זלמן גרינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Zalman Grinberg
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 4 בספטמבר 1912
ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוגוסט 1983 (בגיל 70)
מינאולה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 8 באוגוסט 1983 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זלמן גרינברג (בגרמנית: Zalman Grinberg; ‏4 בספטמבר 1912 - 8 באוגוסט 1983, מינאולה, ניו יורק) היה רופא, מנהל בית החולים בילינסון בפתח תקווה, שכיהן כיושב ראש הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה ובאוסטריה לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינברג נולד בליטא. הוא למד רפואה, וקיבל תואר דוקטור לרפואה עם התמחות ברדיולוגיה. בתקופת השואה נכלא במחנה הריכוז דכאו.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינברג שוחרר בגרמניה, וזמן קצר לאחר המלחמה הגיע למנזר סנט אוטיליין. שם, הצליח להקים בית חולים וגייס אחיות ורופאים מקרב ניצולי מחנות הריכוז.

בהמשך מונה לוועד המרכזי ("צ.ק.") של ניצולי השואה, שישב במינכן. הוא עלה לישראל והיה מנהל בית החולים בילינסון בפתח תקווה. הוא היגר לארצות הברית בשנת 1955, שם הפך לפסיכיאטר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינברג היה נשוי לאווה קליין. נולדו להם שלושה בנים: יאיר, משה ורפי.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Yellow star Jude Jew.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.