היירוגמיה

היירוגמיה (ביוונית: ἱερογαμία, מתוך ἱερὸς γάμος – היירוס הוא קדוש, גמוס הוא נישואים, יחסי מין), או ירוגמיה, היא נישואין מקודשים או זנות פולחנית, זנות מקודשת. למונח יש גם משמעויות באלכימיה ובפסיכולוגיה יונגיאנית.

על פי מירצ'ה אליאדה, בספרו "המיתוס של השיבה הנצחית"(צר')^[1], היירוגמיה הייתה מבוססת על נישואי השמיים והאדמה (למשל זאוס והרה, אוסיריס ואיזיס), ומכאן נוצרה הבריאה הקוסמית.

לפי סטפני בדין, חוקרת לימודים קלאסיים מאוניברסיטת פנסילבניה, זנות מקודשת (אנ') לא התקיימה מעולם בעולם העתיק וכי הסיבה להפצתו של השקר הייתה ביזוי תרבויות זרות.^[2]

הרעיון של היירוגמיה לא תמיד מניח מראש קיום יחסי מין פיזיים בטקס, אלא משמש גם בהקשרים סמליים או מיתולוגיים גרידא. היירוגמיה מתוארת כאב טיפוס של טקסי פוריות^[3].

מנהג זה הוא התפתחות האמונה על חתונת האלים (תיאוגמיה) שם מתקיימים נישואי קודש בין אל לאלה (למשל אשתר ותמוז), משם התפתח טקס סמלי, שבו אלה (המיוצגת על ידי כוהנת) קיימה יחסים עם המלך ובשלב מאוחר יותר משתתפים אנושיים מייצגים את האלוהויות (לרוב אלות נקבות) ומקיימים יחסים עם בני אנוש.

בחלק מהחברות המסורתיות, טקס היירוגמיה בא לבטא את איחוד היסודות המנוגדים, והוא מתקיים כחלק מטקסי ראשית השנה החדשה, חג המציין חזרה אל נקודת ההתחלה.

בעולם העתיק

פרסקו נישואי זאוס והרה בנוכחות איריס והאנשה של הטבע החדש מפומפיי במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי

במזרח התיכון

בחוקי חמורבי היו סעיפים (178–180) שהגנו על זכויותיהן של נשים שעסקו בתפקידי קודש; בשל הקושי בתרגום המונחים העתיקים, טיבם של אותם תפקידים איננו ודאי, אך ייתכן שחלקם היו קשורים לזנות פולחנית.^[4]^[5].

אצל החתים הייתה זנות מקודשת.^[6]

החלק הראשון של המיתוס השומרי שבגליל ברטון(אנ'), עוסק בתיאור המקדש של ניפור, מפרט את הנישואין המקודשים בין אנו לאלה האם נינחורסג שבמהלכם נוגעים שמים וארץ (בדומה למתואר אצל הסיודוס). התפתחות יחסי מין קדושים אלו הביא לקיום קשר פעם או פעמיים בשנה בין מלכי עיר-מדינה שומריים לבין הכוהנות הגדולות של איננה, אלת האהבה, הפוריות והמלחמה השומרית. לאורך נהרות הפרת והחידקל היו מקדשים המוקדשים לאיננה. מקדש אננה(אנ') (שפירושו "בית גן עדן" בשפת ארך) היה הגדול שבהם. המקדש שיכן את נדיתו (או נדתם), כוהנות האלה. פעמיים בשנה בחגי השוויון (אכיתו), הכוהנת הגדולה הייתה בוחרת למיטתה^[7] גבר צעיר שייצג את הרועה תמוז (דומוזיד, בן זוגה של איננה).

ביוון העתיקה

ראו גם – זנות ביוון העתיקה#זנות קדושה (היירוגמיה)

סטראבון בספרו גאוגרפיה (8.6.20) כתב על מקדש אפרודיטה בקורינתוס כי היו בו "הטאירות - שפחות המקדש" רבות, בנוסף הוא כתב^[8] כי בעיר קומנה היו "נשים רבות העושות מלאכתן בגופן, לרוב מוקדשות". באותו ספר (11.14.16) תיאר סטארבון את מנהגם של מכובדים ארמנים ממחוז אקיליזנה המקדישים לאלה אנהיד(אנ') את בנותיהם הבתולות, על מנת שיעסקו בזנות מקודשת קודם לנישואיהן.

