זיכרון מודחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זיכרון מודחק (או זיכרון מודחק-משוחזר) הוא זיכרון של אירוע שאינו נגיש (או שלא היה נגיש משך תקופה מסוימת) למודעות.

המונח הקליני המקובל לתיאור מצב בו לאדם אין זיכרון לגבי חלקים משמעותיים מאירוע שאליו נחשף, הוא אמנזיה דיסוציאטיבית (dissociative amnesia).[1] רוב האירועים שלגביהם מתפתחת אמנזיה דיסוציאטיבית הם אירועי טראומה או דחק טריים.[2] זיכרון משוחזר (recovered memory) הוא זיכרון שהפך נגיש למודעות לאחר אמנזיה דיסוציאטיבית. קיום התופעה שנוי במחלוקת בקרב חוקרי הזיכרון.

המחלוקת סביב קיומם של זיכרונות מודחקים-משוחזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפשרות שאירועים טראומטיים ממושכים יודחקו עד כדי שכחה ויצופו מחדש, שנויה במחלוקת בקרב אנשי מדעי ההתנהגות וחוקרי זיכרון. מראשוני התורמים לדיון, זיגמונד פרויד, שסבר בתחילה כי זיכרונות טראומטיים העולים בטיפול מבוססים על התת-מודע,[3] אולם בהמשך שינה עמדתו וגרס כי זיכרונות אלו הם פרי הדמיון.[4] מחד, מרבית העוסקים בטיפול פסיכולוגי סבורים שהתופעה קיימת ואף נפוצה למדי. מנגד, מרבית החוקרים המדעיים סבורים שאין לתאוריה אישוש, וכי תחושות זיכרון אלו מבוססות על זיכרון שגוי, כוזב או בדוי (קוֹנְפַבּוּלַצְיָָה).[5] המחלוקת הממושכת זכתה לכינוי "מלחמות הזיכרון" (memory wars)‏. ארגונים שונים משני צדי המתרס מתחזקים אתרי אינטרנט המבקשים להוכיח את התזות השונות. חוקרים משני צדי המתרס מנסים להציג בעיות מתודולוגיות ופרשנות לקויה של ממצאים במחקרים של הצד השני.[6][7]

בין החוקרות הבולטות הגורסות שזיכרונות טראומטיים משוחזרים הם למעשה זיכרונות כוזבים, נמנות פרופ' אליזבת לופטוס, חברת האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית וחברת הוועדה המייעצת, המדעית והמקצועית של "קרן תסמונת הזיכרון הכוזב" (אנ'), וד"ר סוזן קלנסי מאוניברסיטת הרווארד, שערכו שורה של מחקרים המראים כיצד זיכרונות כוזבים, כגון חטיפה על ידי חייזרים, מתפתחים או מושתלים בקרב אנשים.

מנגד, עמדה הפוכה נתמכת על ידי ארגונים מדעיים, כמו האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה,[8] האגודה הקנדית לפסיכיאטריה[9] והחברה הבינלאומית למחקרים על דחק טראומטי.[10] בעקבות דיונים בפורום "סימפוזיון נברסקה על מוטיבציה", פורסמו ב-2012 תוצאות מחקר, סקרי ספרות מדעית ודיון משותף לחוקרי זיכרון, חוקרי מוח ומומחים בטיפול;[11] הנתונים שהוצגו נועדו לשפוך אור על האינטראקציה המורכבת בין גורמים קוגניטיביים, רגשיים ומוטיבציוניים המשפיעים על זכירה ושיכחה של טראומות ילדות קשות. המסקנה המשותפת הייתה שאירועים טראומטיים ממושכים יכולים להיות מודחקים עד כדי שיכחה, ולצוף כעבור זמן אל ההכרה המודעת. ממצאי המחקר המדעי באו לידי ביטוי גם בערך "זיכרונות משוחזרים" המופיע ב"אנציקלופדיה של מוח האדם".[12] ועדה שמונתה על ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA), והורכבה על ידי שלושה חוקרי זיכרון ושלושה מומחים בתחום הטראומה, ניסחה ב-1994 נייר עמדה שקבע על סמך סקר הספרות המדעית כי "אפשר להיזכר בזיכרונות התעללות שנשכחו במשך זמן רב. המנגנונים המאפשרים היזכרות מאוחרת שכזו לא מובנים כדבעי. אפשר לבדות זיכרונות משכנעים של אירועים שמעולם לא התרחשו. המנגנונים המאפשרים בידוי זיכרונות שכזה לא מובנים כדבעי."[13] החברה הבריטית לפסיכולוגיה (BPS) קבעה ב-1994 כי אובדן זיכרון של התעללות בילדות הוא תופעה שכיחה, כמו גם שחזור הזיכרונות הללו, וכי כל זיכרונות הילדות (הן הרציפים והן המשוחזרים) יכולים לכלול טעויות.[14]

