זכויות המדינות בארצות הברית

זכויות המדינות בארצות הברית הוא נושא שנוי במחלוקת במשפט החוקתי ובפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית.

הזכויות של המדינות מעוגנות בתיקון העשירי לחוקת ארצות הברית, המהווה חלק ממגילת הזכויות. עם זאת, שאר החוקה מתייחסת לחלוקת הסמכויות בין הממשל הפדרלי למדינות באופן תמציתי ולעיתים לא ברור, מה שמוביל למחלוקות שונות בעניין זה ובצורך של בית המשפט העליון, כפרשן החוקה, לפתור מדי פעם מחלוקות אלו.

מחלוקות בעניין זכויותיהן של מדינות מתעוררות כאשר השלטון הפדרלי מנסה לבטל חוק מקומי של מדינה.

מקורה של החלוקה בין סמכויות הממשל הפדרלי לבין זכויותיהן של מדינות ארצות הברית, נקבעה על ידי ג'ון מרשל הנשיא השלישי של בית המשפט העליון, בפסק דין מקולו נגד מרילנד. במקרה זה קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית, שחוקי הממשל הפדרלי גוברים על חוקי המדינות השונות. לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית נוסף לחוקת ארצות הברית התיקון ה-14 המורה על המדינות שאל להן לקצץ בזכויות תושביהן ושעליהן לספק הליך משפטי שוויוני ונאות לכל תושב ללא אפליה כלשהי. מאז, בית המשפט העליון השתמש פעמים רבות בתיקון ה-14 כנותן סמכות חוקית להטלת מרותו של החוק הפדרלי על המדינות במגוון עניינים שונים (כגון הזכות להפלה, זכויות לפרטיות האזרח, ועוד).

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, פעלה התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, במטרה למנוע הפרדה גזעית ולבטל את חוקי ג'ים קרו.

כיום ישנן מחלוקות בדבר זכויותיהן של המדינה לאפשר או לאסור בחוקים את עונש המוות במדינות השונות. נושאים נוספים שבמחלוקת הם המתת חסד, הפלה מלאכותית, נישואים חד-מיניים, והפיכת מריחואנה לחוקית.