המשורר פינדארוס תיאר^[8] בפרוטרוט את מקדש אפרודיטה ואת ההיירוגמיה במקדש אפרודיטה בקורינתוס.

הרודוטוס סיפר, על סמך דברים ששמע אבל לא ראה במו־עיניו, שכל נשות בבל היו חייבות, לפחות פעם אחת בחייהן, לשבת במקדש אפרודיטה ולקיים יחסי מין עם גבר זר שיבחר בהן, ואת כספי האתנן היו נותנות למקדש; לדבריו, גם בקפריסין היה מנהג מעין זה.^[9].

הסיודוס, בתאוגוניה (969f), איזכר איחוד מיני טקסי של דמטר עם יאסיון, שהתרחש בתלם חרוש שלוש פעמים.

פומפיוס טרוגוס וקליארכוס איזכרו זנות פולחנית של בתולות בקפריסין, כאירוע טקסי חד־פעמי בו מקריבות הנערות את בתוליהן לאפרודיטה.^[^{דרוש מקור]} טרוגוס סיפר גם על זנות פולחנית בעיר לוקרי שבקלבריה.^[^{דרוש מקור]}

ביום הכואס, כחלק משיבוש הסדר החברתי, המלכה (אשתו של הארכון) קיימה באגורה יחסי מין טקסיים עם דיוניסוס המגולם על ידי הכהן (או על ידי בעלה).^[^{דרוש מקור]}

ביהדות

היהדות שללה את הזנות המקודשת, והזהירה מקיומה בבית המקדש: ”לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם” (דברים, כ"ג, י"ח–י"ט).

בספר מקבים ב מתוארת בשלילה זנות בחצר המקדש, אולם לא ברור מהכתוב האם הייתה זאת זנות רגילה או זנות מקודשת "והגויים זללו וסבאו בקודש, וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית, ויביאו בתוך ההיכל כל דבר אשר לא כדת, ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח ה'."

בנצרות

הנצרות שוללת היירוגמיה. פאולוס מתייחס לתופעת ההיירוגמיה בקורינתוס באיגרת הראשונה אל הקורינתים ”הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי הָרְשָׁעִים לֹא יִירְשׁוּ אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אַל־תַּשִּׂיאוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם לֹא הַזֹּנִים לֹא עֹבְדֵי אֱלִילִים לֹא הַמְנָאֲפִים וְלֹא הַקְּדֵשִׁים וְלֹא הַשֹּׁכְבִים אֶת־זָכָר” (קורינתים א', ו', 9).

אוסביוס מקיסריה כתב (בפרק LVIII^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}) שקונסטנטינוס הרס את מקדש ונוס בבעלבכ, שם מכובדים הניחו לנשותיהם ולבנותיהם לבצע ניאוף חסר בושה.

בהודו

זנות טקסית מתקייימת בהודו נכון ל-2025.

זנות זו נקראת דוואדאסי(אנ') (מילולית "משרתות האל"). טקס ההקדשה מתבצע בטקס הדומה במידה מסוימת לטקס נישואין. בנוסף לטיפול במקדש ולביצוע טקסים, נשים אלו גם לומדות ומתרגלות ריקודים הודיים קלאסיים כמו בהרטנאטיאם, מוהיניאטאם, קוצ'יפודי ואודיסי. מעמדן כרקדניות, מוזיקאיות ובנות לוויה היה חלק בלתי נפרד מפולחן המקדש. לאחר שהפכו לדוואדאסיות, הנשים מקדישות את זמנן ללימוד טקסים וריקודים דתיים.