גם בישראל התעוררה מחלוקת זו, בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון משנת 2014,[15] שבו הורשע אדם באונס בתו על פי עדותה המבוססת על זיכרון משוחזר, על אודות אירועים שהתרחשו 12 שנים קודם לכן, כשהייתה בת 10.[16][17] בעקבות המקרה פרסמו 47 פרופסורים ישראלים, חברי סגל אקדמי בתחום הפסיכולוגיה וחקר הזיכרון, גילוי דעת, בו נטען כי אין כיום כלים מדעיים או קליניים המאפשרים זיהוי של זיכרון מודחק ספציפי כאמיתי. בין החותמים על גילוי הדעת היו חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' דניאל כהנמן, ושלושה חתני פרס ישראל לחקר הפסיכולוגיה. לטענתם, עדות המבוססת על זיכרון מודחק לא עומדת עדיין בסטנדרטים הנדרשים בחוק כדי להיחשב מהימנה בהליך משפטי.[18] הקדימה את גילוי הדעת הודעה של האגודה למדעיות של פסיכולוגיה קלינית, שתקפה את ההכרה המשפטית בישראל בזיכרונות מודחקים.[19] בתגובה, 105 חוקרי טראומה ומומחים מובילים מכל רחבי העולם, ביניהם גם ארבעה פרופסורים ישראלים ועוד 26 מטפלים ישראלים, פרסמו גילוי דעת נגדי ובו טענו כי לא נמצאה כל ראיה המניחה את התשתית לקביעה כי זיכרונות טראומה המופיעים לאחר אמנזיה הם סוג מיוחד של זיכרון שאינו ראוי לבדיקה הוגנת בבית משפט.[20]

זיכרון מודחק כראיה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בזיכרון מודחק-משוחזר במסגרת הליך משפטי מעורר קושי ראייתי:

  • קבילות – אם לא ניתן לשחזר זיכרון מודחק, כפי שמציעים חלק מהמומחים, מדובר בראיה שאין בכוחה לקדם את חקר האמת אלא לסכן אותו, ולכן לפי הרציונלים של כללי הקבילות בדיני הראיות אין לקבל ראיה כזו. מאידך, עדותו של נפגע העבירה היא בדרך כלל הראיה המרכזית ולעיתים היחידה בעבירות מין, ולכן אי קבלתה פוגעת אנושות ביכולת לדון את העבריינים.
  • מהימנות – אם לא ניתן להבחין בין זיכרון מודחק לזיכרון כוזב, כפי שמסכימים רוב המומחים, מדובר בראיה שקשה לאמוד את המהימנות שלה, ובדומה לעדות כבושה יש לתת לראיה כזו מהימנות נמוכה. מאידך, אם ייאכפו כללי המהימנות הרגילים על עבירות מין, תיפגע אנושות היכולת לדון את העבריינים מפני שתופעה של כבישת עדות והתפתחות גרסה שכיחה בקרב נפגעי עבירת מין.
  • דיות – לאור הפגם הראייתי המובנה בזיכרון מודחק, אין די בראיה כזו לשם הרשעה ויש לדרוש תוספת ראייתית. בעדות מאוחרת של נפגע עבירת מין שבוצעה בהיותו קטין, קבע המחוקק דרישה לתוספת ראייתית מסוג חיזוק.[21]

