זליק מאזור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זליק מאזור סופר ילדים ועורך עיתון

זֶלִיק (זליג) מַאזוּרכתיב יידיש: זעליג מאַזור; Zelik Mazur;‏ 1913, קרטוז-ברזה, רוסיה הלבנה – ספטמבר 1970, סאו פאולו, ברזיל[1]) היה סופר יידיש, עורך, סופר ילדים ומוציא לאור של עיתון ילדים, יהודי ממוצא פולני-רוסי שפעל בארגנטינה ובברזיל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזור התייתם בגיל רך, וגדל בבית יתומים יהודי בעיר בריסק. כבר בהיותו בר מצווה החל לכתוב, לערוך ולהוציא לאור עיתוני ילדים ביידיש, מאוירים וכתובים בידיו. בגיל חמש עשרה פרסם רשימות נוגעות ללב על החיים בבית היתומים, בעיתוני הילדים היידישאיים הגדולים בוורשה.

בשנת 1931 היגר זליק מאזור לארגנטינה, והשתקע בבואנוס איירס. בתחילה עבד בטחנות קמח ואצל סוחרי תבואות, אך עד מהרה פרץ לעולם העיתונות וספרות הילדים היהודית בארגנטינה. סיפור ילדים משלו זכה בפרס ראשון בתחרות של סיפורי יידיש בשנת 1935, והוא הפך לסופר ועיתונאי המתפרנס מכתיבתו. סיפורי הילדים שלו נדפסו, עד השמדת יהדות אירופה, בכל רחבי העולם היהודי. הוא פרסם את יצירותיו גם תחת שמות בדויים, בין השאר חתם בשמות משה קוזה, ז. הירשלזון וזליקסון.

בשנת 1939 ייסד את עיתון הילדים היידישאי "אַרגעניטנער ביימעלעך" ("אילנות קטנים של ארגנטינה"), שהיה למפעל חייו. לעיתון זה הקדיש את רוב שנותיו, בעריכה באיסוף וליקוט, בכתיבה ובאיור. יותר משלושים שנה הופיע עיתון הילדים המשובח שלו. אבל קהל קוראי היידיש בארגנטינה, ביתר יבשת אמריקה ובאירופה הלך והתמעט, ובשנים האחרונות היה זה למעשה עיתון ללא קוראים.

בשנות חייו האחרונות היה נציג העיתון "יידישע פרעסע" (שיצא בריו) בסאו פאולו. נפטר בסאו פאולו בספטמבר 1970, בן 57.

זליק מאזור פרסם למעלה מעשרה כרכים של סיפורי ילדים, וכרכי העיתון שלו מגיעים לעשרות. ספריו לא תורגמו לעברית, אך מספר ספרים בודדים תורגמו לספרדית, ויצאו לאור בבואנוס איירס.

זליק התחתן עם ציפורה קנטור בשנת 1941 שהיא בת למלחין קנטור בארגנטינה והיא בעצמה למדה לנגן וכתבה שירים בישראל.

להם 3 ילדים שגרים בישראל: שניים מהם בקיבוץ רמות מנשה: צבי ועקיבא מאזור, ואחת גרה בגן יבנה באזור השפלה ושמה יעל קופמן שהיא מורה לדרמה ואשת רוח.

כעת, ישנם עוד עשרות מנכדיו וניניו שחקנים, מוזיקאים ורקדנים אשר ממשיכים עם רוחו ופועלו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Markus, 'Brazil', American Jewish Year Book 1971 vol.72, p. 313.