זלציה לנדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

זַלציה לנדמן (Salcia Landmann;‏ 18 בנובמבר 191116 במאי 2002) הייתה עיתונאית וסופרת יהודייה. עיקר עיסוקה היה בשימור שפת היידיש, ואחת מעבודותיה החשובות הוא הספר Der jüdische Witzעברית: ההומור היהודי).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בז'ולקווה שבגליציה (אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית) כזלציה פַּסוֶוג (Passweg), בתם של ישראל ורגינה פסווג. משפחתה עברה לסנט גאלן שבשווייץ במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר סיום בית הספר התיכון, נסעה ללמוד משפטים ופילוסופיה בברלין בהנחיית ניקולאי הרטמן. במקביל למדה גם שרטוט אופנה. לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה ב-1933 עברה ללמוד באוניברסיטת בזל אצל הרמן שמלבך. היא סיימה דוקטורט בפנומנולוגיה ותורת ההוויה באוניברסיטת ציריך בשנת 1939.

לנדמן עסקה בעיקר בשימור ובהגנה על היידיש. ב-1960 פרסמה את ספרה על ההומור היהודי, הנחשב לספר יסוד בתחום והיה לרב-מכר בגרמניה. הספר ספג ביקורת מצדו של המתרגם והסופר היהודי פרידריך טורברג, שטען כי לנדמן מקדמת בספר סטראוטיפים אנטישמיים.[1]

מ-1948 הייתה נשואה לפילוסוף מיכאל לנדמן, שלימד בין היתר גם באוניברסיטת חיפה. לזוג בן אחד, המשפטן ועורך הדין ולנטין לנדמן (שווייץ).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Friedrich Torberg: Wai geschrien. Salcia Landmann ermordet den jüdischen Witz. Anmerkungen zu einem beunruhigenden Bestseller. In: Der Monat XXVII/157, S. 48ff. Vgl. Hans Peter Althaus: Mauscheln: ein Wort als Waffe (Berlin, Walter de Gruyter 2002), ISBN 3-11-017290-9, S. 209f.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.