זכויות להט"ב במונקו
 | |
| מונקו | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1793 (כחלק מצרפת) |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | אין הכרה בשינוי מגדר |
| שירות צבאי | מדינה ללא צבא |
| הגנה מפני אפליה | ישנו איסור על אפליה על רקע נטייה מינית בדברי שטנה והסתה לשנאה מאז 2005 |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | ישנה הכרה בהסכמי חיים משותפים מאז 2020 |
| אימוץ | אין הכרה באימוץ על ידי זוגות חד מיניים |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) במונקו מתמודדים עם אתגרים משפטיים שתושבים הטרוסקסואלים אינם חווים. פעילות הומוסקסואלית של גברים ונשים היא חוקיות במונקו מאז 1793 כחלק מצרפת, עם זאת, זוגות חד מיניים ומשקי בית בראשות זוגות חד מיניים אינם זכאים לאותן הכרה משפטיות הזמינות לזוגות נשואים הטרוסקסואלים.
בשנת 2019, דירג הארגון האירופי "ILGA-Europe" את מונקו במקום ה-45 מתוך 49 מדינות אירופה ביחס לחקיקת זכויות להט"ב בעודו ציין כי למדינה אין חוקים המגינים על חברי קהילת הלהט"ב מפני אפליה בעבודה או בתחומים אחרים, אין הכרה בנישואים חד מיניים ובשינוי מגדר חוקי עבור אזרחים טרנסג'נדרים.[1][2] למרות היעדר חקיקה זו, החברה המונגסקית מוגדרת עם רמת קבלה גבוה כלפי הומוסקסואליות ומערכות יחסים חד-מיניות בעוד דברי שטנה והסתה לשנאה על בסיס נטייה מינית אסורים בחוק מאז 2005.[3]
מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות הומוסקסואלית היא חוקית במונקו. עונשים פליליים על מעשים הומוסקסואלים בוטלו בשנת 1793 עקב אימוץ החוקים הצרפתיים בעוד גיל ההסכמה הוא שווה לזוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים – 15 שנים.
הכרה במערכות יחסים חד מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונקו אינה מכירה בנישואים חד מיניים. עם זאת, מאז 27 ביוני 2020, המדינה התירה לזוגות חד מיניים לחתום על הסכם חיים משותפים המספק זכויות וחובות מסוימות עבור זוגות לא נשואים.[4]
הצעת החוק להכרה בהסכמי חיים משותפים הוגשה לאספה הלאומית של מונקו ב-16 באפריל 2018. על פי הצעת החוק, זוגות חד מיניים והטרוסקסואלים הגרים ביחד ייחשבו בשוויון לאחים במס ירושה אם כי לא באותה רמה כמו זוגות נשואים. ההסכם, שפתוח גם לאחים והורים וילדים, מספק גם מערכת מנוייה של זכויות קניין וחובות הדדיות. החוזה נחתם בפני נוטריון ולאחר מכן מופקד בטאבו. ב-4 בדצמבר 2019 אישרה האספה הלאומית פה אחד את הצעת החוק. החוק נכנס לתוקף בשנת 2020, שישה חודשים לאחר פרסומו בעיתון "Journal de Monaco".[4]
הורות ואימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונקו אינה מכירה באימוץ משותף או חורג על ידי זוגות חד מיניים בעוד גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות אינה זמינה.
הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקת מונקו אינה מתייחסת במפורש לאפליה או הטרדה על בסיס נטייה מינית או זהות מגדרית, אם כי היא מספקת הגנות כלליות על זכויות אזרח, לרבות שוויון בפני החוק, הליך הוגן, זכויות פרטיות, חופש דת ודעה.
חוק מס' 1.299 מ-15 ביולי 2005 בדבר חופש הביטוי הציבורי אוסר על דברי שטנה, הסתה לשנאה ואלימות ואפליה של מועמדים פוליטיים על בסיס מין, מוגבלות, מוצאם, נטייתם המינית והשתייכותם האמיתית או הנתפסת לגזע, קבוצה אתנית, לאום או דת.[5] סעיף 2–234 של הקוד האזרחי, קובע באומרו כי,[6]
"כאשר הם מחויבים כלפי אדם או קבוצת אנשים על סמך מינם, מוגבלותם, מוצאם, נטייתם המינית, השתייכותם או אי-שייכותם האמיתית או הנתפסת, למוצא אתני, לאום או גזע, חברות או אי-חברות אמיתית או נתפסת של דת: איומים הקבועים בסעיף 230 נענשים בעונש מאסר של שנתיים עד חמש שנים ובקנס הקבוע בסעיף 26, אלה הקבועים בסעיפים 233 ו-234 נענשים במאסר של שישה חודשים עד שלוש שנים". קנס שנקבע בסעיף 3–26.
ביולי 2010, בית משפט הרשיע אזרח לחמישה ימי מאסר וחייב אותו לשלם קנס של 5,000 אירו לאחר שהשתמש באלימות מילולית הומופובית גלויה נגד אזרח הומוסקסואל.[3]
ביולי 2011 אימץ הפרלמנט של מונקו הצעת חוק נגד אפליה והטרדה, שכללה פרשנות רחבה משנת 2005.[7] המאמרים העיקריים הנוגעים לחברי קהילת הלהט"ב בתוכנו היו:
- סעיף 1, אשר הוציא אל מחוץ לחוק אפליה על בסיס, בין היתר, "מין, נטייה מינית אמיתית או נתפסת, מצב אזרחי ומצב משפחתי".
- סעיף 3, שהחיל איסור זה על מקום העבודה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, מגעים עם מנהלים, גישה ואספקה לסחורות ושירותים (דיור לא צוטט אך נכלל בקטגוריה זו), יחסי משפחה, גישה למקומות בילוי, תרבות. או מקומות או אירועים ציבוריים, בין היתר.
