זכריה בן יהוידע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכריה בן יהוידע
"קבר זכריה" מצבת קבורה בהר הזיתים מתקופת בית שני, אותה מייחסת המסורת לזכריה
"קבר זכריה" מצבת קבורה בהר הזיתים מתקופת בית שני, אותה מייחסת המסורת לזכריה
"קבר זכריה" מצבת קבורה בהר הזיתים מתקופת בית שני, אותה מייחסת המסורת לזכריה
מקום קבורה קבר זכריה
אב יהוידע הכהן
תקופה מלכי יהודה וישראל
בתנ"ך נביא וכהן

זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הֵכֹּהֵן (המאה ה-9 לפנה"ס) הוא דמות מקראית מתקופת יואש מלך יהודה. מוזכר במקרא בתוך סיפור על עבודת עבודה זרה על ידי שרי יהודה, כנביא המוכיח את העם שנהרג בידי אספסוף בחצר בית המקדש במצוות המלך. הסיפור מוזכר באגדות החורבן ובקינות לתשעה באב.

מסורת עממית מייחסת את מקום קבורתו למונומנט אבן, "נפש", מתקופת בית שני בעמק קדרון אשר למרגלות הר הזיתים, הידוע בשם קבר זכריה.

מעשה הריגתו ונסיבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתוב בדברי הימים מספר על כפיות הטובה של יהואש לאחר מות יהוידע. כאשר זכריה בן יהוידע אמר דברי תוכחה כנגד מעשיהם הרעים של יואש ושריו, ציווה הלה והוציאוהו להורג.

וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ, אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם: וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים, וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת: וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל ה', וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ: וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם, וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ, כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם: וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית ה': וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ:

המקרא מספר כי הריגתו של זכריה גרמה לרציחתו של יואש בידי עבדיו, אך רק לאחר שעלה חיל ארם על יהודה וירושלים, והניח את המלך פצוע.[1] המקרא מנמק את תבוסת ממלכת יהודה בעקבות עזיבתם את ה'.[2] הפרשנות המדרשית הוסיפה נופך להריגת יואש, כשהיא מדגישה את חלקם של עבדי המלך הנזכרים כעמוני ומואבי, אומות הנתפסות ככפויות טובה, בהריגתו של המלך שכפר בטובתו של יהוידע הכהן, אביו של זכריה.[3]

במדרש נאמר כי זכריה היה חתן המלך[4], ובגרסה אחת במדרש נאמר כי היה ככהן גדול[5].

הריגת זכריה בספרות חז"ל ובפרשנות חכמי ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המדרשים, נקמת דמו של זכריה לא מוצתה בדמי יהואש בלבד, ונקשרים אליה מאורעות שאירעו בחורבנם של בתי המקדש. מעשה הריגתו של זכריה מוזכר במדרשים כאחד החטאים הכבדים שגרמו לחורבן.

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו משנה תורה, מציין את שמו של זכריה בשרשרת מסירת התורה ממשה ועד רב אשי. לפי דברי הרמב"ם שם, זכריה למד את התורה מאביו, יהוידע, ומסר את התורה לנביא הושע בן בארי.

מסע הרצח של נבוזראדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרש בקהלת-רבה, על הפסוק "ומקום הצדק שמה הרשע" (ג, טז)[6], עוסק במעשה הריגתו של זכריה ובנקמת דמו:

רבי יונתן בעא קמיה (שאל לפני) רבי אחא: באיזה מקום הרגו את זכריה? בעזרת ישראל או בעזרת נשים? אמר לו: לא בעזרת נשים, ולא בעזרת ישראל, אלא בעזרת כהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל: בדם איל וצבי כתיב בהם בתורה (ויקרא יז) "ושפך את דמו וכסהו בעפר", אבל זכריה הצדיק לא נהגו בדמו לא כדם איל וצבי אלא שפכוהו על האבנים, דכתיב (יחזקאל כד): "כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו". כל כך למה? להעלות חימה ולנקום נקם. ועל כך כתיב (קהלת יב, א): וזכור את בוראיך בימי בחורותיך.

המדרש עובר לעסוק במעשה נקמת דמו של זכריה על ידי נבוזראדן רב טבחים בשעת החורבן, כ-250 שנה לאחר הריגתו של זכריה (החלקים שבארמית תורגמו לעברית):[7]

את מוֹצא, בשעה שעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים רמז הקב"ה לאותו הדם שיהיה תוסס ועולה. רנ"ב שנה, מן יואש עד צדקיה מה עשו? גרפו עליו כל עפר, ועשו כל ערימה, ולא נח, והיה הדם תוסס ומרתיח (מעלה קצף).
אמר הקב"ה לדם: זה הזמן שתפרע את שטר-הצוואה שלך. כיון שעלה נבוזראדן וראה את הדם, אמר להם: מה טיבוֹ של דם הזה, שתוסס כך? אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים שהיו שוחטין ומקריבין. הביא פרים וכבשים ואילים ושחט עליו, ולא שתק ולא נח ולא עמד. מיד הביאן, תלאן בגרדון, אמר להם: אמרו לי מה טיבו של דם זה, ואם לא - אסרק את בשרכם במסרקות של ברזל! אמרו לו: הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידנו - נגלה לך, אמרו לו: כהן ונביא ושופט היה מתנבא עלינו את כל הדברים האלה שאתה עושה עמנו, ולא היינו מאמינים בו, ועמדנו עליו והרגנוהו על שהיה מוכיחנו.
מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחט עליו (על הדם של זכריה), ולא נח, והיה הדם בוקע ועולֶה, עד שהגיע לקברו של זכריה. ועוד הביא סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ושחט עליו, ולא נח. באותה שעה בא אותו רשע וזעק על הדם, ואמר לו: במה טוב אתה, ומה הדם שלך עדיף מדמם של אלו? רוצה אתה שאאבד כל אומתך בגללך? באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים ואמר: ומה אם זה, רשע בן רשע ואכזרי, ועלה להחריב את ביתי - נתמלא עליהם רחמים, אנכי שכתוב בי (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון, וכתיב בי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו - על אחת כמה וכמה! באותה שעה רמז הקב"ה לאותו דם ונבלע במקומו.

