זלמן ברוך מלמד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זלמן מלמד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב זלמן ברוך מלמד
Haravzalman.jpg
תאריך לידה י"ב באב ה'תרצ"ז (בן 80)
מקום לידה תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה לועזי 20 ביולי 1937
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק ארץ ישראל, עם ישראל, גאולה, תשובה, אמונה, תקשורת
רבותיו הרב צבי יהודה קוק, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
תלמידיו בנו הרב אליעזר מלמד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב זלמן ברוך מלמד (נולד בי"ב באב ה'תרצ"ז - 20 ביולי 1937) הוא ראש ישיבת בית אל ורב חרדי לאומי בולט. עד לשנת ה'תשע"ד (2013) היה גם רב שכונה ב' בבית אל.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב לדוד מלמד, חסיד עובד כפיים, ולרעיה, בת הרב אליהו אפשטיין, רב המושב בלפוריה. בצעירותו נמנה עם שבט איתנים של תנועת הנוער בני עקיבא.

למד שנתיים בישיבת בני עקיבא כפר הרואה. למד תקופה קצרה בישיבת כנסת חזקיהו בשנות הקמתה בזכרון יעקב. בחשוון תשי"ד (1953) נמנה עם מייסדיה של ישיבת כרם ביבנה. לדבריו, במקומות אלו הייתה חסרה לו הרוח הלאומית שאותה ספג בבית אבא וסבא ואשר טופחה מאוד בכפר הרוא"ה, ואותה מצא בשנת תשי"ד (1954) בישיבת מרכז הרב ואצל העומד בראשה - הרב צבי יהודה הכהן קוק.[2] הוא למד בישיבת מרכז הרב כעשור. בשנת תשכ"ה (1965) החל לשמש כר"מ של שיעור א' בישיבה.

בשנת ה'תשל"ח (1978) ייסד ישיבה בבסיס הצבאי שליד בית אל, ובעקבותיה צמח היישוב בית אל. לאחר שהתברר כי הרב ותלמידיו ביקשו ליצור יישוב בעל ציביון תורני (חרד"לי) מובהק, שבו הרב יהיה הפוסק בכל המתרחש ביישוב, התפלג היישוב לשני יישובים, לבית אל ובית אל ב'.[3] בבית אל ב' התיישבו בוגרי ישיבת מרכז הרב עם הרב מלמד, כאשר בלב היישוב נמצאת הישיבה, ומזכירות היישוב הייתה המזכירות של הישיבה, ואילו בבית אל התגוררו אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים שרצו לקיים קהילה תורנית פתוחה יותר. ברבות הימים היישובים התאחדו תחת מועצה מקומית אחת, אולם כל קבוצה ממשיכה לשמור על ייחודה.

הרב מלמד נשוי לשולמית, מחנכת ומנהלת ערוץ 7. לזוג 7 ילדים, רובם פעילים בחינוך התורני. בנו הרב אליעזר מלמד הוא רב היישוב הר ברכה וראש ישיבת הר ברכה. בנו הרב יהודה מלמד הוא ר"מ בישיבת רמת גן. חתנו הרב הלל הורוביץ הוא פעיל ציבור תושב חברון. חותנו, פרופ' יוסף ולק, היה מחנך דתי ידוע ופעיל שמאל.

משמש כחבר בוועדת השיפוט במיזם 'קנה לך חבר' - תחרות החיבורים התורניים לבני הציונות הדתית של מפעל הפיס[4].

דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מלמד (מימין) בעת ביקור הפני מנחם בישיבת בית אל ב-1990.

הרב מלמד אוחז בדעה שיש לדחות את השירות הצבאי לתקופה מסוימת לטובת לימוד תורה, ושעל המוכשרים לכך ללמוד שנים רבות גם על חשבון אורך השירות הצבאי.[5]

הרב מלמד הוא ממובילי הקו השמרני בציבור הדתי-לאומי. דרכו התבטאה למשל בעידודו, בתחילת שנות ה-80, את בנו הרב אליעזר להקים את תנועת הנוער "אריאל" כדי ליישם הפרדה מלאה בין בנים לבנות. הרב מלמד היה גם בין המובילים בהקמת מפלגת תקומה ותנועת קוממיות.

הרב מלמד מזוהה כבעל קרבה רעיונית לרב אברהם שפירא ולא לגישה הממלכתית בנוסח של הרב צבי ישראל טאו. גישה זו התבטאה למשל בקריאה מפורשת לסירוב פקודה אל מול תוכנית ההתנתקות.[6]

בתחום החינוכי - תחת הנהגתו הוקמו בבית אל רשת מוסדות חינוך: ישיבה גבוהה, ישיבה קטנה-תיכונית "בני צבי" שבה, בהתאם לשיטתו, משולבים אמנם לימודי חול אך במינון נמוך יחסית לרוב הישיבות התיכוניות, אולפנא לבנות - "רעיה" ומכינה קדם-צבאית - "מגן דוד". הרב מלמד יזם את הקמתו של מכון ט"ל ("טכנולוגי לבנות"), המקביל ל"מכון לב" לבנים[דרוש מקור].

