זכרון דברים (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זכרון דברים
Zikhron dvarim.jpg
מידע כללי
מאת יעקב שבתאי
שפת המקור עברית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה הוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה 1977
הוצאה מחודשת - 1994
מספר עמודים 282
קישורים חיצוניים
OCLC 19137366
הספרייה הלאומית 001863756

זכרון דברים הוא רומן על רקע תל אביב של שנות השבעים, פרי עטו של יעקב שבתאי, הנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית.

הספר יצא לאור בהוצאת ספרי סימן קריאה ובהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1977, זוכה פרס ברנשטיין לשנת 1978. בשנת 1994 ראה הספר אור מחדש בסדרת הספריה החדשה.

הרומן מתאר סדרה ארוכה של דמויות, הקשורות זו בזו בקשרי משפחה וקשרי הכרות אחרים, העולות ומופיעות מול הקורא בקשרי אסוציאציות נעדרי תבנית, לכאורה. סגנונו של הרומן מתאפיין במשפטים ארוכים מאוד ומורכבים, הנעים מעניין לעניין ומדמות לדמות ללא הפוגה.

לשבתאי סיפור קצר בשם זהה, שאינו קשור עלילתית לרומן.

הדמויות העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מוצגות יותר ממאה ועשרים דמויות הקשורות לעלילה.

הדמויות העיקריות בסיפור הן דמויותיהם של שלושה חברים, השרויים, כל אחד בדרכו, בעיצומו של "משבר גיל העמידה".

  • צזאר – גרוש ואב לשניים, באמצע שנות הארבעים לחייו. צזאר הוא נרקיסיסט אנוכי המבלה את חייו בדילוג בין מאהבות, עימן הוא מנהל יחסים סבוכים ולא יציבים, ובבריחה עיקשת מכל התחייבות לאדם או לרעיון, יהיו אשר יהיו. היחידים להם רוחש צזאר כבוד של ממש, הן שתי דמויות האב המעצבות שלו: ארווין- אביו מולידו של צזאר ובש- חברו הטוב של ארווין, ניהיליסט ציניקן אותו מעריץ צזאר במיוחד.
  • גולדמן – גרוש וערירי בסוף שנות הארבעים לחייו, בוגר מלחמת השחרור. אין כל איזכור לשמו הפרטי. גולדמן מגלם בדמותו את האדם המחפש משמעות על-זמנית בקיום זמני. במודעותו הנוקבת לארעיותם של חייו, אינו יודע גולדמן מנוח, מה שמניע אותו לפעול ולהותיר חותם בעולם (למשל, בתרגום יצירה של יוהנס קפלר). הקונפליקט של גולדמן קיצוני: הוא חושש מהחידלון ומהמוות, חשש המתבטא בעיסוק בפיתוח גוף ובפנטאזיות על חיים רומאנטיים, אך נאלץ לשוב ולהשלים עימם, כשהוא מפליג בנוסטאלגיה וגעגועים לאחותו המתה ולסמטאות ילדותו בצילה של העיר המשתנה ללא הרף. נושא המוות והאלמוות עולה בשיחותיו עם דמויות לאורך הספר, שהעמוקות שבהן הן עם דודו לזאר. הקונפליקט נפתר בהתאבדותו של גולדמן (עליה מדווח המחבר כבר בראשית הסיפור).
ברקע דמותו המתלבטת של גולדמן, מתוארת בהרחבה דמותו הנוקשה, הקנאית והאלימה של אביו, המכונה "אביו של גולדמן" לאורך כל הסיפור (למעט התייחסות בודדת לשמו הפרטי- "אפרים" בעמוד הראשון של הספר).
  • ישראל - רווק בסוף שנות השלושים לחייו. ישראל הוא מוזיקאי שתקן המתגורר בסטודיו לצילום אותו מחזיק צזאר לצורכי עבודתו. מעט מסופר על ישראל, אך בדמותו השקטה והאדישה הוא משקף את דמויות חבריו, בעיקר בשתקנותו המנוגדת כל-כך לרעש והססגוניות של צזאר ובבוז השקט והכמעט בלתי מורגש שהוא רוחש כלפיו. ישראל שקוע בעולמו הפנימי, מבלה שעות רבות בנגינה ואינו משתתף באופן מודע בלבטים שמציגים בפניו חבריו.

עיקר העלילה מרוכזת בשני הראשונים - גולדמן וצזאר, ובדמויות הקשורות בהם. ישראל מהווה דמות רקע, המביטה על צזאר ועל גולדמן ומעניקה נפח לדמויותיהם.

על התמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נפתח ומסתיים בשתי לוויות (של אביו של גולדמן ושל גולדמן עצמו), והמוות והבריחה ממנו הם תמות מרכזיות בספר. הקונפליקטים של הדמויות הם קיומיים וניכר בהם נופך אקזיסטנציאליסטי. סוגיות של חופש בחירה, כוח החיים הבסיסי, געגועים לעבר, יכולתו של האדם להשפיע על גורלו ולהגשים את מאווייו, כל אלה שזורות לאורכו של הספר. הדמויות אינן זוכות לגאולה. הגיבורים מתים, או ממשיכים לסוב במסלולים הקבועים של חייהם.

בשנת 1995 עובד הרומן לסרט קולנוע בבימויו של עמוס גיתאי ובכיכובם של אסי דיין בתפקיד צזאר, גיתאי עצמו בתפקיד גולדמן ועמוס שוב בתפקיד ישראל.

בשנת 2007 נבחר הספר על ידי עורכים ומו"לים (בפרויקט של עיתון מעריב) לספר הטוב ביותר שנכתב בעברית מאז קום המדינה.

בשנת 2012 עובד הרומן לסרט קולנוע קצר בשם "התאבדות עליזה" בבימויו של דוד אברמוב, בכיכובם של אלדד קרין (בתפקיד ישראל), ארי ליבסקר (גולדמן), רנה ורבין (אליעזרה) ועדי קום (אלה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]