זנגווארדן
 סמל זנגווארדן | |
 | |
| טחנת הקמח של זנגווארדן | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה פדרלית |
 סקסוניה התחתונה |
| ראש העיר | אנדראס וואגנר - Andreas Wagner |
| תאריך ייסוד | 1168 לספירה |
| שטח | 25.577 קמ"ר |
| גובה | 8.6 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 1,224 (2017) |
| ‑ צפיפות | 0.5 נפש לקמ"ר (2017) |
| קואורדינטות | 53°36′N 8°03′E / 53.6°N 8.05°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
זֶנְגְוָארְדֶן (בגרמנית: Sengwarden) הוא כפר באזור שטח השיפוט של העיר וילהלמסהאפן (Wilhelmshaven)[1], בסקסוניה התחתונה שבגרמניה.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר זנגווארדן גובל במספר מועצות אזוריות וכן בעיירות זילנשטדה (גר') והוקזיל (גר') שבמחוז פריסלנד הסמוך ובעיר וילהלמסהאפן. הכפר נמצא באזור מישורי, בגובה של כ־5 מטר מעל פני הים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר זנגווארדן (הנדבך העתיק של הכנסייה שעליו נבנתה הכנסייה הנוכחית מתוארכים ארכאולוגית לשנת 1250), הוזכר במסמכים לראשונה בשנת 1168[2], הוא הפך לחלק מהעיר וילהלמסהאפן מאז 1972[1]. בעבר הכפר היה שייך למחוז פריסלנד בזמן שהנהלת האזור הייתה בעיר יפר (אנ'). בתחילת ימי הביניים היה הכפר זנגווארדן קהילה עצמאית לפני שהיא מוזגה עם אינהאוזן וקניפהאוזן (גר'). בעבר מושלי זנגווארדן, אינהאוזן וקניפהאוזן ששלטו באזור מטעם פריסלנד המזרחית, התגוררו בטירת אינהאוזן, שנבנתה על ידי אינו ט'רקסנה בסביבות שנת 1350.
עד היום, הכפר זנגווארדן שמר במידה רבה על אופיו הכפרי, בעיקר החקלאי.
זנגווארדן ופרשת אקסודוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרשת אקסודוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – אקסודוס (אוניית מעפילים), מבצע אואזיס - מחנות אמדן וזנגווארדן
"יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס 1947" היא אחת מהידועות בספינות ההעפלה לארץ ישראל. בתום ליל קרב שהתקיים בתאריך 18 ביולי 1947 על סיפוניה בין המעפילים וחיילי מרינס בריטיים, מגיעה האקסודוס 1947 לנמל חיפה. המעפילים המותשים מורדים ממנה ועולים על 3 אניות מאסר וגירוש מדגם ליברטי המפליגות לדרום צרפת, בהתאם למדיניות הריפולמנט החדשה של ממשלת בריטניה וכחלק ממבצע אואזיס[3] של הצבא הבריטי ועוגנות מחוץ לנמל הנפט פורט דה בוק. לאחר למעלה משלשה שבועות בעגינה מול נמל פורט דה בוק, הבריטים התייאשו מהמצב. אניות הגירוש קבלו פקודה להפליג לנמל המבורג שבאזור הכיבוש הבריטי בגרמניה.
בנמל המבורג אשר היה באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה הורדו המעפילים בכוח[4] והועברו למעצר בשני מחנות עקורים באזור ליבק (פפנדורף ואם שטאו [Am Stau]).
מחנות אם שטאו ופפנדורף לא התאימו למגורים בחורף. באמצע אוקטובר החליטו הבריטים להעביר את המעפילים למחנות "אמדן" (Emden) ו"זנגווארדן"[5]. תוך תאום ופיקוח של מזכירות המחנות של המעפילים בראשות מרדכי רוזמן.
