זמר (בעל חיים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זֶמֶר הוא בעל חיים המוזכר בספר דברים בין עשרת בעלי החיים המותרים באכילה. מכיוון שהוא אינו מוזכר שוב במקרא בכל הקשר אחר, זיהויו הוא קשה. הוא זוהה בין השאר כג'ירפה, ראם, כבש הבר ובובאל.

Giraffa camelopardalis -Zambia-8.jpg

Haltern - Naturwildpark Granat - Ovis orientalis musimon 06 ies.jpg
20130925 Serengeti5448 Bubale de Coke.jpg

מינו של הזמר: ג'ירפה, כבש בר או אולי בובאל איילי?

אזכור בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמר מוזכר רק פעת אחת בכל התנ"ך, כעשירי ואחרון ברשימת בעלי החיים המותרים באכילה. ”אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר“ (דברים, י"ד, ה').

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגומי המקרא העתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום אונקלוס מתרגם "זמר" - דיצא, וכן תרגום יהונתן מתרגם "זמר"-דיצין. התרגום השומרוני אינו מוסיף מידע וכותב "זמר".[1] התרגום הניאופיטי מתרגם זמן ל"ראמנין", הוא הראם, וייתכן שגם תלמוד ירושלמי הכיר תרגום כזה, שכן הוא מתייחס בדיון על "שור הבר" לאלו המתרגמים "ותורי בר וראמנין"[2] שהוא ככל הנראה תרגום של "תאו וזמר".[1]

תרגום השבעים, הוולגטה ורבי סעדיה גאון תרגמו את הזמר כג'ירפה.

פרשני ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממפרשי ימי הביניים לא פירשו את "זמר". רש"י עובר עליו בשתיקה, חזקוני כותב "לא איתפרש" ואבן עזרא כותב "והחמשה האחרים צריכים לקבלה". רד"ק ורבי שמעון בן צמח דוראן זיהו את הזמר כג'ירפה.

בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף ברסלבי כתב שהזמר נקרא בפי הבדויים "כבש". שערותיו היו ארוכות והוא היה מדלג על פסגות ההרים[3].

ג'ירפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם קורמן סבר שהזמר הוא הג'ירפה. הוא ציין ציורי מערות של ג'ירפות ממצרים מאמצע האלף השלישי לפנה"ס, בשביל להסביר מהיכן הג'ירפה הייתה מוכרת לעם ישראל בזמן כתיבת התורה. בספרים ובעיתונים של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הופיע בצד תמונות של ג'ירפות הכיתוב "זמר",[4] אולם שימוש זה לא נקלט בעברית החדשה.

זיהוי זה נתקל בהתנגדות בגלל שעד היום לא נמצאה ראייה כלשהי לכך שהגי'רפה חייה בארץ ישראל בתקופת המקרא, מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לתקופה הפרסית.[5]

כבש הבר או עז בר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' גיא בר-עוז ופרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן זיהו את ה"זמר" בעז הבר או כבש הבר.[5] גם פרופ' יהודה פליקס מזהה את הזמר עם כבש הבר.[6] רוב התרגומים הלועזים מתרגמים "זמר"- כבש הבר או עז הבר.

ד"ר מנחם דור מתנגד לזיהוי זה וטוען שיש בה את אותה בעיה שיש בזיהוי הזמר עם הג'ירפה, שכן לא היה בארץ ישראל, בתקופת המקרא, עז בר או כבש בר שאין להם שם אחר ידוע.[1] גם במילון התנ"ך פקפקו בזיהוי כבש הבר בגלל שהוא לא חי בארץ ישראל בתקופת המקרא[7]

בובאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר מנחם דור מזהה את ה"זמר" עם הבובאל. לטענתו, בתקופת המקרא היו בארץ ישראל בדיוק שבע חיות טהורות ולאחר זיהוי ששת החיות הראשונות ברשימה אין מנוס מכך שהבובאל הוא הזמר. לחיזוק דבריו הוא מציין בלבד שהבובאל הצפוני היא הנדיר שבשבע החיות הטהורות שחיו בארץ ישראל, שכן הוא חי בארץ ישראל רק בסביבות ים המלח והערבה, ועל כן מתאים לו להיות אחרון ברשימת החיות, בה החיות מסודרות על פי מידת הכרותן לבני האדם.[1] דור טוען שזיהויו מתאים לתרגום אונקלוס המתרגם "זמר" דיצא, ושהכוונה היא לבעל חיים מדלג, תיאור המתאים לבובאל.[1]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"מילון התנ"ך" כתוב: "ייתכן שנקרא כך על שם צמרו הקצר (=הזמור) או על שם שמנתק את כפות רגליו בקלות מרוצתו ובקפיצותיו".[7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 מנחם דור, "החי בימי המקרא המשנה והתלמוד", הוצאת גרפאור-דפטל, 1997, עמוד 40
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ח', הלכה ד'
  3. ^ יוסף ברסלבי, "הידעת את הארץ-ים-המלח סביב סביב", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז,(1956), עמוד 199
  4. ^ לפי עדותו של הד"ר אבשלום קור
  5. ^ 1 2 זהר עמר, רם בוכניק, גיא בר עוז, "זיהוי החיות הטהורות שבמקרא לאור מחקר הארכאו-זואולוגיה", קתדרה 132, תשס"ט, עמוד 33-54
  6. ^ יהודה פליקס,"חי וצומח בתורה"-תיאור בעלי החיים שבתורה מאוירים על ידי כמאתיים תמונות וציורים, המהדירים- הרב ישעיהו אריה ובנו יהושע דבורקס, ישראל הצעיר, ירושלים 1984
  7. ^ 1 2 יהושע שטיינברג, מילון התנ"ך, מהדורה שלישית, 1961, ערך זמר, עמ' 209