זמירות ופיוטים לשבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זמירות שבת)
זמר לשבת, בתערוכת אמנות יהדות איטליה בבית התפוצות, 2016

זמירות ופיוטים לשבת הם טקסטים פיוטיים ששרים בעדות אשכנז במהלך סעודות שבת, ובעדות ספרד גם בבית הכנסת לפני תחילת התפילה ולעיתים במהלכה. ברובם חוברו הזמירות והפיוטים בין המאות ה-14 וה-17, אם כי פיוטים רבים חוברו גם לאחר מכן, ועד ימינו.

מטרת הזמירות הוא להנעים את ארוחות השבת, לייחד אותן מארוחות בימי החול ולהזכיר על השולחן דברי תורה. המקור למנהג זמירות שבת נמצא כבר בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב, עמוד ב', בשיר השירים רבה, פרשה ח', פסקה י"ג, במחזור ויטרי, בספר הרוקח ובספר הזוהר.

"זמירון" הוא חוברת קטנה ובה כל הסדר הטקסי של השבת, הכולל את הקידושים השונים, ההבדלה, ברכת המזון ואת הזמירות השונות המתחלקות לערב שבת, לסעודת יום השבת, לסעודה שלישית ולמוצאי השבת.

הנושאים העיקריים בזמירות הם הלל ושבח לאל שנתן יום מנוחה, וגדלות השבת ומעלתה. בכמה מהזמירות למוצאי שבת מוזכר אליהו הנביא, שעל פי אמונת המסורת יושב במוצאי שבת תחת עץ החיים ומונה את זכויותיהם של ישראל, כתיקון על קטרוגו בזמן שהיה עלי אדמות.

בחלק מהזמירות חתומים באקרוסטיכון שמות מחבריהם במילים הראשונות של כל בית או שורה.

רשימת זמירות פופולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות ופירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבות השנים, ניצלו מחברים רבים את הפופולריות של הזמירונים וספרי הפיוטים, כדי להפיץ את חידושיהם ופירושיהם. כך התפתחה ספרות ענפה של מהדורות רבות של זמירות שבת, עם הוספות כמו פרקי לימוד ייחודיים לזמני סעודות השבת, פנינים והוספות, ואף פיוטים עצמאיים מחודשים לשבתות ומועדים.

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמירות לשבת וברכת המזון ע"פ כתבי יד ודפוסים ישנים, בעריכת י.י. ינקלביץ, תשע"ב. מהדורה זו מנסה לברר את הנוסח הנכון על פי כתבי יד ודפוסים שונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמרוק, עמ' 103.
  2. ^ ד"ר יעקב רוטשילד, זמירות של שבת, מחניים, תשרי-חשון תשכ"ד.
  3. ^ במהלך הדורות חוברו לפיוט עשרות לחנים, חלקם לחנים שהוצמדו והותאמו לפיוט. מרביתם של הלחנים משקפים את הלך הרוח השמח השורה על השיר
  4. ^ אדווין סרוסי, "לראשית שירת הבקשות בירושלים", פעמים 56, עמ' 111.