זלמן גרינברג

זלמן גרינברג
Zalman Grinberg
	אין תמונה חופשית
לידה	4 בספטמבר 1912; ליטא
פטירה	8 באוגוסט 1983 (בגיל 70); מינאולה, ארצות הברית
מדינה	ליטא
תפקידים	פסיכיאטר, רדיולוג
מספר ילדים	3

זלמן גרינברג (בגרמנית: Zalman Grinberg; ‏4 בספטמבר 1912 – 8 באוגוסט 1983) היה רופא, מנהל בית החולים בילינסון בפתח תקווה, שכיהן כיושב ראש הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה ובאוסטריה לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה.

קורות חייו

גרינברג נולד בליטא. הוא למד רפואה, וקיבל תואר דוקטור לרפואה עם התמחות ברדיולוגיה. בתקופת השואה נכלא במחנה הריכוז דכאו.

גרינברג שוחרר בגרמניה, וזמן קצר לאחר המלחמה הגיע למנזר סנט אוטיליין. שם, הצליח להקים בית חולים וגייס אחיות ורופאים מקרב ניצולי מחנות הריכוז.

בהמשך מונה לוועד המרכזי ("צ.ק.") של ניצולי השואה, שישב במינכן. הוא עלה לישראל והיה מנהל בית החולים בילינסון בפתח תקווה. הוא היגר לארצות הברית בשנת 1955, שם הפך לפסיכיאטר.

גרינברג היה נשוי לאווה קליין. נולדו להם שלושה בנים: יאיר, משה ורפי.^[1]

ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.