לדלג לתוכן

זנב סנונית נאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זנב-סנונית נאה)
קריאת טבלת מיוןזנב סנונית נאה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: פרפראים
תת־סדרה: Glossata
משפחה: צבעוניים
סוג: זנב סנונית
מין: זנב סנונית נאה
שם מדעי
Papilio machaon
לינאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זנב סנונית נאה - פרפר בוגר
זחל של זנב סנונית נאה

זְנַב-סְנוּנִית נָאֶה (שם מדעי: Papilio machaon) הוא מין פרפר ממשפחת הצבעוניים. זנב סנונית נאה הוא אחד הפרפרים הנפוצים והגדולים בישראל ותפוצתו ברוב חלקי הארץ מרמת הגולן והגליל ועד לצפון הערבה.

פרפר זנב סנונית נאה הוא בעל פסים וכתמים שחורים רבים ושתי עיניים כתומות-אדומות בתחתית הכנף האחורית

פרפר גדול בעל מוטת כנפיים של עד כ-80 מ"מ. צבעו צהוב לימוני והוא בעל פסים וכתמים שחורים רבים. בתחתית הכנף האחורית שתי עיניים כתומות-אדומות ומעליה רצועת כתמים כחולים. הכנף מסתיימת בשני זנבות (כמו זנב הסנוניות) ומכאן שמו. הנקבה מעט בהירה וגדולה מהזכר. הזכרים הם טריטוריאליים, מעפילים לפסגות ומחכים לנקבות. זכרים מתחרים יגורשו באגרסיביות מהטריטוריה.

זנב סנונית נאה הוא בעל תפוצה הולוארקטית (צפון אמריקה, אירופה, צפון אפריקה ואסיה הממוזגת). בארץ נפוץ תת-המין Papilio machaon syriacus. אפשר למוצאו ברוב חלקי הארץ (נעדר רק מהמדבר הקיצוני) בחודשים מרץ עד סוף נובמבר. מקים כ-5 דורות בשנה. הפרטים בצפון הארץ ובעיקר בחרמון כהים יותר.

מחזור חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקבה מטילה ביצים צהובות על עלי הפיגם, עלים צעירים של הדרים, שומר, גזר, כלך ומיני סוככיים נוספים. הביצים מוטלות אחת-אחת, והן עגולות, מבריקות, ובתחילה צהובות[1]. ההטלה מתרחשת בשעות הבוקר, משעה 8 בבוקר ועד 13-12 בצהריים[2].

לקראת הבקיעה, צבע הביצה הופך לשחור. הזחל בוקע מתוך הביצה תוך 2-1 ימים בחודש מאי, ותוך זמן ארוך יותר בהמשך השנה - עד 7 ימים בחודשי ספטמבר-אוקטובר. ביצים המוטלות באותו הזמן לאו דווקא יבקעו בו-זמנית[2].

הזחל הבוקע מהביצה צבעו שחור ועליו פס רוחב מרכזי לבן, לאורך גופו ישנן בליטות שעירות והוא מזכיר בצבעו ובצורתו את הפרשת הציפור. אורכו הוא כ-3-2.5 מ"מ. לאחר הנשל הראשון, הזחל הופך לירוק, עם פסי רוחב שחורים הנקטעים על ידי פסים אדומים. בראש הירוק ישנם שני פסים שחורים. בסתיו הזחלים הם בצבע שונה מעט והם שחורים עם כתמים אדומים.

לאחר הנשל השלישי, מופיעה "בלוטת המזלג" העורפית, שהיא בלוטה כתומה בצורת "קרניים", בה משתמש הזחל להגנה. היא נשלפת על ידי לחץ דם ומוכנסת בחזרה לגופו של הזחל על ידי שרירים. הזחל מוציא אותה כאשר הוא מוטרד, וכתוצאה מכך מופרשים נוזלים רעילים ונוצר ריח רע בסביבת הזחל[2].

הנשל האחרון לפני הגולם הוא חלק (ללא בליטות) וירוק עם פסי רוחב שחורים ולידם נקודות כתומות. בהגיע הזחל לגודל של כ-45 מ"מ הוא מתגלם על שיח הפונדקאי או בקרבתו.

הגולם בצבע ירוק לימוני או חום אפרפר, הוא תלוי על קור חזה וגודלו 35-30 מ"מ. תקופת הגולם בחודשים החמים כעשרה ימים ובחודשים הקרים יותר עד לחודש ויותר. הגלמים של הדור האחרון עוברים דיאפאוזה חורפית עד לתחילת האביב הבא. חלק מהגלמים עוברים דיאפאוזה של מספר שנים.

צרעה טפילית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצרעה הטפילית היא חרק שחור, מכונף וקטן מהסוג Trogus (כדוגמת Trogus lapidator) - כל גודלה הוא מספר מילימטרים בודדים. הצרעה הטפילית נמשכת לחומרים כימיים אשר הצמח משחרר כאשר הזחלים אוכלים אותו, וממתינה על גבי הצמח עד להתבגרות הזחלים. כאשר הצרעה מוצאת זחל בוגר, היא מטילה ביצים בתוך גוף הזחל. לאחר התגלמות הזחל לא יהפך לפרפר, אלא יגיחו ממנו כמה עשרות צרעות טפיליות, דרך חור עגול קטן שהן יצרו בצד הגולם (לעומת הפרפר עצמו, אשר יגיח מחלקו העליון של הגולם). הצרעה הטפילית יכולה להטיל ביצים גם בתוך הגולם - גם במקרה זה, יגיחו צרעות טפיליות במקום פרפר[3].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דובי בנימיני, גינת הפרפרים, כתר, 2009
  2. ^ 1 2 3 איזנשטיין, יצחק, פרפרי ארץ-ישראל, מהדורה ג' מורחבת, י. איזנשטיין, 2003
  3. ^ אלון פרידמן, גידול פרפרי זנב הסנונית - Swallowtail, באתר מרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה