים בכשל ניטור המקור.
הממצאים מדגישים כי זיכרונות כוזבים אינם תוצר של מחלה או "תקלה" מוחית, אלא נובעים מתהליכי השחזור הנורמליים של הזיכרון האנושי. התופעה מתרחשת בעיקר כאשר המוח מסתמך על עיבוד תמציתי, או כאשר מתרחשת שגיאה בייחוס המקור (Source misattribution).[15]
השלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לתופעת הזיכרון הכוזב ישנן השלכות מרחיקות לכת, במיוחד בתחומי המשפט, הטיפול הפסיכולוגי וחקירות ילדים. גמישותו של הזיכרון האנושי עמדה במוקד של מחלוקות משפטיות רבות, במיוחד סביב סוגיית ה”הזיכרונות המודחקים”.
משפטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקרים רבים, מטפלים עלולים לסייע ביצירת זיכרון כוזב אצל מטופליהם - בין אם במכוון ובין אם בשוגג. שימוש בטכניקות מעוררות-זיכרון או שנויות במחלוקת, כגון היפנוזה, פירוש חלומות או ראיונות סוגסטיביים, עלול להוביל מטופלים לקשר מצוקה נפשית כללית לאירועים בדויים (כגון התעללות בילדות), עד כדי אמונה שלמה שאלו אכן התרחשו. מספר תקדימים משפטיים בולטים המחישו את הסכנה בהשתלת זיכרונות:
- פרשת רמונה נגד איזבלה (1994) מטפלים גרמו למטופלת, הולי רמונה, אז סטודנטית כבת 19 בערך, להאמין כי אביה התעלל בה מינית. הזיכרון השגוי הושתל, בין היתר, לאחר שימוש בסם הפסיכואקטיבי סודיום אמיטל. בית המשפט קבע כמעט פה אחד כי המטפלת התרשלה בעבודה, והמשפט תרם רבות להעלאת המודעות הציבורית והמשפטית לסכנת הזיכרונות הכוזבים.[16]
- פרשת מקסין ברי: מקרה קיצוני בו אם, שביקשה למנוע מבעלה לשעבר ליצור קשר עם בתם (אז בת 17-18 בערך), שלחה את הבת לטיפול נפשי שנועד לעזור לכאורה להתמודד עם דחק. בפועל, הופעל על הבת דחק מצד המטפלת "להיזכר" בהתעללות מינית מצד האב. הלחץ הוביל להתמוטטות נפשית ואשפוז פסיכיאטרי של הבת, שאף עברה הליך של קשירת חצוצרות כדי "לא להמשיך את מעגל ההתעללות". כשהבינה בהמשך חייה כי הזיכרונות היו כוזבים לחלוטין ונוצרו עקב מניפולציה, היא תבעה את המטפלים והגיעה להסדר פיצויים מחוץ לכותלי בית המשפט.[17][18]
- הסתמכות על עדי ראייה: זיכרון כוזב משפיע עמוקות גם על הליכים פליליים שאינם קשורים לטיפול. במשפטו של ג’וזף פייסלי, שהואשם בתקיפה על סמך זיהוי מוטעה, העידה החוקרת אליזבת לופטוס. היא הדגימה כיצד דחק קיצוני ופערים בין-גזעיים (המתלוננת הייתה מקסיקנית והנאשם שחור) פוגעים אנושות באמינות הזיכרון ומובילים לזיהוי שווא. עדותה, הנשענת על מחקרים רבים המראים כי זיכרון אנושי ניתן למניפולציה, סייעה לזיכויו.[19]
השפעה על ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדיםן נוטים לייצר זיכרונות כוזבים בשיעורים גבוהים יותר ממבוגרים, בעיקר בשל התפתחות חלקית של מנגגוני הקשב ומערכות בקרת הזיכרון במוחם.[20] התופעה משמעותית במיוחד בחקירות של חשד להתעללות. אחד הקשיים המרכזיים אצל ילדים (ובמיוחד בגיל הרך) הוא הכשל בניטור המקור. זהו הקושי להבחין בין זיכרון של אירוע שבאמת נחווה פיזית, לבין זיכרון של אירוע שרק דומיין או הוצע על ידי אדם אחר.
חקירה לא מותאמת עלולה להוביל לתוצאות הרסניות: ילדים לרוב אינם מנדבים פרטים על התעללות כשנשאלים בשאלות פתוחות. כאשר מופעל עליהם לחץ מצד חוקרים, או כשהם נשאלים שאלות מנחות באופן חזרתי, נוצר קונפליקט במוחו של הילד, והוא עשוי “להיזכר” בפרטים שלא קרו רק כדי לרצות את השואל או לספק תשובה. ככל שהילד מנסה לחזור ולשחזר את הזיכרון שוב ושוב, הוא עלול לשלב בו מקורות מידע חיצוניים, וכך ילדים שמעולם לא עברו התעללות עשויים לתאר אירועים שלמים שלא היו ולא נבראו.[21]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כשלים בזיכרון - מונח מטרייה לתופעות שבהן המידע הנשלף מהזיכרון מעוות, חסר או שגוי, עקב ליקויים שונים בתהליכי האחסון והשליפה של הזיכרון.
- קונפאבולציה - תופעה נוירו-קוגניטיבית שבה המוח מייצר, משלים או מעוות זיכרונות באופן לא מודע (ללא כוונת זדון).