כמו רבו, הרב צבי יהודה קוק, הרב מלמד נמנע מלהשתמש בלוח הגרגוריאני, ומחנך את תלמידיו לשימוש בתאריך העברי גם על גבי המחאות. לדעתו שימוש רב בתאריך העברי יגרום לממסד ללמוד להשתמש בו.

הרב מלמד שולל יציאה לחוץ-לארץ. הוא עצמו מעולם לא יצא את גבולות הארץ, ובנושא זה הוא מחמיר עם השואלים אותו, למעט במקרים מיוחדים כמו צער גדול של הורים המתגוררים בחו"ל או התרמה למען מטרה נעלה.

הרב יעקב שפירא יחד עם הרב זלמן מלמד בחדר האוכל של ישיבת מרכז הרב

הפצה באמצעי התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ההסברה הדתית לציבור הרחב הוא מחשיב כענף חשוב מהפעילות החינוכית, ולכן במשך כעשרים שנים פעל ללא הרף לקידום תקשורת אלטרנטיבית שתהווה כלי ביטוי לעמדות הצבור הדתי, וזאת על אף שחלק מפעילותו נקלעה לא פעם לקשיים משפטיים.

בשנת ה'תשמ"ח (1988) הקים הרב מלמד את ערוץ הרדיו "ערוץ 7" והיה הסמכות הרוחנית והרוח החיה מאחורי הערוץ, כאשר אשתו שולמית ניהלה אותו בפועל. ערוץ 7 היווה הפיץ את עמדותיו התורניות והפוליטיות. לאחר 15 שנות שידורים, כאשר התברר כי אוניית "ארץ הצבי" לא נשאה את המשדר העיקרי ששכן באזור השומרון, נסגר הערוץ בעקבות פסיקת בג"ץ, שביטל חוק מיוחד להסדרת שידורי הערוץ. האחראים לשידורי הערוץ הועמדו לדין, ועל הרב מלמד נגזרו ארבעה חודשי מאסר על-תנאי וקנס של 25,000 ש"ח.[7] בחודש מאי 2006 קיצר הנשיא משה קצב את תקופת ההתיישנות על העבירה, ובכך אפשר לרב מלמד להתמודד במכרז להקמת תחנת רדיו אזורית ביהודה ושומרון.[8]

לאחר סגירת הערוץ, הקים הרב מלמד את אתר ערוץ 7 המשדר שידורים חיים באינטרנט וכן את העיתון בשבע.

לעומת התומכים ב"ירידה אל העם" לצורך חינוך והסברה, סבור הרב מלמד כי שיעור תורני ברדיו זוכה להאזנה רבה יותר מכמות האנשים שאפשר להכניס לאולם גדול, ומכאן חשיבות השידור ברדיו.

הנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מלמד מדריך את תלמידיו לעבודת ה' לפי הנהגות רציונליות, שנותנות מקום לאנושיות של האדם, ומתנגד להנהגות קיצוניות או מיסטיות שעלולות לערער את היציבות.[9]

גישתו לחיים היא אופטימית, מתוך אמונה שהקב"ה עושה הכול לטובה.

לדבריו, הוא מנסה לדבוק בדרכי רבו הרצי"ה קוק, שהיה "קיצוני לכל הכיוונים" - באהבת התורה ולומדיה, בתיקון המידות, באהבת עם ישראל ובאהבת הארץ - ובכך שהקצין לכל הכיוונים הפך לענק של תורה ואין זו קיצוניות אלא גדלות.

בענייני חברה הוא תומך בהפרטה הכלכלית, מתוך הנחה שתיצור תחרות שתועיל לשגשוג ופיתוח.[10] בתחום הכשרות הוא תומך בכך שהרבנות הראשית תדרג את כל המערכות כדי לעורר תחרות ולהעלות את רמת הכשרות בישראל, במקום שתעסוק במתן הכשרים בעצמה שממילא אינם מקובלים על המחמירים בכשרות.

הרב מלמד רואה ערך בהפצת תורה לכלל הציבור היהודי בישראל, ומתוך כך מעודד הקמת גרעינים תורניים בערים שונות בארץ. תלמידיו הקימו גרעינים בדימונה, רמלה, תל אביב ועוד. הוא שולח את תלמידיו לחיזוק יישוב הארץ, בפרט בהתנחלויות. בשנת ה'תשנ"ד (1994) החזיקו בשליחותו שישה מתלמידיו את היישוב רחלים וקיימו בו סמינריונים בנושאי יהדות. היישוב עטרת חוזק על ידי קבוצת אברכים ששלח להתגורר במקום. תלמידיו פועלים גם בקהילות יהודיות בחוץ לארץ.