פרקטיקת הדוואדאסי נאסרה בתקופת השלטון הבריטי, החל מחוק ההגנה של הדוואדאסי בבומביי בשנת 1934 אולם לא נאכפה, נכון ל-2013, סקר הצביע על קיומן של 450,000 נשים במעמד זה.

לקריאה נוספת

ניקי רוברטס, זונות עושות היסטוריה: הסחר במין בחברה המערבית, הוצאת סיטרא אחרא, 2006, עמ' 403
אמיטה טראסי, צבע השמים שלנו, הוצאת אריה ניר, 2018, תרגום רחלי לביא, 375 עמודים
ניר אדמס, ילדים במלח, הוצאת Williams House Publications, ‏1998, 144 עמודים

Catherine Johns, Sex or Symbol: Erotic Images of Greece and Rome ,University of Texas Press, 1982 p 117-142
Amy Richlin, Pornography and representation in Greece and Rome Oxford University Press, 1992 P 3-35
Andrew Stewart, Art, Desire and the Body in Ancient Greece, Cambridge University Press, 1997 P 156-171

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היירוגמיה בוויקישיתוף

topic/hierogamy היירוגמיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תמר ברס, זה הכל מאהבה: כפר הזונות של הודו, באתר ynet, 13 בדצמבר 2013

הערות שוליים

^ המיתוס של השיבה הנצחית, הוצאת כרמל, ירושלים , תש"ס - 2000
^ כרמית מזרחי, ביקורת ספר: Stephanie Budin – The Myth of Sacred Prostitution in Antiquity, באתר "כישופים: הקדרה המבעבעת", 6 בינואר 2019
^ Hinz, Evelyn J. (1976). "Hierogamy versus Wedlock: Types of Marriage Plots and Their Relationship to Genres of Prose Fiction". PMLA. 91 (5). Modern Language Association: 909. doi:10.2307/461564. JSTOR 461564. S2CID 163770380.
^ G. R. Driver, J. C. Miles, The Babylonian Laws: Edited with Translation and Commentary. Vol. 1: Legal Commentary, Clarendon Press, 1952, עמ' 358–360
^ Nancy Qualls-Corbett, The Sacred Prostitute: Eternal Aspect of the Feminine, Inner City Books, 1988
^ Nagendra Kumar Singh, Divine Prostitution, A.P.H. new delhi, 1997 P 6-7
^ Inanna, Queen of Heaven and Earth
^ ¹ ² יוליה אוסטינובה, זנות בהיכל: זונות ונערות ליווי ביוון העתיקה ובפולחניה, זמנים רבעון להיסטוריה גיליון 90, 2005, עמודים 30–39
^ הרודוטוס, היסטוריות, 1.199 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[1] המיתוס של השיבה הנצחית, הוצאת כרמל, ירושלים , תש"ס - 2000

[2] כרמית מזרחי, ביקורת ספר: Stephanie Budin – The Myth of Sacred Prostitution in Antiquity, באתר "כישופים: הקדרה המבעבעת", 6 בינואר 2019

[3] Hinz, Evelyn J. (1976). "Hierogamy versus Wedlock: Types of Marriage Plots and Their Relationship to Genres of Prose Fiction". PMLA. 91 (5). Modern Language Association: 909. doi:10.2307/461564. JSTOR 461564. S2CID 163770380.

[4] G. R. Driver, J. C. Miles, The Babylonian Laws: Edited with Translation and Commentary. Vol. 1: Legal Commentary, Clarendon Press, 1952, עמ' 358–360

[5] Nancy Qualls-Corbett, The Sacred Prostitute: Eternal Aspect of the Feminine, Inner City Books, 1988

[6] Nagendra Kumar Singh, Divine Prostitution, A.P.H. new delhi, 1997 P 6-7

[7] Inanna, Queen of Heaven and Earth

[אוסטינובה-8] ¹ ² יוליה אוסטינובה, זנות בהיכל: זונות ונערות ליווי ביוון העתיקה ובפולחניה, זמנים רבעון להיסטוריה גיליון 90, 2005, עמודים 30–39

[9] הרודוטוס, היסטוריות, 1.199 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]