- סוגסטיה – תהליך פסיכולוגי שבו רמיזה, מסר או השפעה חיצונית משנים ומעצבים את עמדותיו, אמונותיו או תוצרי הזיכרון של האדם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Charles J. Brainerd, Valerie F. Reyna, The science of false memory, New York ; Oxford: Oxford University Press, 2005, Oxford psychology series, ISBN 978-0-19-986838-4
- ↑ Elizabeth F. Loftus, John C. Palmer, Reconstruction of automobile destruction: An example of the interaction between language and memory, Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior 13, 1974-10-01, עמ' 585–589 doi: 10.1016/S0022-5371(74)80011-3
- ↑ James M. Lampinen, Jeffrey S. Neuschatz, David G. Payne, Memory illusions and consciousness: Examining the phenomenology of true and false memories, Current Psychology 16, 1997-09-01, עמ' 181–224 doi: 10.1007/s12144-997-1000-5
- ↑ Henry L. Roediger, Kathleen B. McDermott, Creating false memories: Remembering words not presented in lists., Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition 21, 1995-07, עמ' 803–814 doi: 10.1037/0278-7393.21.4.803
- ↑ Deepasri Prasad, Wilma A. Bainbridge, The Visual Mandela Effect as Evidence for Shared and Specific False Memories Across People, Psychological Science 33, 2022-12-01, עמ' 1971–1988 doi: 10.1177/09567976221108944
- ↑ Elizabeth F. Loftus, Hunter G. Hoffman, Misinformation and memory: The creation of new memories., Journal of Experimental Psychology: General 118, 1989-03, עמ' 100–104 doi: 10.1037/0096-3445.118.1.100
- 1 2 3 4 Elizabeth F. Loftus, Planting misinformation in the human mind: A 30-year investigation of the malleability of memory, Learning & Memory 12, 2005-07-01, עמ' 361–366 doi: 10.1101/lm.94705
- 1 2 Jean Piaget, in his Plays, Dreams, and Imitation in Childhood, related a personal story about the malleability of memory, www2.nau.edu
- 1 2 B. Keith Payne, Clara Michelle Cheng, Olesya Govorun, Brandon D. Stewart, An inkblot for attitudes: Affect misattribution as implicit measurement., Journal of Personality and Social Psychology 89, 2005-09, עמ' 277–293 doi: 10.1037/0022-3514.89.3.277
- ↑ Richard L. Marsh, Gordon H. Bower, Eliciting cryptomnesia: Unconscious plagiarism in a puzzle task., Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition 19, 1993, עמ' 673–688 doi: 10.1037/0278-7393.19.3.673
- ↑ Linda A. Henkel, Kimberly J. Coffman, Memory distortions in coerced false confessions: a source monitoring framework analysis, Applied Cognitive Psychology 18, 2004, עמ' 567–588 doi: 10.1002/acp.1026
- ↑ David Mikkelson, Wing and a Prayer, Snopes, 2009-03-05 (באנגלית)
- ↑ Patricia H. Miller, David F. Bjorklund, Contemplating Fuzzy-Trace Theory: The Gist of It, Journal of Experimental Child Psychology 71, 1998-11-01, עמ' 184–193 doi: 10.1006/jecp.1998.2471
- ↑ C.J. Brainerd, V.F. Reyna, Fuzzy-Trace Theory and False Memory, Current Directions in Psychological Science 11, 2002-10-01, עמ' 164–169 doi: 10.1111/1467-8721.00192
- ↑ Marcia K. Johnson, Carol L. Raye, Karen J. Mitchell, Elizabeth Ankudowich, The Cognitive Neuroscience of True and False Memories, New York, NY: Springer, 2012, עמ' 15–52, ISBN 978-1-4614-1195-6. (באנגלית)
- ↑ Father Wins Suit in 'False Memory' Case, Los Angeles Times, 1994-05-14 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ The women brainwashed by therapists to believe their parents abused them, www.culteducation.com
- ↑ "Article clipped from Argus-Leader". Argus-Leader. 1997-02-27. p. 27.
- ↑ Moheb Costandi, Evidence-based justice: Corrupted memory, Nature 500, 2013-08-01, עמ' 268–270 doi: 10.1038/500268a
- ↑ D. Stephen Lindsay, Marcia K Johnson, Paul Kwon, Developmental changes in memory source monitoring, Journal of Experimental Child Psychology 52, 1991-12-01, עמ' 297–318 doi: 10.1016/0022-0965(91)90065-Z
- ↑ Maggie Bruck, Stephen J. Ceci, THE SUGGESTIBILITY OF CHILDREN'S MEMORY, Annual Review of Psychology 50, 1999-02-01, עמ' 419–439 doi: 10.1146/annurev.psych.50.1.419
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מצב שבו חשיבה על מושג מסוים מפעילה במוח באופן אוטומטי מושגים הקרובים אליו, מה שגורם לנו "לזכור" פרטים שרק קשורים אסוציאטיבית לאירוע.
- ↑ עיוות הזיכרון המקורי בעקבות חשיפה לנתונים שגויים לאחר שהאירוע כבר הסתיים.
- ↑ מצב שבו המידע עצמו נזכר במדויק, אך המוח משייך אותו בטעות לזמן, למקום או לאדם הלא נכון, כמו בלבול בין חלום למציאות