- סעיף 8, שדייק כי אפליה היא אסורה להתרחשות בתעסוקה בנוגע לתנאי גישה או עבודה, תנאי שכר, אמצעי משמעת ותנאי פיטורים.
- סעיף 10 שקבע חריגים מוצדקים מסוימים, אם תנאים לגבי מין ואמונות דתיות או פילוסופיות היו טבועות במהותן (עבור למשל, כנסיות וקהילות דתיות אחרות עדיין יכולות לפטר או לסרב להעסיק אדם על סמך קטגוריות סעיף 1).
- סעיף 40, שקבע עונשים במקרה של לשון הרע או עלבון לא פומבי הקשור לנטייה מינית אמיתית או לכאורה, בין היתר.
- סעיף 44, שקבע יצירת תוכנית בית ספרית למתן רגישות נגד גזענות וכל האפליה של סעיף 1, בכל שנה במחזורי בית הספר היסודי והתיכוני.
עם זאת, מועצת הממשל לא אישרה את הצעת החוק, והציעה הצעה חדשה במקום זאת ב-18 בדצמבר 2012 אשר לא כללה את ההוראות לגבי אפליה על רקע נטייה מינית.[7]
חוק מס' 1.478 מיום 12 בנובמבר 2019 בנוגע לשינויים של הוראות מסוימות הנוגעות לעונשים תיקן שלושה סעיפים של הקוד האזרחי כדי לכלול את המונח "נטייה מינית",[8]
- סעיף 1–238, המעניש פעולות אלימות שבוצעו על סמך נטייה מינית שלא הביאו ל-"מחלה או אי כושר עבודה מוחלט של הקורבן", עם עונש מאסר שנע בין 6 חודשים לשנה.
- סעיף 239, הקובע 10 שנות מאסר למי שתקף את בן זוגו (או כל אדם שחי תחת קורת גג אחת) על בסיס נטייה מינית.
- סעיף 421, הקובע עונשים של 5 שנות מאסר על תנאי או אמצעים אחרים הקבועים בסעיף 4–29 למי שתקף ללא סיבה, אדם, או קבוצת אנשים, על סמך נטייתם המינית.
זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לשנת 2021, לא קיימים אמצעים חוקיים המאפשרים לטרנסג'נדרים לשנות את מינם החוקי במסמכי זיהוי רשמיים, כגון דרכונים, תעודות זהות או רישיונות נהיגה.
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
למונקו אין צבא משלה, אם כי היא מחזיקה במשמר לאומי. צרפת, האחראית על ההגנה של המדינה, מאפשרת להומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים ביסקסואלים לשרת בגלוי.
תנאי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב המונגסקים קשורים לכנסייה הקתולית, הרואה באופן מסורתי בהומוסקסואליות וטרנסג'נדריות סימנים ל-"אי-מוסריות". מונקו אינה חברה בארגון האיחוד האירופי, המחייב את חבריה לכבד הגנות מסוימות על זכויות להט"ב, אם כי למדינה ואזרחיה ישנו קשר תרבותי וכלכלי חזק עם צרפת הידועה בתור אחת המדינות המתקדמות ביותר במעמד זכויות להט"ב בעולם.
ביוני 2017, פאולין דוקרואט, בתה הבכורה של סטפני, נסיכת מונקו ונכדתו של רנייה השלישי, נסיך מונקו והשחקנית האמריקאית גרייס קלי, השתתפה במהלך ציון מצעד הגאווה בניו יורק, והביעה תמיכה בזכויות להט"ב במונקו.[9]
טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1793)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים | (מאז 1793)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | 
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים |
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) | (מאז 2005)
|
| חוקים נגד פשעי שנאה המכנסים נטייה מינית וזהות מגדרית | / (מאז 2019, עבור נטייה מינית)
|
| נישואים חד מיניים |
|
| הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) | (ישנה הכרה בהסכמי חיים משותפים מאז 2020)
|
| אימוץ משותף של זוגות חד מיניים |
|
| אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים |
|
| לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא | מדינה ללא צבא |
| זכות לשינוי מגדר בחוק |
|
| גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות |
|
| טיפולי המרה אסורים בחוק |
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן) |
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם |  אין נתונים
|
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jacques Pezet, Pourquoi Monaco est si mal classé dans le classement de l’association LGBT+ Ilga-Europe ?, Libération (בצרפתית)
- ^ Rainbow Europe, rainbow-europe.org
- ^ 1 2 Guide gay de Monaco et Destination gay de Monaco, 2016-09-09 (בצרפתית)
- ^ 1 2 La loi sur le contrat de vie commune votée à l’unanimité hier soir, Monaco Tribune, 2019-12-05 (בצרפתית)
- ^ LégiMonaco - Textes non codifiés - Loi n. 1.299 du 15/07/2005 sur la liberté d'expression publique, www.legimonaco.mc
- ^ LégiMonaco - Code Pénal - Article 234-2, www.legimonaco.mc
- ^ 1 2 n° 198 - Proposition de loi relative à la protection contre la discrimination et le harcèlement, et en faveur de l’égalité entre les hommes et les femmes, web.archive.org, 2018-05-17
- ^ Loi n° 1.478 du 12 novembre 2019 portant modification de certaines dispositions relatives aux peines. / Journal 8460 / Année 2019 / Journaux / Accueil - Journal de Monaco, journaldemonaco.gouv.mc
- ^ Prisma Média, VIDEO – Pauline Ducruet s'éclate à la Gay Pride - Gala, Gala.fr (בצרפתית)