היחס למדינה ולהנהגתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מלמד בישיבת מרכז הרב

יחסו לגופים המדיניים בישראל מורכב. אף שהוא מקדש את מדינת ישראל עצמה כמתנת הקב"ה לעמו וכראשית צמיחת הגאולה, תפיסתו את הממשלה היא מכשירית: "הממשלה היא בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה", כלשון הרב צבי יהודה הכהן קוק, וכאשר היא אינה מיישמת את הנדרש ממנה לפי דעתו ופועלת בניגוד לתורה, הוא לא נמנע מלבקר אותה ולפעול נגד מדיניותה גם בדרך מחאה אקטיבית.[11]

בימי הסכמי אוסלו החליף בתפילה לשלום המדינה הנאמרת בשבת בבתי הכנסת את המשפט "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה" במשפט: "והעמד בראשה אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שונאי בצע ושלח אורך ואמיתך אליהם". הוא גם החליף בתפילה לשלום חיילי צה"ל את המינוח "צבא ההגנה לישראל" ל"צבא ישראל" על מנת להדגיש שצבא ישראל צריך להיות לפעמים גם צבא התקפה ולא רק צבא הגנה.[12] לאחר ההתנתקות תיקן בשנית את נוסח הברכה ב"תפילה לשלום חיילי צה"ל" והוסיף למשפט "ושלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם" את המילה "הטובים" כיוון שמעשי ידיהם ה"רעים" אינם ראויים לברכה. כמו כן קיצץ מנוסח התפילה את הגבולות "מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים ומן הים הגדול עד לבוא הערבה" מתוך האמונה בהבטחה האלוהית הכתובה בתנ"ך כי גבולות הארץ צריכים להתרחב מעבר לכך, עד לנהר פרת. בתקופה שבה כיהן כראש ועד רבני יש"ע, גוף שאותו ייסד בב' בטבת ה'תשס"א (28 בדצמבר 2000), תקף בחריפות חסרת תקדים את ראש הממשלה דאז אהוד ברק בשל נכונותו לוותר על הר הבית בהסכם מדיני עם הערבים.[13]הרב מלמד חבר גם באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל.

בחשוון ה'תשס"ג (אוקטובר 2002) פסק הרב מלמד שיש לסרב לפנות מאחזים, ובתגובה לכך התבטא בממשלה שמעון פרס, שר החוץ דאז, כנגד "חלק מרבני יש"ע שמקבלים שכר מהמדינה והם מסיתים מחורבנים".[14] בתגובה להתבטאות זו שיגרו תלמידי הרב מכתב חריף לשמעון פרס, ובו בין היתר כינו את דבריו "טומאת רפש וקיא" וכתבו לו ש"הוא יירשם בהיסטוריה היהודית לדראון עולם עם האפיקורסים ומבזי תלמידי החכמים שנפלטו מהאומה".[15]

בתקופת ההתנתקות מגוש קטיף הצטרף לאמירתו הנחרצת של ראש ישיבת מרכז הרב הרב שפירא וקרא מפורשות לסירוב פקודה. הוא אף הוסיף שיש לעמוד כנגד התוכנית במסירות נפש (כפי שהתבטא גם רבו הרב צבי יהודה הכהן קוק).[16] לאחר שהרב שלמה אבינר פרסם כי הוא מתנגד לסרבנות אקטיבית הורה הרב מלמד להפסיק את שיעוריו של הרב אבינר בישיבת בית אל. בעת פינוי גוש קטיף שהה הרב מלמד עם רבנים נוספים בבית הכנסת בכפר דרום. כאשר כוחות הביטחון ביקשו את עזרתו בפינוי שקט של תלמידיהם שהתבצרו על גג בית הכנסת, סירב לסייע בידם.[17]

בעקבות הפינוי כתב תחת הכותרת "לא נשכח ולא נסלח" כי "צה"ל כבר איננו רק קודש, אלא יש בו תערובות של מצווה ועבירה". עוד קרא להשפיע מבחוץ היכן שאי אפשר להשפיע מבפנים. הוא הביע תמיכה בבניית מערכות אלטרנטיביות: בחינוך, בתנועת הנוער, בתקשורת ואף בכלכלה, אך הוסיף שביחד עם עשייה זו אסור להתנתק מהמדינה, שבה הוא ממשיך לראות את ראשית צמיחת גאולתנו.

