זלאביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זלאביה
מאכלים
סוג מגדנאות, מגדן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא הודו, מגרב, המזרח התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
מרכיבים עיקריים maida flour עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זלאביהערבית: زلابية; נקראת גם קורץ בקרב יהודי תימן וזׇנְגוּלׇה בקרב יהודי עיראק) הוא מאכל מתוק העשוי מבלילת קמח חיטה, מטוגן בשמן עמוק ולרוב נספג בסירופ סוכר. נהוג לעצב את הזלאביה בצורת בייגלה או בצורות מעגליות.

המאכל נפוץ מאוד בתת-היבשת ההודית, במדינות כמו הודו, פקיסטן, סרי לנקה, נפאל ובנגלדש, וכן במדינות רבות במזרח התיכון, כגון לוב, איראן, עיראק, ירדן, סוריה, לבנון, תוניסיה, אלג'יריה, מצרים וגם בישראל.

המאכל נפוץ מאוד במהלך חודש הרמדאן בקרב מוסלמים, בחגיגות הדיוואלי בקרב הינדים ובקהילות נוצרים בחג ההתגלות ובחג הפסחא. בקרב יהודי תימן ומדינות נוספות במזרח התיכון, נחשבת הזלאביה כמאכל מסורתי לחנוכה ושבועות.

ברכתה של הזלביה, בדומה לסופגניה, היא ברכת בורא מיני מזונות. בקביעות סעודה, צירוף הבצק שלה לשיעור חלה תלוי במחלוקת הפוסקים.

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכינים את ג'אלבי על ידי מוכר רחוב בבנגלור, הודו

בתת-היבשת ההודית, היא ידועה בשם ג'אלבי בהינדית ומוגשת עם מנת חלב מרוכז ממותק, רברי או נאכלת עם קאצ'ורי וקארי ירקות בחלק הצפוני של תת-היבשת ההודית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא מזון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.