בתלמוד[8] מסופר שנבוזראדן הזדעזע והתגייר בעקבות המעשה הזה.

בסיום המדרש רבי יודן מוסיף פרטים על הריגתו:

אמר רבי יודן: שבע עבירות עברו ישראל באותה שעה: הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וטימאו את העזרה, ויום השבת, ויום הכיפורים היה.

קהלת רבה שם.

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירמיהו הנביא מקונן במגילת איכה:

רְאֵה ה' הַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה, אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים, אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא.

"כהן ונביא" שמוזכר כאן - פירשו חז"ל שמדובר בזכריה, שנהרג בבית המקדש. בהקשר הזה, התלמוד מביא את הברייתא הבאה, על חורבן בית המקדש השני:

מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו. בכל יום הייתה אמו מודדתו בטפחים, ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש. וכשגבר אויב - טְבָחַתּוּ ואכלתו. ועליה קונן ירמיה (איכה ב): אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים. משיבה רוח הקדש ואומרת: אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ הוה כֹּהֵן וְנָבִיא!

ביקורת על זכריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך הדברים שמביא המדרש באגדות על החורבן, מובאת ביקורת על זכריה, על כך ש"הניח (עזב) ענוותנותו":

אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח (קהלת י, ד). כי באתה לך ממשלה - אל תנח מידת ענוותנותך, ללמדך שכל המניח ענוותנותו - גורם מיתה לעולמו, וחטאת לדורו. וממי את למד? מזכריה, שנאמר (דברי הימים-ב' כד, כ): וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם: וכי מעל ראשי העם היה הולך?! - אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך[10] וכהן[11] ונביא ודיין - התחיל מדבר גדולות, ואומר להם: לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְו‍ֹת ה', וְלֹא תַצְלִיחוּ וגו'. מיד - וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ.

קהלת רבה פרשה י; ילקוט שמעוני דברי הימים-ב רמז תתרפה; ועוד.

קינות העוסקות במאורע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת השנים הוזכר סיפור הריגת זכריה במספר קינות לתשעה באב. הבולטת בהן היא "יום אכפי הכבדתי", שכתב רבי יהודה הלוי ונאמרת בקרב רוב קהילות ישראל ביום תשעה באב.

מהימנות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש חוקרים שסבורים, שסיפור מותו של זכריה, המופיע בספר דברי הימים המאוחר, מתקופת בית שני, ולא בספר מלכים הקדום יותר - אינו משקף התרחשות שהייתה, אלא מהווה מעין מבוא למדרשים שחז"ל הרבו לספר, שמבטאים פעמים רבות הרחבה סיפורית-מדרשית לפסוקים ידועים. לטענת חוקרים אלו, הסיפור מהווה מדרש על הפסוק "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא".[דרוש מקור]

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת הנוצרית מקשרת בין זכריה בן יהוידע לבין זכריה אבי יוחנן המטביל, שהיה אף הוא כהן שנרצח בחצר בית המקדש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכריה בן יהוידע בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ד, פסוק כ"ה
  2. ^ יש מפרשים, ש"בני" בלשון רבים משמש במובן של בן יחיד, כמו (בראשית מו, כג) "ובני דן חושים". פירוש אחר - יש בפסוק זה רמז להריגת שאר בני יהוידע יחד עם זכריה (רד"ק).
  3. ^ מכילתא בשלח מסכתא דעמלק פרק א
  4. ^ פתיחתא לאיכה פתיחתא כג, קהלת רבה, פרשה י', פסקה ד' שלמה בובר במהדורתו מעיר כי נאמר במקרא כי אביו היה חתן המלך, וייתכן שהכוונה לבן חתן המלך(מדרש רבה איכה. תרנ"ט. וילנה, מדרש איכה רבה, עמ' 20, באתר היברובוקס)
  5. ^ כך בפתיחתא לאיכה פתיחתא כג. בקהלת רבה, פרשה י', פסקה ד', נאמר "כהן" ולא "כהן גדול", וכן בילקוט שמעוני, דברי הימים ב, רמז תתרפה
  6. ^ וכן בפתיחתות דאיכה רבתי כג; קהלת רבה פרשה י; ועוד.
  7. ^ חלקים מן המדרש מובאים גם בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב' וסנהדרין צו ע"ב.
  8. ^ גיטין שם וסנהדרין שם.
  9. ^ נוסח דומה מופיע באיכה רבה: "אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו, והייתה מודדתו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים. וכיון שהקיפה מצודה את ירושלים - טבחתו בידיה ואכלתו. עליה מקונן ירמיה ואומר: אם תאכלנה נשים פרים וגו', ורוח הקודש צווחת ואומרת: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, זה זכריה בן יהוידע." (איכה רבה (בובר) ב, כ)
  10. ^ אביו, יהוידע, היה חתנו של המלך יורם, שהרי יהושבע, אשת יהוידע, הייתה בת המלך יורם (דברי הימים-ב כב, יא).
  11. ^ בפתיחה לאיכה רבה כג הגרסה היא "כהן גדול".