הרב מלמד היה אחד מרבני מפלגת תקומה, יחד עם הרבנים חיים שטיינר ודב ליאור. כמו כן הוא משמש כרבה של תנועת קוממיות, יחד עם הרבנים דב ליאור, אליקים לבנון, דוד חי הכהן, חיים סמוטריץ' ואחרים.

כמעט בכל מערכות הבחירות קורא הרב מלמד לאיחוד של החזית דתית כולה[18] כדוגמת זו שהייתה בכנסת הראשונה, וטוען שלהבדיל מאז, המפלגה הדתית המאוחדת תוכל להיות מפלגת השלטון ותביא לשינוי בכל מה שקשור לתרבותה של המדינה, ויחסה לתורה. לכן תמך באופן נחרץ במפלגת הבית היהודי בהנהגת נפתלי בנט על אף חילוקי הדעות ביניהם.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאת ספרים של קריית הישיבה בית אל מוציאה לאור בצורה מחודשת את ספריהם של גדולי הציונות הדתית, כמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. ההוצאה מנוהלת על ידי תלמידו של הרב מלמד, הרב הראל כהן. בנוסף, חיבר הרב מלמד כמה ספרים:

  • ארץ הצבי - ספר שמאגד בתוכו אוסף שיחות וכרוזים של הרב צבי יהודה הכהן קוק בנושא המלחמה על שלמות ארץ ישראל. הרב מלמד בחר את המאמרים בספר.
  • יש שואלים - אוסף של תוכניות שהרב מלמד העביר בפינתו בערוץ שבע
  • לזמן הזה - שיעורים ושיחות על ענייני שיבת ציון ומשמעות מדינת ישראל ותחיית האומה.
  • לזמן ולשעה - מאמרים בענייני אקטואליה שנמסרו בכתב או בעל פה העוסקים בהתחזקות בתקופת הגאולה.
  • פסקים ותשובות - פסקי הלכה ותשובות לשאלות בעניין יישוב ארץ ישראל, סביב תוכנית ההתנתקות.
  • שיעורים בספר אורות - שיחות על שלושת החלקים הראשונים של ספר אורות של הרב אברהם יצחק הכהן קוק: ארץ ישראל, המלחמה וישראל ותחייתו.
  • דרשות לשבת שובה - דרשות שבת שובה שדרש בבית הכנסת המרכזי בבית אל.
  • לנתיבות רבנו - על מורו ורבו הרב צבי יהודה הכהן קוק, נערך מתוך שיעורים שנאמרו לקראת ימי הזיכרון לפטירתו.
  • והגדת לבנך - נערך מדרשות לשבת הגדול ומשיעורים על ההגדה של פסח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זלמן ברוך מלמד בוויקישיתוף

ממאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב זלמן מלמד הודיע במפתיע על פרישה מתפקידו כרב היישוב בית אל, באתר כיפה, ג' בתשרי תשע"ד, 7 בספטמבר 2013
  2. ^ אודות ראש הישיבה מו"ר הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א באתר ישיבה
  3. ^ בית אל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  4. ^ הוכרזו הזוכים בתחרות החיבורים התורניים ,כ"ד בחשון תשע"ג, באתר 'ערוץ 7'
  5. ^ מאמר שפרסם בביטאון "תחומין" בשנת תשמ"ו 1986
  6. ^ רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2004
  7. ^ ת"פ (י-ם) 4830/98 מדינת ישראל נגד יעקב כץ ואחרים, ניתן ב-29.12.03
  8. ^ יובל יועז, הנשיא ושר המשפטים חננו 4 ממורשעי הפעלת "ערוץ 7", באתר הארץ
  9. ^ [1]
  10. ^ "מחוויות שיחרור ירושלים ומבט קדימה" שיעור של הרב מתוך אתר "ישיבה", בפסקה "התוכנית המדינית".
  11. ^ Yeshiva.org.il- מלחמתו של רבנו למען שלמות הארץ ושלמות השלטון היהודי בה
  12. ^ נדב שרגאיראש ועד רבני יש"ע שינה נוסח התפילה: "צבא ישראל" במקום "צבא ההגנה לישראל", באתר הארץ
  13. ^ [2]
  14. ^ [3]
  15. ^ אבישי בן חיים, בלעדי: פסק הלכה קורא לחיילים לסרב לפנות מאחזים, באתר ynet, 21 באוקטובר 2002
  16. ^ אפרת וייס, הרב לחיילים: "לעמוד במסירות נפש נגד הגירוש", באתר ynet, 16 במאי 2005
  17. ^ טל חסין, אם לא תעזרו יהיו נפגעים, אמרו הקצינים. זו בעיה שלכם, ענו הרבנים, באתר הארץ
  18. ^ אחדות | שיעורי תורה | ישיבה - השער לעולם התורה