זלמן בן-טובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זלמן בן טובים
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

זלמן בן-טובים (י"ח בשבט תרל"ו, 1876, ביאליסטוקג' באדר א' תשי"ז, 4 בפברואר 1957, ירושלים) היה עיתונאי, עסקן ציבור ומראשוני המורים העבריים בארץ ישראל, איש ירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-טובים נולד באביב 1876 בביאליסטוק, השני משמונה ילדים, בנם של שיינה חיה לבית רודובסקי ויצחק אייזיק בן-טובים. אמו הייתה ילידת העיר, ואביו היה יליד העיירה ראסיין שבליטא, בנו של הרב שלמה זלמן בֶּנדֶט (בענדעט), רב מטעם בביאליסטוק, ונכדו של ר' שמואל חסיד מראסיין (שהיה חותנו של רבי מנחם מנדל, מתלמידי הגאון מווילנה, בעל "תמים יחדיו" ומגיד מישרים בקהילת פּוֹנֵיבֵז'[1]). כשבגר אביו עברת את שם משפחתו ל"בן-טובים".[2]

אביו היה מחובבי ציון ועוזרו של הרב שמואל מוהליבר, וחבר "בני משה", ובן-טובים התחנך מילדותו לערכי הציונות. התחנך בחדרים ובישיבה, ולמד לימודי חול ושפות אצל מורים פרטיים.

בשנת 1890, משהכירה ממשלת רוסיה ב"חובבי ציון" והתירה להם לפעול למען יישוב ארץ ישראל באמצעות הוועד האודיסאי ("החברה לתמיכת יהודים עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה ובארץ ישראל"), עלה אביו לארץ והתמנה כחבר הוועד הפועל של חובבי ציון ביפו. בחודש כסלו תרנ"א (1891), כשהיה בן-טובים בן 15, הצטרפה המשפחה לאביו והתיישבה ביפו. בן-טובים למד בישיבה הקטנה של הרב נפתלי הרץ הלוי, הרב האשכנזי של יפו והמושבות, וכן אצל הדיין ר' יחיאל מיכל הורוויץ, ובנוסף השתלם בשפות ובמדעים. כבר בגיל צעיר החל לגלות מעורבות בשאלות המעסיקות את העם היהודי. בשנת 1894, בטרם מלאו לו 18, החל לכתוב מאמרים לעיתון "הצפירה". קנה לעצמו שם כסופר מעולה, ומאז נעשה לעיתונאי בעיתוני הארץ והעולם, וכתב בקביעות ב"הצפירה", בעיתונים "חבצלת", "השקפה", "החרות", "המוריה", "דואר היום" ו"העולם", באלמנך "לוח ארץ ישראל" של אברהם משה לוּנְץ, וכן בעיתונים היידיים בניו יורק "מאָרגן זשורנאַל" ו"דער אַמעריקאַנער". על מאמריו חתם בשמו, ולעתים בשמות העט 'ז. בן יצחק' (שם אביו), 'אבי צבי' (שם בכורו) ו-'איש יהודי'.

בשנת 1896 (תרנ"ז) התמנה כמורה בבית הספר של פקידות הברון רוטשילד במושבה עקרון (לימים מזכרת בתיה), ולימד בו כשלוש שנים. כאשר עברה משפחתו לירושלים בעקבות אביו, שהתמנה כחבר הנהלת בית הורים בעיר, הצטרף אליהם ומאז התגורר בירושלים כל ימיו, עבד כמורה ומנהל ושלח ידו בעסקנות ציבורית. תחילה כיהן כמורה בבית חינוך עיוורים, לאחר מכן היה מנהל בתלמוד תורה של עדת הבוכרים, מורה בבית הספר לבנות של חברת "עזרה" ובבית הספר "תחכמוני", מורה ומ"מ מנהל בבית הספר לבנות של "המזרחי", וכן בתלמוד תורה מזרחי ובתלמוד תורה של הספרדים, עד פרישתו.

במקביל פעל להפצת הלשון העברית ולקידום ההתיישבות והחקלאות בארץ. היה ממייסדי "המזרחי" בירושלים, פעיל בארגון הסתדרות המורים בעיר, מזכיר חברת "יישוב ארץ הקודש" שהקימו צעירי היישוב הישן במטרה לעודד את בני העיר לעבור למושבות ולעזור בחקלאות, מזכיר אגודת "בני ישראל" למלחמה במיסיון הנוצרי, ופעיל אגודת "אחווה" וממייסדי לשכתה ביפו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-טובים היה נשוי לדבורה לבית יֶרוּזלמינסקי מקלווריה, פלך סובאלק (אחי-אמהּ היה הרב טבלי רוזנטל[3], ודודה-רבא היה ר' עזריאל אריה לייב (לייבל'ה) רקובסקי, מחבר פירוש "שלמה משנתו" למסכת ברכות.[4] היה אב לחמישה: ד"ר צבי בן-טובים (רופא באנגליה), ד"ר פועה מנצ'ל (מחנכת, מייסדת החינוך התיכוני המקיף בישראל, ואשתו של המחנך יוסף מנצ'ל), חנה אבני, נח עמינדב (עורך דין באנגליה), ורות גורדון (אשתו של הרב מאיר גורדון בלונדון).

בנה של בתו פועה היה הארכאולוג אהוד נצר.

גרושתו של בנו נח, צילה לבית סגל, נישאה לבנציון נתניהו, והיא אמו של בנימין נתניהו.

אחיו הצעיר של בן-טובים, ברוך בן-טובים, היה מנהל בבנק אַפַּ"ק (בנק אנגלו-פלשתינה) ופעיל ציבור.[5]

זלמן בן-טובים נפטר בראשית חודש פברואר 1957 בשיבה טובה, בגיל 81. נקבר בבית הקברות סנהדריה. פרקי זיכרונות מתולדות היישוב וירושלים בפרט לאורך תקופה של כחצי מאה נותרו בכתב ידו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב אליעזר הכהן כ"צמאן, ‏לדמות הג"ר מנחם מנדל - תלמיד הגר"א, ישורון ד ( אלול תשנ"ח), שסו, באתר HebrewBooks. עוד על ר' שמואל מראסיין ראו אצל משה ב"ד שלמה זלמן מארקאוויץ [מרקוביץ], לקורות עיר ראסיין ורבניה: פלך קאוונא במדינת זאמוט, ורשה: דפוס אי"ל ליפשיץ, תרע"ג.
  2. ^ עוד על אביו ראו: דוד תדהר (עורך), "יצחק אייזיק בן-טובים (בנדט)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 595.
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב טבלי רוזנטל", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3775.
  4. ^ עזריאל אריה ליב רקובסקי, ‏שלמה משנתו, ורשה תרנ"ה 1895, באתר HebrewBooks.
  5. ^ דוד תדהר (עורך), "ברוך בן-טובים (בנדט)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5178.