זיקי פלדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זיקי פלדה היה קיבוץ קומוניסטי קצר ימים שהתקיים ליד רחובות בשנים 1949-1951.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 הוציא קיבוץ זיקים מתוכו 28 חברים שהזדהו כקומוניסטים[1]. אלו קיבלו מהסוכנות היהודית מחנה מעבר ליד גיבתון, זרנוגה ורחובות ששימש קודם לכן את קיבוץ צאלים בטרם עברו לנגב[2]. הקיבוץ החדש נקרא "זיקי פלדה", על שם הקיבוץ ממנו גורשו בצירוף המילה "פלדה" שסימלה את יוסיף סטלין[3]. "זיקי פלדה" זכתה לחסות מק"י, למרות הביקורת של מק"י על רעיון הקיבוץ, ואנשיה הגיעו בשבתות לחזק את המקום[4]. בתחילת 1950 הצטרפו לקיבוץ כמה מעולי עיראק, יוצאי המפלגה הקומוניסטית העיראקית[5]. ביולי 1950 סולקו עשרה נערים קומוניסטים מגבעת ברנר והועברו לזיקי פלדה[6][7].

לקיבוץ הוקצה שטח קטן לצורך גן ירק ובתחילת 1950 הונחו בו צינורות השקאה על ידי הסוכנות. אולם במרץ 1950 הוקצה השטח להסתרות העובדים הלאומית לצורך שיכון ולאחר שנקטפו הירקות הועבר השטח חזרה לסוכנות. לטענת אנשי הקיבוץ, הטענות להקמת שיכון במקום נועדו אך ורק להביא לפינויים מהשטח ולא הייתה כל כוונה להקים במקום שיכון[8].

הקיבוץ התפרק ככל הנראה בתחילת 1952, אולם חבריה המשיכו להתגורר במקום והוא הוכר כיישוב עד אמצע שנות ה-50[9]. בסוף שנות ה-50 הוא כונה במעריב אזור מגורים ליד רחובות[10], ובשנות ה-60 מופיע "זיקי פלדה" כשם שכונה בעיר רחובות.

התייחסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הדרך הרימו אנשי מק"י על נס את קיבוץ "זיקי פלדה" כהוכחה לכך שהקומוניסטים אינם שוללים את ההתיישבות[11]. התנועות הציוניות טענו שקיבוץ "זיקי פלדה" קיבל סיוע מהסוכנות אך כשל והביאו זאת כהוכחה לכישלון הדרך הקומוניסטית[12][13]. בהצופה כתב צבי אשל על הקיבוץ:

"אותו קיבוץ נפל משמש עד היום כתובת לאיסוף כספים ... למען העיתונות של מק"י ..."[14]
"זיקי פלדה מסרב אף הוא לעבור להתיישבות והוא ממשיך במחנה ליד רחובות ולמעשה אינו אלא אחד הקאדרים לפעילות קומוניסטית בארץ"[15]

בדבר נטען[16]:

"הקיבוץ זיקי־פלדה שוכן לבטח ליד רחובות. הקומונה, שהנה יסוד לחיי הקולקטיב בקיבוץ — פורקה. המקום משמש כיום מושבת־פונקציונרים של מק"י לחתירה בהתיישבות העובדת. כשתעברו בשבילים שלצדי ה"קבוץ" לא תיתקל עיניכם בכרי־דשא, גני־ירק או רפתות ולולים הומים. בכל ניכרת עזובה והזנחה. תוצאות התחרות סוציאליסטית ברוכה — לא נראות כאן."

לעומת זאת, אנשי מק"י טענו שהקיבוץ הוכשל על ידי הסביבה, אשר נמנעה מלסייע לאנשיו, נמנעה מכל שותפות איתם בהכשרה מקצועית, הפלתה אותם במתן עבודה, שללה מהם את גן הירק ונמנעה מלהקצות להם מקום להתיישבות קבע. אנשי הקיבוץ אף טענו לחבלה מכוונת במשאית שרכשו[17].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקומוניסטים חברי "זיקים" - להתישבות קיבוצית, קול העם, 20 ביוני 1949
  2. ^ הקומוניסטים קיבלו מחנה קיבוצי מהסוכנות, חרות, 15 ביולי 1949
  3. ^ ניסא שפרן, שלום לך קומוניזם, הקיבוץ המאוחד, 1983, עמ' 121
  4. ^ אלברט בני, עוד יתלקחו הזיקים לשלהבת, קול העם, 26 באוגוסט 1949; המשך
  5. ^ פלוגת עבודה מזיקי פלדה עוזרת לתושבי עקיר, קול העם, 8 במאי 1950
  6. ^ קומוניסטים בגבעת ברנר, חרות, 1 באוגוסט 1950
  7. ^ רות לוין, וידוי מאוחר, ירון גולן, 1995, עמ' 91
  8. ^ עזרת הסוכנות לקיבוץ זיקי פלדה, קול העם, 12 באפריל 1951
  9. ^ תוצאות ראשונות - זיקי פלדה, דבר, 27 ביולי 1955
  10. ^ צריף גדול נשרף ליד רחובות, מעריב, 14 בדצמבר 1958
  11. ^ אלעזר פרי, הקיבוץ ־ אבאנגאדד או רק בעל־ברית?, על המשמר, 20 באוקטובר 1950
  12. ^ שלמה רוזן, לביצור המפעל הקיבוצי וגידולו, על המשמר, 22 בפברואר 1952
  13. ^ שלמה רכב, מק"י והקיבוץ, על המשמר, 16 במאי 1955
  14. ^ צבי אשל, תרבות לעם וזיקי פלדה, הצופה, 30 בינואר 1953
  15. ^ כשלון ההתישבות הקומוניסטית, הצופה, 9 בנובמבר 1951
  16. ^ ב. ן., התולעת המקיסטית, דבר, 3 בספטמבר 1951
  17. ^ יצחק בנדיתר, האמת על מצב זיקי פלדה, קול העם, 7 בספטמבר 1951