בין 2 ל-5 בנובמבר 1947 הובאו מעפילי האקסודוס ממחנה אם שטאו (מאניית הגירוש אמפייר רייוול) למחנה הצי הנאצי לשעבר בווילהלמסהאפן-זנגווארדן – כיום קסרקטין הצי הגרמני – האדמירל ארמין צימרמן[6].
למחנה המעפילים זנגווארדן הגיעו כ-1,500 מעפילים אשר שוכנו בתנאים נוחים יחסית. כולל מיטות כיסאות ושלחנות בחדרים.
תוך שבועיים מהגעתם למחנה החלה בו פעילות של ארגון "אורט". ארגוני הסעד ג'וינט ואונרר"א סייעו במימון הפעילות של אורט. על פי עלון אורט[7] מסתיו 1947: ב־17 בנובמבר החלו לפעול שיעורי כלכלה ומסחר במחנה. לצורך הכשרה מקצועית הגיעו מכונות, כלים וחומרי גלם בכמויות גדולות. כל זאת במטרה להכשיר את המעפילים לחיים יצרניים בארץ ישראל.
בסוף 1947 למדו בבית הספר "אורט" בזנגווארדן למעלה מ-400 תלמידים, שנרשמו לקורסים בנגרות, ריתוך, אלקטרוטכנולוגיה, טכנולוגיית רדיו, מכונאות רכב, לבנים וביגוד.
התנועה חופשית אשר ניתנה למעפילים, אפשרה רכישה ואפיית לחם במאפיית הכפר זנגווארדן אשר הייתה בבעלות של משפחת ריס (Reese). מאפייה זאת שכנה ליד טחנת הקמח. בבית המשפחה בפינת הרחובות הדו (Hedostrasse) והרחוב הראשי (האופטשטראסה, Hauptstrasse), במרחק הליכה של כ־800 מטרים משער מחנה המעפילים.
בשבועות הראשונים במחנה הייתה חשדנות בין המעפילים ותושבי הכפר. במיוחד בנושאי כשרות המאפייה והתוצרת החקלאית שנרכשה מהאיכרים. בהמשך חשדנות זו נעלמה ובנוסף, המעפילים התקבלו לעבודה ולהתפרנס מהעבודה במשקי האיכרים[8].
בראיונות עם מעפילי האקסודוס שהיו ילדים כששהו במחנה המעפילים בזנגווארדן הם דווחו והעידו מול המצלמה[9] שבשעה ששיחקו במשחקי מחבואים הסתתרו בעיר תת-קרקעית עם רחובות מערכות חשמל וטלפונים שהייתה בנויה מתחת למחנה. בביקור נציגי צוות שימור מורשת האקסודוס ב-6 בספטמבר 2019, בבסיס הצי קסרקטין האדמירל ארמין צימרמן[10] Kaserene, נבדק ה"סיפור" עם מפקדת המחנה ואושר.
בית הספר במחנה נסגר באוקטובר 1948 לאחר שכל המעפילים עזבו את המקום ועלו לארץ ישראל[11].