משפטים פליליים רבים התנהלו במדינות שונות על סמך עדות של זיכרון מודחק. הגם שנקבעו סייגים לקבלת זיכרון מודחק, מערכות המשפט במדינות רבות, כולל ישראל, מכירות בעדויות המבוססות על זיכרון מודחק; ובעוד שחלק מההליכים שהתבססו על זיכרונות מודחקים הסתיימו בזיכוי, במספר מקרים ביסס בית המשפט העליון הרשעה בעבירת מין על סמך זיכרונות אלו.[22] במקרים אחרים נומק זיכוי, לפחות באופן חלקי, בכך שמדובר בזיכרון מודחק שייתכן שהושתל במתלונן.[23]

במקרים בהן התקבלה טענה בדבר שיכחון מתמשך של אירוע טראומטי, נדונו תלונות על עבירות מין קשות שבוצעו בקטינים על ידי פוגע מתוך התא המשפחתי; בית המשפט דחה טענה בדבר שיכחון של אירוע אונס שנחווה בגיל מבוגר.[24] במקרים אחרים, בית המשפט דחה טענת הגנה לפיה יש לבחון בקפידה יתרה מהימנותה של עדות על אירוע מוקדם מפני שהיא מתבססת על זיכרון מודחק, בקובעו שלא כל היזכרות מאוחרת או הדרגתית מהווה זיכרון מודחק.[25]

דיון ארוך בשאלת הזיכרון המודחק התקיים על ידי השופט יצחק עמית במקרהו של יצחק בוסי שהורשע באונס בתו על ידי בית המשפט המחוזי אך זוכה מחמת הספק בערעורו.[26] השופט עמית קבע שהרשעה על סמך זיכרון מודחק דורשת דיון בשאלות לגבי תהליך ההזכרות, וביניהן:

א. מטרת התהליך – האם המתלונן החל בטיפול על מנת לשחזר זיכרון לגבי עבירה מסוימת, שאז הוא עלול לחוש לחץ לזכור פרטים על מנת לסייע לחקירה הפלילית או להעמדה לדין של מבצע העבירה, או שהמתלונן פנה לטיפול נפשי על מנת לאתר את המקור לבעיות הנפשיות או כדי לטפל בהן, שאז החשש מפני "השלמת פרטים" פוחת.

ב. סוגסטיה – האם המתלונן היה נתון לסוגסטיה של המטפל או של אחרים ומה מידת הנטייה של המתלונן להיכנס למצבים של סוגסטיה או "היפנוזה" עצמית שאז גובר החשש מפני השפעה של סוגסטיה או "השלמת פרטים" על ידי המתלונן.

ג. תיעוד או העדר תיעוד – האם קיים תיעוד ורישום של המטפל במתלונן, מה שיכול לסייע לבית המשפט לקבוע אם היה נתון לסוגסטיה של המטפל או של אחרים.

ד. הכשרתו ומקצועיותו של המטפל – האם המטפל במתלונן עומד בסטנדרטים הנדרשים מבחינה מקצועית לבצע את ההליך.

ה. עדויות מומחים מטעם הצדדים – על בית המשפט לאפשר לצדדים להגיש חוות דעת מומחים בהתייחס לתהליך הטיפולי ולשחזור הזיכרון של המתלונן.