הנצחת האקסודוס בזנגווארדן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש מאי 2018, במסגרת ביקור ד"ר צבי חטקביץ ונציגים מצוות שימור מורשת הגבורה של מעפילי האקסודוס בזנגווארדן, הם נפגשו עם נציגי הכפר, הקואורדינטור קארל טיילן והבישופ של הכנסייה הלותרנית האוונגלית, יאן יאנסן (גר'). בפגישה הם העלו את הרעיון להקים בכפר לוח זיכרון לשימור מורשת האקסודוס ומעפיליה[12]. רעיון זה קרם עור וגידים במשך למעלה משנה במעורבותם של ראש עיריית וילהלמסהאפן אנדראס ואגנר (גר'), ראש הכפר זנגווארדן מרטין בורקרדט, הקואורדינטור קארל טיילן, הכומר ווקר לנדיג ונציג צוות שימור מורשת האקסודוס, ד"ר צבי חטקביץ. כתוצאה מפעילותם הנמרצת, נערכו טקסי הסרת הלוט מעל 2 לוחות זיכרון בשישי בספטמבר 2019, לזכרם של מעפילי האקסודוס ששהו במחנה זנגווארדן בין התאריכים אוקטובר 1947 ליולי 1948.[13] לוח אחד הוצב במרכז זנגווארדן בפינת הרחובות הדו (Hedostrasse) והרחוב הראשי (האופטשטראסה, Hauptstrasse). השני הוצב באתר מחנה המעפילים לשעבר הסמוך לזנגווארדן, על בנין מרכזי בבסיס הצי הגרמני Admiral Armin Zimmerman Kaserne[14]. לטקסים הגיעו במיוחד ונכחו כ-50 ממעפילי האקסודוס ובני משפחותיהם שהוזמנו על ידי ראש העיר של וילהלמסהאפן וראש הכפר של זנגווארדן .[13] לוחות הזיכרון עוצבו בגודל ובגובה, דמות אדם. הלוח במרכז הכפר הוצב באמצע מדרכה מרכזית כדי להביע את נוכחות מעפילי האקסודוס בכפר זנגווארדן כל הזמן.
ב-22 בספטמבר 2021 מנהלי המוזיאון והקהילה של זנגוורדן ערכו טקס זיכרון ליד לוח הזיכרון שבמדרכה הראשית בכפר לזכר הימים בהם הגיעו מעפילי האקסודוס לגרמניה ומאוחר יותר גם הגיעו לזנגוורדן.
אתרים תיירותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכפר קיימים מספר אתרים תיירותיים כאשר הבולטים מתוכם הם טחנת הקמח, וכנסיית סנט גאורג.
טחנת הקמח העתיקה שגובה המבנה שלה מגיע ל־18.6 מטר, נמצאת בצידו המערבי של הכפר בסמוך לכביש המוביל מערבה לכיוון מחנה המעפילים לשעבר שהיה במחנה הצי קסרקטין האדמירל-ארמין-צימרמן ולעיר אמדן.
כנסיית סנט גאורג הרומנסקית היא אחד המונומנטים המיוחדים של זאנגוורדן[2]. זוהי כנסיית הקהילה הלותרנית האוונגלית ומתוארכת לסביבות שנת 1250 לספירה. הכנסייה של ימינו בנויה על בניין קדום אחד לפחות, שקיומו הוזכר לראשונה בשנת 1168. החלק העתיק ביותר של הכנסייה, שנבנה במקור מאבני גרניט שהוחלקו בצד אחד, הוא הקיר הצפוני. השיפוץ הראשון, של הכנסייה, שהיה בקנה מידה גדול התבצע במחצית השנייה של המאה ה-15. בהזדמנות זו הוגבה הקיר הדרומי בלבנים וחלונות ויטראז' בסגנון הגותי המאוחר. האפסיס הגותי נוסף גם הוא בשלב זה. ציור התקרה, בהשראת הציור הישן של כנסיית טטנס (גר'), הוא משנת 1904. הוא שוחזר בשנת 1963. אורכה של הכנסייה הוא 42 מטר בסך הכל. מתוכם 7.5 מטר הם חדר הכניסה ו-11.5 מטרים לאפסיס. רוחב הכנסייה הוא 10 מטרים, גובהה עד לראש הגמלון 20 מטר. יש להוסיף גם את ה"רוכב גג", שהוא אופייני לכנסייה בזנגווארדן. גובהו 6.5 מטר[15].
חשיבותה של הכנסייה אינה רק בשל חשיבותה כמקום פולחן. היא משמשת גם כציון דרך חשוב לימאים ששטים בים הצפוני אל נמל וילהלמסהאפן וממנו. מגדל הכנסייה שגובהו 26.6 מטר בלט מאוד ונצפה ממרחקים לנוכח העובדה שהכנסייה עומדת גם על גבעה בגובה של כ-9 מטר מעל גובה פני הים, כשמסביב מישורים שגובהם לא יותר מ-5 מטר מעל פני הים המגיעים עד לקו החוף. בעבר הכנסייה שהייתה מבוצרת היטב, עם מגדל תצפית ותעלת חפיר רטוב המקיפה אותה, היוותה גם מקום מפלט ומקלט לאוכלוסייה מפני פולשים.
בכנסייה היה קיים עוגב שנבנה בין השנים 1643 ו-1644 על ידי בונה העוגבים של גטינגן יוסט זיבורג (גר'). אולם בשנת 1904 הוסר העוגב הישן. במקומו בשנת 1936, נבנה עוגב חדש בעבודת יד בסדנת העוגבים של אלפרד פיהרר (גר'). לעוגב כנסיית זנגווארדן יש בסך הכל 26 חלקי נגינה, רגיסטרים, צינורות חלילים ודוושות (לנגינה עיקרית: אחת עשרה צינורות חלילים; בגב: עוד שמונה צינורות חלילים; דוושות: שבע). בשל מלחמת העולם השנייה והתנאים הכלכליים הקשים שהיו בתקופה שלאחר המלחמה, ניתן היה להשלים את בניית העוגב רק בשנת 1964. בכנסייה נשמר עלון העוגב הישן משנת 1644[16].
הכפר זנגווארדן נודע גם בשוק הסוסים המתקיים בו משנת 1618 מדי שנה. שוק הסוסים מושך אליו מבקרים רבים מכל האזור.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנת 2017 מנתה אוכלוסיית זנגווארדן 1,224 תושבים, כאשר מתוכם 1.3% הם זרים ו-7.8% הם מהגרים.
צפיפות האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטח הכפר זנגווארדן עומד על 2,557.7 דונם, צפיפות האוכלוסייה המחושבת היא תושב לכל 2 דונם.
גיל האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזנגווארדן אוכלוסייה צעירה יחסית. הגיל הממוצע הוא 44.8 שנים. 17.1% מהאוכלוסייה הם מתחת לגיל 18, אולם לעומת ממוצע הגיל הצעיר 22.9% מבני הכפר הם בני 65 ומעלה.
ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזנגווארדן נמצא מתחם ובו מועדון ספורט פופולרי המציע, כדורגל (בליגה עם פדרוורדן), התעמלות, טניס שולחן, בדמינטון וכדורעף. בצפון מזרח לכפר נמצא מטווח לירי בצלחות חרס.
יוצאי זנגווארדן ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוגוסט פרידריך וילהלם קרומה (אנ'), היה פרופסור למדעי הצילום, סטטיסטיקאי וכלכלן. נולד בזנגווארדן חי בין השנים 1753 – 1833
- וינפריד וימקק (אנ'), נולד בזנגווארדן ב-2 בינואר 1949. נשיא אגודת הספורטאים החרשים הגרמנית.