ו. קיומן של ראיות תומכות – האם קיימות ראיות חיצוניות התומכות באמינותם של הזיכרונות המודחקים כגון הודאה של המתעלל או מעשים דומים שלו; רשומות או תיעוד של היסטוריה רפואית המעידים על אינדיקציות להתעללות מינית בילדות; תיעוד או הצהרות כתובות בזמן אמת על ידי נפגע העבירה כמו יומן או מכתב; עדות אובייקטיבית של עד ראייה; שרשרת של עובדות ונסיבות אחרות בעלות משקל ראייתי וכיוצא בזה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל נחשון "זיכרון משוחזר וזיכרון מסולף: הערכה מחדש" קרימינולוגיה ישראלית ג 39 (2014).
  • ינון היימן "זיכרונות מודחקים בראי בית־המשפט: אונס ודיסוציאציה" סוגיות יישומיות בפסיכולוגיה משפטית 205 (דוד יגיל ומשה זכי עורכים, 2011).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפרעה 6B61 בתקן ICD-11, הפרעה F44.00 בתקן ICD-10, הפרעה 300.12 בתקן ICD-9 תחת השם "Hysterical amnesia". עמ' 298–302 בספר האבחנות הפסיכיאטריות DSM-5.
  2. ^ "typically of recent traumatic or stressful events", מתוך הגדרת ההפרעה בתקן ICD-11.
  3. ^ אף שהביע ספקות בדבר תקפותה המדעית של ההשערה: "I should accuse myself of blameworthy credulity if I did not possess more conclusive evidence." (מתוך המאמר "Heredity and the Aetiology of the Neuroses" שפורסם במקור בצרפתית בשנת 1896)
  4. ^ גד בן שפר, נזכרת באונס אחרי 30 שנה?, באתר ynet, 15 במאי 2009
  5. ^ Lawrence Patihis et al, Are the “Memory Wars” Over? A Scientist-Practitioner Gap in Beliefs About Repressed Memory, Psychological science 25(2), 2014, עמ' 519-530
  6. ^ Brown, D., Scheflin, A., & Whitfield, C. (1999). Recovered memories: The current weight of the evidence in science and in the courts. Journal of Psychiatry & Law, 27, 5-156.
  7. ^ Piper, A., Pope, H. G., Borowiecki, J. J. (2000). Custer’s last stand: Brown, Scheflin, and Whitfield’s latest attempt to salvage "dissociative amnesia." Journal of Psychiatry and Law, 28 (2), 149-214.
  8. ^ American Psychological Association - Can a memory be forgotten and then remembered? Can a 'memory' be suggested and then remembered as true?
  9. ^ Blackshaw, Stella; Chandarana, Praful; Garneau, Yvon; Merskey, Harold; Moscarello, Rebeka (2016). "Adult Recovered Memories of Childhood Sexual Abuse". The Canadian Journal of Psychiatry 41 (5): 305–306. ISSN 0706-7437. doi:10.1177/070674379604100508. 
  10. ^ ISTSS – Recovered Memories of Childhood Trauma
  11. ^ Belli, R. F. (Ed.), True and false recovered memories: Toward a reconciliation of the debate, Nebraska Symposium on Motivation. 58, New York: Springer, 2012
  12. ^ Sivers, H., Schooler, J., & Freyd, J. J. (2002). Recovered memories. In V. S. Ramachandran. (Ed.), Encyclopedia of the human brain (Vol.4, pp. 169–184)
  13. ^ IS IT POSSIBLE TO HAVE DELAYED MEMORIES OF BEING SEXUALLY ABUSED AS A CHILD?
  14. ^ Recovered Memories: The report of the Working Party of The British Psychological Society, January 1995
  15. ^ ע"פ 3958/08 בנימין שמואל נ' מדינת ישראל, ניתן ב-10 בספטמבר 2014
  16. ^ רויטל חובלהבת התלוננה בעקבות חלום, העליון הרשיע את אביה באונס, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2014
  17. ^ דורון מנשה, "ערכים סמויים מן העין: בעקבות ההרשעה באונס שהסתמכה על חלום", 24 באוקטובר 2014
  18. ^ גילוי דעת בנוגע למעמד המדעי של זיכרונות מודחקים ומשוחזרים, 12 באוקטובר 2014
    רויטל חובלעשרות מדענים וקלינאים נגד הרשעת אב באונס על בסיס זיכרון מודחק של בתו, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2014
  19. ^ Israeli Supreme Court Endorses Dubious Recovered Memory Claims
  20. ^ נייר עמדה נתמך־ראיות מדעיות בנושא זיכרונות טראומה "משוחזרים" או מנותקים, 27 בדצמבר 2014
  21. ^ סעיף 354(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
  22. ^ ע"פ 2218/10 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-21 בנובמבר 2011;
    ע"פ 8203/11 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-9 בספטמבר 2012;
    ע"פ 3958/08 בנימין שמואל נ' מדינת ישראל, ניתן ב-10 בספטמבר 2014
  23. ^ ע"פ 2326/11 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-15 במרץ 2012
  24. ^ ע"א 7426/14 פלונית ואחרים נ' עו"ד אורי דניאל, ניתן ב-14 במרץ 2016, פסקה 14 לפסק דינו של השופט עמית
  25. ^ ע"פ 8805/14 זלמן כהן נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-7 בינואר 2016;
    ע"פ 1647/17 פלוני נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-9 בינואר 2019
  26. ^ ע"פ 5582/09 יצחק בוסי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20 באוקטובר 2010