- יאן יאנסן (גר'), תאולוג, הבישוף של הכנסייה הלותרנית האוונגלית באולדנבורג בין השנים 2008–2017. נולד ב־23 אפריל 1963.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אקסודוס (אניית מעפילים)
- מבצע אואזיס
- אושן ויגור
- ראנימיד פארק
- אמפייר רייוול
- צבי חטקביץ
- מחנות המעצר בגרמניה פפנדורף, אם שטאו, אמדן
- מחנות המעצר בקפריסין
- מחנה המעצר בעתלית
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, הוצאת עם עובד, 1990
- ברכה חבס, הספינה שנצחה הוצאת "מערכות", תל אביב 1949
- Jacques Derogy, La loi du retour, Fayard 1969
- ז'אק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, הוצאת עם עובד, ספרית אפקים, 1971
- Exodus 1947 : the ship that launched a nation / by Ruth Gruber, New York, Times Books, 1999
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחנות העקורים באתר מורשת האקסודוס
- צילומי מעפילי האקסודוס במחנות העקורים מתוך אתר מורשת האקסודוס
- לוח הזיכרון למעפילי אניית המעפילים אקסודוס במרכז זנגווארדן שיזם דר' צבי חטקביץ כפי שנצפה ב-Google Street View
- מפת זנגווארדן בארכיון האינטרנט (בגרמנית)
- האתר הרשמי של זנגווארדן (בגרמנית)
- כנסיית סנט. גאורג בזנגווארדן (בגרמנית)
- העוגב בכנסיית סנט. גאורג שבזנגווארדן (בגרמנית)
- דף הפייסבוק של מועדון הספורט בזנגווארדן (בגרמנית)
- פעילות אורט במחנה זנגווארדן בשנת 1947 (באנגלית)
- ילדי האקסודוס בזנגווארדן - בעיתונות הגרמנית (בגרמנית)
- מהעיתונות בזנגווארדן, 2 מרס 2019 (בגרמנית)
- טקסי הסרת הלוט מעל לוח הזיכרון לאקסודוס בזנגווארדן - בעיתונות הגרמנית (בגרמנית)
- בסיס הצי הגרמני Admiral Armin Zimmerman Kaserne בזנגווארדן בו היה ממוקם מחנה מעפילי האקסודוס. (בגרמנית)
- הסרת הלוט מלוח הזיכרון בזנגווארדן - סיקור של הטלוויזיה הגרמנית (בגרמנית)
- ישראל מושקוביץ, סגירת מעגל של תינוק האקסודוס, ידיעות אחרונות 11.9.2019
- יעקב וימן, רשימת מעפילי אקסודוס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Historisches Gemeindeverzeichnis für die Bundesrepublik Deutschland. Namens-, Grenz- und Schlüsselnummernänderungen bei Gemeinden, Kreisen und Regierungsbezirken vom 27. 5. 1970 bis 31. 12. 1982. W. Kohlhammer. 1983. p. 275. ISBN 3-17-003263-1.
- ^ 1 2 Die Architektur der mittelalterlichen Kirchen im ostfriesischen Küstenraum (2. ed.). Ostfriesische Landschaftliche Verlags- und Vertriebs-GmbH. 2009. pp. 26 f., 29, 31, 191, 193, 196, 204, 218. ISBN 978-3-940601-05-6.
- ^ אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 200, 296
- ^ אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 204
- ^ אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, עמ' 221
- ^ Bauabschnittes der Kaserne Sengwarden (בגרמנית)
- ^ ORT, אורט במחנות העקורים, ORT Bulletin, vol. I no.1 (December 1947) p.5
- ^ עדות של בת הטוחן של הכפר, הגברת גרדה ריס (Gerda Reese) בחודש מאי 2018 בריאיון לנציגי צוות שימור מורשת האקסודוס-1947 דר' צבי חטקביץ ודניאל לוי
- ^ לוי דניאל, זהבה דוידוביץ מעידה אודות העיר התת קרקעית בזנגווארדן, באתר YouTube, 1/8/2019
- ^ Der Tiefbunker wurde zu Zeiten (בגרמנית)
- ^ Jim G. Tobias, Emden, Sengwarden, Jever Die letzten jüdischen Displaced Persons Camps in der britischen Besatzungszone, עמ' 151-158
- ^ "Die Kinder der "Exodus (בגרמנית)
- ^ 1 2 ישראל מושקוביץ, סגירת המעגל של תינוק האקסודוס, עיתון ידיעות אחרונות - 11/9/2019, עמ' 21
- ^ Hartmut Peters, Die „Exodus 1947“-Juden im DP Camp Sengwarden 1947/1948, https://www.groeschlerhaus.eu/ (בגרמנית)
- ^ Homepage der Evangelisch-lutherischen Kirchengemeinde Sengwarden: Unsere Kirche, abgerufen am 4. August 2018.
- ^ Orgel auf NOMINE e. V.; eingesehen am 25. Februar 2012.